ישמח משה, תרומהYismach Moshe, Terumah
א׳ויקחו לי תרומה וגו' (שמות כה ב). מה כתיב למעלה (שמות כד יח) ויהי משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה, וסמיך ליה ויקחו לי תרומה. נ"ל על פי הגמרא דסוטה (דף י"ג:) משה לא מת, דכתיב (שמות לד כח) ויהי שם עם ה', וכתיב (דברים לד ה) וימת שם משה, מה להלן עומד ומשמש, אף כאן עומד ומשמש, עד כאן. והנה על זה קשה בשלמא מת במיתה, יש לומר שאז כלתה ליחות השרשית, או שהגיע זמן פירוד החכמה שבו לפי טבעו, מה שאין כן בלא מת רק נסתלק מזה העולם, ודאי טעמא בעי למה בזה הזמן, דמפועל חכם ית' לא יצא דבר ריק בלא טעם. אך ידוע דמשה היה התרומה של ימות העולם לפי החשבון שית אלפי שני (סנהדרין צ"ז ע"א), שהיה ימיו ק"כ שנים (דברים לד ז), לפי עין בינוני (תרומות פ"ד מ"ג), ודוק. ועל פי זה יובן גם כן המדרש בפרשת שמות (שמו"ר ב' ה') הסנה (שמות ג ב), בגימטריא ק"כ, שרמז לו ימי חייו, דהיינו שהורה לו בזה שהוא התרומה ומבחר היצירה, ולו ראו לילך להוציאם ממצרים ולהוריד להם התורה הק'. ועל פי זה יתפרש ויקחו לי תרומה מאת כל (ר"ל כל העולם), איש זה משה, שנאמר (במדבר יב ג) והאיש משה. וזה הוא הרמז של הסמיכות דעל כן היה משה בהר וגו', וכמאמר רז"ל יבא טוב ויקבל טוב וכו' (מנחות דף נ"ג:), ודוק. (ועיין מ"ש בזה למעלה בפרשת בראשית (ו ג) בפסוק לא ידון רוחי לעולם בשגם הוא בשר, ואמרו רז"ל (חולין קל"ט ע"ב, ב"ר פכ"ו ו') בשגם זה משה, והבן). ועיין בבעל הטורים שכתב תרומה אותיות מ"ם תורה, ועיין עליו מ"ש על שייכות הרמז הזה לכאן. ולדרכינו יתכן שרומז אותו שקבל תורה במ"ם יום, הוא התרומה מכל. ועל פי האמור יובן המדרש (שמו"ר ל"ג א') ויקחו לי תרומה, זה שאמר הכתוב (משלי ד ב) כי לקח טוב נתתי לכם וגו'. עוד במדרש (שמו"ר ל"ג ז') ויקחו לי תרומה, הדה"ד (דברים לג ד) תורה ציוה לנו משה וגו', תרי"א מפי משה וכו'. דר"ל הואיל שהוא התרומה, לכך ציוה לנו התורה מפי הגבורה, והואיל והתורה לקח טוב, ניתנה על ידי איש תרומות שכולו טוב. ובזה נ"ל לפרש הפסוק (משלי כ"ט (כט) ד') מלך במשפט יעמוד ארץ ואיש תרומות יהרסנה, ר"ל השי"ת מעמיד הארץ במשפט ומזמינה לדין, ואיש תרומות היינו הבני עליה שהם נאחזים מבחינת משה, כדאיתא (שבת ק"א ע"ב) משה שפיר קאמרת, יהרסנה, כי הקב"ה גוזר גזירה והצדיק מבטלה (מו"ק ט"ז ע"ב), כנ"ל.
1
ב׳ויקחו לי תרומה (שמות כה ב). יש לדקדק על מילת תרומה, למה נקרא שמה תרומה, ראוי לומר הפרשה, עיין רש"י (ד"ה תרומה), ותרומה לשון הרמה הוא, ומאי ענינו לכאן ועיין במזרחי. והנ"ל בזה, כי מדריגות המשכן נשגבה מאד, ועיין ברס"ג על שיר השירים מה שפירש על הפסוק (שמות מ לה) ולא יכול משה לבא אל אוהל מועד וגו'. והנה לפי זה היו הרמה לדברים הללו שמדומם נעשה כוכב בשמים, ויותר מזה והבן, ועל פי זה פירשתי המדרש (שמו"ר מ"ט א') שהביא העקדה (בריש שער מ"ח) וזה תארו: ויקחו לי תרומה, הדה"ד (שיר השירים ח ז) מים רבים וגו', הדה"ד ולא יכול משה וגו', עיין שם. והנה בענין ותוכן של המדרש להראות תוכן אהבתו של ישראל, ואף על פי כן אינו ענין להאי קרא ויקחו לי תרומה, כי אין מבואר פה שישכון בתוכו, רק על קרא (שמות כה ח) ועשו לי מקדש וגו', או שאר פסוקים המורים על השראת הכבוד, אבל בפסוק זה אינו מבואר רק הכנה אל הכנה, ולא נתבאר בפסוק זה מה ואיך ולמה. אבל לדברי יומתק מאד שקשה להמדרש מה הוא לשון תרומה, לזה אמר המדרש הדה"ד מים רבים וגו' אם יתן איש את כל הון ביתו וגו', אבל בני יעשו מקדש של יריעות דייקא שהוא רק במדריגת דומם, וירדתי כביכול ושכנתי בתוכם. וזה הדה"ד ולא יכל משה לבא אוהל מועד וגו', היינו כמ"ש הפירוש בשם רס"ג ודי הרמה בזה, והבן זה כי נכון הוא בס"ד. ולדברי הוא הרמה למשכן כמ"ש, והוא הרמה לישראל והבן. ועל פי זה תבין שם תרומה לתרומת כהנים, וטעם על הפרשת תרומה והמעשר המתנות כהונה, מלבד הטעם הפשוט שיהיה למשרתי ה' במה להתפרנס. והענין הוא כי בכל יש ניצוצי קדושה, וצריכים תיקון להעלותם ממדריגת דומם צומח חי למדריגת מדבר, והנה לא כל אדם יוכל לעמוד בסוד ה' לתקן בכוונת אכילה ואלו הכהנים נתייחדו לשרתו, והלוים למטה מהם, כמו שנאמר (דברים יז ט) ובאת אל הכהנים ואל הלוים וגו', על כן צוה השי"ת להפריש התרומה לכהן, ומשגיח בחסדו ית"ש שמבחר הניצוץ יתעטף בזה, על כן נקרא ראשית כמו וראשית שמנים ימשחו (עמוס ו ו), ועל כן נחרץ עונש גדול לזר האוכלו שלא יתחלל קדושתו, ועל כן שם קדושה עליה, והניצוצות הקלים במעשר, ומהבהמה המנות לכהנים כנ"ל, והבן זה כי הוא טעם נכון על מצות הפרשת תרומה ומעשר, ועל מה שנקרא בשם תרומה ובשם ראשית, ועיין בבעל הטורים כי תרומה אותיות מ"ם תורה, כי התורה ניתנה לאוכלי המן, שנית לה לאוכלי תרומה (תנחומא בשלח סי' כ'), עד כאן דבריו. ולפי זה יומתק מאד מ"ש לעיל בטעם תרומה ובשם תרומה, ודא ודא אחת היא כי מאחר שהתורה ניתנה לאוכלי תרומה שפרנסתם מזומנת להם, על כן היא תרומה שיוכלו להרימה כאמור, והרמז מסייע להפשוטו, וטעם הפשוט מסייע לטעם הנכבד, ואלו ואלו דברי א' חיים, וכן דרכי לפרש בכל מקום.
2
ג׳והנה עוד מלים לאלקי על דברי הבעל הטורים הנ"ל לפרשן באופן הנאות, על פי מ"ש (לעיל בפרשת בשלח ד"ה הנני), במאמר (תנחומא בשלח סי' כ') לא ניתנה התורה אלא לאוכלי המן, ועל פי מ"ש האברבנאל (בנביאים ראשונים) במה שנאמר באליהו (מלכים א' יט ח) וילך בכח האכילה ההיא ארבעים יום וגו', ומה שפירשתי בפסוק (תהלים קיא ה) טרף נתן ליראיו, ועל פי זה תבין שנית לה אוכלי תרומה, כי אכילתם מזכך אותם ונדבק בהם ניצוצות הטובים, על פי שכתב ביערות דבש על המאמר (שבת ק"מ ע"ב) בעניותא לא אכלי ירקא, והבן כי נכון הוא מאד. והיינו (אבות פ"ג מי"ז) ואם אין תורה אין קמח, כי אם לא ירשו התורה לא היה ניתן להם הקמח כאמור, אם אין קמח אין תורה, כי מחמת הקמח ניתן להם התורה בניגלהו ובנסתרו, והבן. והנה על דבר שהפליא הבעל הטורים בעין יפה ובינוני ורעה (תרומות פ"ד מ"ג), עיין עליו שכתב לי עולה מ"ם, היינו עין יפה אחד מארבעים, מאת כל עולה חמשים, היינו בינוני אחד מחמשים, מאת כל ר"ת עולה ששים, היינו עין רעה אחד מששים. ואני אוסיף נופך לישבו על לשון המקרא, ויקחו לי תרומה היינו עין יפה כמ"ש הוא ז"ל, ולכך לי לשמי. כל איש, היינו בינוני כמ"ש הוא ז"ל כל הגימטריא חמשים, על כן אמר כל איש, היינו כללות אישי בני אדם, וסתמן בינונים וכן הוא הרוב, כי הטובים והגרועים הם בשני הקצוות אינם נמצאים כל כך. מאת כל, ר"ת מ"ך הוא ששים היינו עין רעה, ועל כן נאמר מאת כי הם רק המיעוט. ואני אוסיף עוד רמז על רמז הזה, דלזה הר"ת הוא מך, כי הוא עני בדעת דאינו מבין כי מיד ה' ניתן לו, וגם עני ממש, כי אמרו רז"ל (שבת קי"ט ע"א) עשר בשביל שתתעשר (דברים יד כב), ונאמר (דברים טו י) ולא ירע לבבך וגו' כי בגלל וגו', ר"ל בגלל שלא ירע יברכהו ה', וכתיב (משלי י כב) ברכת ה' הוא תעשיר, אבל זה שנותן בעין רעה, לא יתברך ולא יתעשר והוא מך כנ"ל.
3
ד׳והנה י"ל עוד דשלש תרומות נזכרו כאן, עיין רש"י (ד"ה תקחו), היינו לרמז לשלש מדריגות הללו. והנה במדריגה הראשונה נאמר ויקחו לי ולא ויתנו, כי הם שמחים בהנתינה ונחשב להם כלקיחה. ובמדריגה השניה נאמר וזאת, כי כבר הגיעו לשיעור קצוב שעליה נאמר וזאת אבל לא פחות, דלפחות אי אפשר דשוב אין רוח חכמים נוחה הימנו כלל כנ"ל, אבל בשני מדריגות לא שייך וזאת לא לענין פחות ולא לענין יותר, דאדרבה המוסיף יוסיפו לו, והבן כי הוא דרך נפלא בס"ד, ומיושב הכפל והשינוי ויקחו תקחו, והבן.
4
ה׳עוד יתבאר ויקחו לי תרומה (שמות כה ב). על פי שאמרו (אבות פ"ו מ"ב) כל העוסק בתורה, הרי זה מתעלה, שנאמר (במדבר כא יט) וממתנה נחליאל וגו'. ועל פי המדרש (עיין שמו"ר פל"ג א') ויקחו לי, בת היתה לי ולקחתה אותה, קחו אותי עמה, (הובא בחן טוב פרשת חקת), עד כאן. והנה אמרו רז"ל (עירובין דף נ"ד ע"א) וכיון שנחלו אל, הרי זה מתעלה, אין זו סתירה להא דכל העוסק בתורה וכו', רק בא זה ולימד על זה היינו בתורה עם השי"ת, וממילא נחלו אל כי ה' צילך (תהלים קכא ה), והיינו ויקחו לי כדברי המדרש הנ"ל, אז תרומה, ר"ל מתעלה ומרומם, והבן.
5
ו׳במדרש (שמו"ר ל"ג א') ויקחו לי תרומה (שמות כה ב). הדה"ד (משלי ד ב) כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו. יתבאר על פי מ"ש האלשיך אהא דכתיב ויקחו ולא ויתנו, לפי מה דקיימא לן בקדושין דבאדם חשוב אפילו נתנה היא ואמר הוא מקודשת, דבמה שהחשיבה לקבל ממנה, חשוב כאלו קבלה היא ממנו (קידושין ז' ע"א), וקל וחומר למלך מלכי המלכים הקב"ה דמה שלוקח מאתנו, יחשב בעינינו כאלו אנחנו הלוקחים מאתו ית', ולכך כתיב ויקחו, עיין שם. ומעתה קל וחומר הדברים, אם מה שלוקח מאתנו חשוב כל כך, קל וחומר בן בנו של קל וחומר כי התורה שנתן לנו מהראוי שיתחשב בעינינו. וז"ש המדרש זה שאמר הכתוב כי לקח טוב, כלומר אם הלקיחה שלוקח מאתנו טוב עד שנאמר עליו ויקחו, כל שכן נתתי לכם תורתי, ודאי מהראוי שאל תעזובו, והבן.
6
ז׳ועל דרך הפשוט יתכן כונת המדרש (שמו"ר ל"ג א') הדה"ד (משלי ד ב) כי לקח טוב. על דרך שסיים שם אמר הקב"ה מכרתי לכם תורתי, כביכול נמכרתי עמה שנאמר ויקחו לי תרומה. ועיין במתנות כהונה שם ויקחו, כמו שלקחו אותי, ועיין ברמב"ן שמפרש כי תרומה הם ישראל, כמו שנאמר (ירמיה ב ג) קדש ישראל לה' וגו', והוי כאומר שהישראל לקחו אותי, ולי תרומה שהם לי ואני להם, על דרך אני לדודי וגו' (שיר השירים ו ג) עכ"ל, והוא מוסר גדול. ועל כן נרמז בתרומה תורה כמו שפירש בעל הטורים, כי על ידי התורה הוי כאלו לקחו אותי, והבן. ועל כן אמרו (קידושין כ' ע"א) הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו, כי כן נאמר עליו כביכול כמ"ש כאן בשם המדרש, וגם נאמר (שמואל ב' כ"ג ג') צדיק מושל יראת אלקים, ומה שדרשו רז"ל (מו"ק דף ט"ז ע"ב) ידוע. והנה כקונה אדון נאמר בכ"ף הדמיון, כי הוא אינו לפי האמת, רק שנדמה כן מרוב אהבה וחיבה שחיבב אותנו לשמוע בקולינו. וזה ביאור הכתוב לדעתי (בפרשת יתרו, שמות יט ו) ואתם תהיו לי ממלכת כהנים, כי כהן לשון אדון כמו כהן מדין (שמות יח א), שתרגום רבה דמדין, רק בתנאי וגוי קדוש, והבן. עוד יתכן כונת המדרש שאמר כביכול נמכרתי עמה, על דרך שהשי"ת רוצה להטיב, כי הטוב משתוקק להטיב, וההטבה תולה בנו, והבן.
7
ח׳עוד ביאור על המדרש הנ"ל (שמו"ר ל"ג א') הדה"ד (משלי ד ב) כי לקח טוב וגו'. ובזה יתיישב גם הא דאיתא במדרש תנדב"א (רבה פי"ז) בשעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע (שמות כד ז), מיד אמר הקב"ה ויקחו לי תרומה. על פי מה דאיתא בכתובות (דף ס"ב ע"ב) גבי בריה דרבי דאמר אכנס והדר איזל, וא"ל בני מדעת קונך יש בך, מעיקרא כתיב (שמות טו יז) תביאמו ותטעמו וגו', והדר כתיב (שמות כה ח) ועשו לי מקדש וגו', עיין שם. והיינו דאיתא במדרשים דנתינת התורה הוי כמו אירוסין, כמו שנאמר (הושע ב כא) וארשתיך, והשראת שכינה במשכן לדור בתוכם, דוגמת נישואין, והבן. והנה נלמד זה באמת מפסוק דכתיב קודם, דהיינו ויקחו לי תרומה דהיינו תרומת המשכן, ובפרט לפי מה שפירשו המפרשים דלי לשמי, ר"ל שיעשו משכן ששם יקרא השם ככתיבתו, רק דגמרא נקט קרא דמפורש טפי, והבן. ועדיין יש להבין לכתחילה מאי קסבר דאמר תביאמו, כי לא אדם הוא להנחם. ונראה דזה ידוע דהשי"ת אינו מזדקק לבחירה, והנה השראת שכינה היא על ידי התורה, כמו שאמרו (אבות פ"ג מ"ו) מנין שאפילו אחד שיושב ועוסק בתורה שכינה שרוי עמו, ואין לו להקב"ה בעולמו, ר"ל מקום לשרות בו, אלא ד' אמות של הלכה היא מקומו (ברכות ח' ע"א), ולכך לא הוי מצלו אלא היכי דהוי גרסו וכו' (ברכות דף ח'.), כנ"ל ברור. וכמו שאמרו במדרש בפרשה דילן שאמר הקב"ה אני נמכרתי עמה כביכול, וחשש השי"ת שאם יגלה השראת שכינתו בביתו ובמשכן בקבע, יסברו שלא יצטרכו לעסוק בתורה כל כך, ובהתחלה היה צריך שקידה, לכך חשב יורגלו בה קודם ויקבלו אותה היטב, ואחר כך אגלה השראתי בקבע, ושוב לא יסירו כיון שכבר הורגלו, והבן. אבל כשקבלו עליהם בפה מלא שיעסקו בה, אז ה' אמר לשכון ביניהם. ולענ"ד נעשה, מרמז על עשיית המשכן שנקרא עשיה כמ"ש (שמות כה ט) וכן תעשו, והיינו נעשה מרמזי רמיזי שידור ביניהם, ואף על פי כן ונשמע, ולכך אתי שפיר מה שהקדימו נעשה לנשמע. ועל פי זה יובן מה דאמר מדעת קונך יש בך, דהוא ממש דוגמת זה דקבל עליו ללמוד תורה אחר כך, ומבואר על פי זה המדרש בשעה שאמרו וכו', והבן. והנה אמרו (ברכות ח' ע"א) כי נסיב וכו' מצא אשה מצא טוב (משלי יח כב), וגם אמרו במסכת קדושין (קידושין ו' ע"א) שלקיחה הוא לשון קידושין דאקרי לקיחה דכתיב (דברים כב יג) כי יקח, וגם אמרו (יבמות ס"ב ע"ב) כל השרוי בלא אשה שרוי בלא טובה וכו'. ועל פי זה יתבאר המדרש ויקחו לי תרומה, זה מלמד דיש למהר לנשואין, ומיהו דוקא באופן אם מקבלין עליהם עול תורה כמו שהיה שם, על זה אמר זה שאמר הכתוב כי לקח טוב נתתי טוב, היינו לקיחת אשה דאיקרי ליקוחין ואיקרי טוב, אם כן הוא לקח טוב נתתי לכם רשות על זה ממתן תורה כנ"ל, רק תורתי אל תעזובו אחר כך, על אופן זה יש לכם רשות, והבן כי נכון הוא בס"ד.
8
ט׳ועוד י"ל קצת באופן אחר, על פי מ"ש בעיר בנימין שם במסכת כתובות, דלכך לא רצה השי"ת מעיקרא שיבנה תיכף בית המקדש או לעשות משכן, כדי שלא יבטלו מהתורה, כדאיתא במסכת מגילה (ט"ז ע"ב) גדול תלמוד תורה יותר מבנין בית המקדש, עיין שם. והנה על דבריו קשה לכתחלה מאי קסבר ולבסוף מאי קסבר. לכך נ"ל על פי דקיימא לן אף דתרי קלא לא משתמעי, מכל מקום בהלל ובמגילה אפילו עשרה קורין כאחד, דכיון דחביב יהבי דעתייהו ושמעי, עד כאן (מגילה דף כ"א ע"ב). ונראה דמזה יש ללמוד על הכלל כלו, דבדבר חשוב מאד אין שום טרדה מבטלו, והנה אם התורה היה בעינינו כמו שנצטוינו בכל יום כאלו היום ניתנה וכל שעה חשוב כשעה ראשונה, לא היה שום טרדה מבטל. ועל פי זה יובן ויומשך היטב הפסוק (דברים ו' ו') והיו הדברים וגו', למה שדרשו רז"ל (ספרי ואתחנן ו ו) היום, בכל יום כאלו היום ניתנה, ולכך על לבבך ואין שום דבר גורם להסרה מן הלב, ולכך ודאי ושננתם וגו' בשבתך וגו' כי אין שום טרדה מבטל, ובזה האופן יוכל לקיים (יהושע א ח) והגית וגו' לא ימוש וגו' ולא באופן אחר. והנה באמת חיבת התורה כראוי כאמור (תהלים יט יא) הנחמדים וגו', (משלי ג טו) יקרה היא וגו', (איוב כח יז) לא יערכנה זהב וגו', לא היה שום דבר מבטל, אך מחמת היצר הרע המדמהו לעול, אף אם כופיהו מכל מקום אינו חביב כל כך, ועל ידי זה הטרדה מבטל. ועל פי זה נ"ל לפרש פירוש חדש בהפסוקים נחלתי עדותיך לעולם, ר"ל בלי ביטול רגע אחת כי ששון לבי המה, דאז אין שום דבר מבטל דכיון דחביב יהיב דעתיה, אבל (תהלים קיט קיב) נטיתי לבי לעשות חקיך, דהיינו שכופה יצרו אבל אינו חביב, אז לעולם הוא בעקב, כמו שדרשו (דב"ר פ"ג א') שכרו בעקב והיינו בהסוף, ר"ל דאחר שפנה מכל הטרדות בסוף הכל אז פונה להתורה, מה שאין כן כשיש לו איזה טרדה לא יוכל למיהב דעתיה, והוא פירוש נפלא ואמת בס"ד. ועל פי זה יתפרש הפסוק (קהלת יב יג) סוף דבר הכל נשמע, ר"ל על כל פנים אחר ככלות הכל נשמע, ראוי לשמוע דהא אמרנו נעשה ונשמע, ר"ל אף בשעת עשיה כמו שאפרש, ואם כן על כל פנים בסוף נקיים ונשמע, את האלקים ירא וגו' כי זה כל האדם אפילו איש המוני שאין התורה חביב אצלו. וזה מוסר גדול לאותן המבטלים אף שפנוים מכל וכל, והיינו אמרם (סנהדרין צ"ט ע"א) כל שאפשר לו לעשות וכו', עליו הכתוב אומרו (במדבר טו לא) כי דבר ה' בזה וכו', שזה ודאי בזיון גדול מאד, אבל השלם הגמור אין שום טרדה מבטלו. ועל פי זה יתפרש הפסוק (תהלים קיט קסח) שמרתי פקודיך ועדותיך כי כל דרכי נגדך, ר"ל אף שדרכי נגדך, היינו סבות למנוע כמו שדרשו (יבמות ס"ג ע"א) בעזר כנגדו (בראשית ב יח), מכל מקום שמרתי והבן. והיינו נעשה, ר"ל אף אם נעשה איזה דבר, מכל מקום נשמע, ר"ל כל כך חביב אצלינו דלא יבטלנו שום דבר, ועל זה אמרו (שהש"ר פ"א ד') דאז נעקר יצר הרע מלבם והיה חביב להם מאד והבן, ועל כן אמר אז ויקחו לי תרומה, והבן. ועל פי זה יובן אמרם (שבת דף פ"ח.) מי גילה לבני רז זה לשון שמלאכי השרת משתמשין בו, שנאמר (תהלים קה כ) עושי דברו לשמוע בקול דברו. דהיינו דלמלאכי השרת אין עשיה מבטלתן ואדרבה גורם לשמוע, כי אין להם יצר הרע וחביב מאד עליהם דבר ה'. והנה על בחינה זו לא שייך רחיים על צוארו וכו' (קידושין כ"ט ע"ב), והשתא מבואר המדרש ויקחו לי תרומה, דמזה מבואר דיש להקדים הנשואין, אבל באופן שהתורה חביב מאד, והיינו כי לקח טוב וגו', כנ"ל באופן הראשון רק תורתי אל תעזובו ויהיה חביב כל שעה כשעה ראשונה, והבן. ועל פי זה יובנו הפסוק בפרשת תשא (שמות לא ב) ובפרשת ויקהל (שמות לה ל) ראו קרא ה' בשם בצלאל, כי אז כבר חזר היצר הרע והיה העשיה טורדן, אבל אלו מלא רוח אלקים בחכמה וגו', באופן שיוכלו לעשות בכל מלאכה ולחשוב מחשבות בדדהו, ולא יהיה טרדת העשיה מבטלתן, והיינו דמסיים בפרשת ויקהל בהאי ענינא (שמות לה לה) ועושי בכל מלאכה וחושבי מחשבת, והבן.
9
י׳(ב) באופן אחר על המדרש הנ"ל (תנדב"א רבה פי"ז) בשעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע (שמות כד ז), מיד אמר הקב"ה ויקחו לי תרומה (שמות כה ב). נ"ל על פי שדרשו במסכת ע"ז (דף כ"ג ע"א) תני שילא מ"ט דר' אליעזר, ר"ל דאין לוקחין מן הנכרים פרת חטאת, דכתיב (במדבר יט ב) דבר אל בני ישראל ויקחו וכו', ופירש רש"י (ד"ה יקחו) קרי ביה ויקיחו, ושם (ע"ז כ"ג) ע"ב אלא מעתה דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה וכו', ושם ((ע"ז) דף כ"ד.) דאבני שוהם (שמות כה ז) מפסיק הענין דלא קאי אויקחו, ופריך והא כתיב ואבני מלואים, דהדר ערבי למילתא קמייתא ולתסרי, ומסיק על ידי תגרי ישראל זבין, ואם כן קיימא במסקנה הא דדרשינן גם במלאכת המשכן בני ישראל ויקחו ולא נכרים ויקחו. וטעמו של דבר נ"ל, כי ישראל עלו במחשבה וקדמו לעולם, וכן המשכן כידוע אמרם ז"ל (ב"ר א' ד'), וכמו שפירשתי הפסוק (שמות מ לה) וכבוד ה' מלא את המשכן (בפרשת ויקהל), על כן הקפיד ית"ש שרק ישראל יסייעו. וכבר ידוע מה שפירשתי בפסוק (בראשית יג יא) ויסע לוט מקדם, דבאופן זה שיקיימו התורה הם בקדם, וכמו שפירש הבעל הטורים בר"ת של תיבת בראשית (א א). ועל פי זה יתבאר המדרש, דמקודם לא יכול לומר בני ישראל ויקחו, דכלום משא פנים יש בדבר, אבל כשאמרו נעשה ונשמע והאומות לא רצו לקבל, מיד אמר הקב"ה ויקחו לי תרומה, כנ"ל ודוק.
10
י״א(ג) עוד ביאור על המדרש (תנדב"א רבה פי"ז) בשעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע וכו' (שמות כד ז). דהנה לכאורה קשה למה צריך השי"ת לנדבת ישראל לביתו ולמשכנו, הלא לי הכסף ולי הזהב נאום ה' צבאות (חגי ב ח), ואם הקב"ה גילה למשה באהלו מחצב של סנפרינן לצורך הלוחות, ככה היה יכול לגלות אוצרות של כסף וזהב, ורבי שמעון בן יוחאי שהיה איש ולא אל אמר בקעה אתמלי דינרי דדהבא ונתמלאת (שמו"ר נ"ב ג'). אבל הענין הוא, דכבר אמרו רז"ל (שם (שמו"ר) פנ"א ג') משכן משכן, שנתמשכן שני פעמים בשביל עונותיהם של ישראל. וכבר פירשתי (בפרשת פקודי) דזה הכח שהיה במקדש לכפר עונותיהם ויהיה שקול ככל ישראל, כמו שאמרו רז"ל (מדרש תנחומא תזריע, סי' ט') אלמלא לא שפך חמתו וכו', לא נשתייר משונאיהם של ישראל שריד ופליט, הוא משום שנעתק הקדושה של המשכן שעשה משה בו, כמו שמעתיק מכתב לכתב הנארג בלשון ומליצה נפלאה, דכל השבח הוא להכותב הראשון. ולכך נרמז במשכן משכן, אף דהמשכן שעשה משה לא נמסר ביד אויב והבן זה, וזה היה מוכרח שיוכל להתמשכן בעונותיהם, דזה הוא קיום של כל ישראל. והנה אם לא היה נעשה משל ישראל כלל, לא היה יוכל להתמשכן בעונותיהם, כמו דהמקדש דלעתיד דאין לבשר ודם חלק בו לא יחרב, ואם כן אף המקדשים דנעתקו מהמשכן, לא היו יכולין ליחרב והיה נתקעקע ביצתן של ישראל ח"ו בעונותיהם, לכך רצה השי"ת שיבנהו משל ישראל, כדי שיתמשכן בעונותיהם כי נעשה משלהם, והוא נכון מאד לדעתי. והנה דור המדבר היו דור דעה, והבינו זאת דלמה הוצרך השי"ת לנדבתן, אלא ודאי משום שיתמשכן בעונותיהם, והוא בשורה קשה לישראל ודי לצרה בשעתה, כמו שאמר משה להשי"ת בשעה שאמר (שמות ג יד) אהיה אשר אהיה (ברכות ט' ע"ב). ועוד הלא מבואר במדרש שיר השירים (שהש"ר פ"א) על הפסוק (שיר השירים א ז) הגידה לי שאהבה נפשי, שמא יראו ישראל שיהיו בגלות וישיבו מאחריך, אף שגלוי לפניו ית"ש כי לא ישיבו מאחריו, מכל מקום הידיעה אינה מזדקק לבחירה אף שהכל גלוי לפניו ית"ש, רק כיון שאמרו נעשה ונשמע והקדימו נעשה לנשמע, ואיתא במפרשים דהוא משום דנעשה הוא בארץ ישראל שיקיימו אז כל המצות בפועל, ונשמע בגלות דאי אפשר לקיים רוב המצות, כמו שנתנו סימן הגש"ם חלף הלך לו (שיר השירים ב יא), רק בשמיעה על ידי התורה מקיימין, אם כן כבר השיגו ובשרו בעצמן הגלות, ואף על פי כן אמרו ונשמע, אם כן אין כאן שוב בשורה קשה וגם לא ישיבו מאחריו, לכך מיד אמר ויקחו לי תרומה כנ"ל (שמות כה ב), והוא נכון בס"ד.
11
י״ב(ד) עוד ביאור על המדרש (תנדב"א רבה פי"ז) מיד אמר הקב"ה ויקחו וגו' (שמות כד ז). על פי הגמרא (סנהדרין ל"ט ע"א) אלקיכם כהן הוא דכתיב ויקחו לי תרומה, כי קבר למשה במאי טבל וכו', ועיין בפרשת דרכים (דרך ערבה) שכתב דלא נפלאת ולא רחוקה היא, והביא ראיה מהגמרא, עיין שם. ובתוספת (ד"ה במאי) הקשו דטפי הוה ליה להקשות האיך טימא עצמו, ותירצו דאנן נקראים בנים למקום ואב מטמא לבנו, וידוע דאיתא במדרש על פסוק (שמות לג כ) כי לא יראני האדם וחי, אבל בשעת מותו רואה, כי אין לך אדם בישראל שאינו רואה השכינה קודם מותו (ילקוט תשא (ילקו"ש) רמז שצ"ו), ואם כן צריך לומר תירוץ הנ"ל. ונקדים מאמר רז"ל לא קשיא כאן בעושים רצונו של מקום נקראים בנים, וכשאין עושים נקראים עבדים (ב"ב י' ע"א), ועל פי זה מבואר, והבן.
12
י״ג(ה) עוד ביאור על המדרש הנ"ל (תנדב"א רבה פי"ז) בשעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע (שמות כד ז), מיד אמר הקב"ה ויקחו לי תרומה (שמות כה ב). דהנה הבעל הלכות גדולות מונה מצות קריאת המגילה בתוך שאר המצות שניתנו למשה מסיני, והנה הרמב"ם בספר המצות השיג על הבעל הלכות גדולות בזה, דאיך יתכן קריאתה להנתן בסיני, הלא כל ענין מעשה אחשורוש והמן לא היה רק אחר החורבן בית ראשון אשר מזה נמשך קריאת המגילה, ובזמן נתינת התורה במעמד הנבחר עוד לא נעשה ולא נשמע מהנס הלזה. והנה הרמב"ן ז"ל תירוץ דברי הבעל הלכות גדולות, והביא ראיה מהגמרא מגילה (דף ז' ע"א) מה דדרשו על הפסוק (שמות יז יד) כתוב זאת זכרון בספר, כתוב זאת מה שכתוב כאן ובמשנה תורה, זכרון מה שכתוב בנביאים, בספר מה שכתוב במגילה, עד כאן. הרי חזינן דקריאת המגילה ניתנה למשה, והרבה עוד להביא ראיות מהירושלמי (מגילה פ"א ה"ה), עיין שם בספר המצות שלו. ובזה פירש היפה מראה סיפא דקרא ושים באזני יהושיע, דקשה הלשון ושים באזני, דמורה שילחוש לו באזניו דרך סוד נסתר מהמון, והלא כל התורה שבכתב ושבעל פה למד משה עם כל ישראל. אבל הענין הוא, דבאמת דבימי מרדכי ואסתר היו צריכים לתשובה גדולה, וכמאמר רז"ל (מגילה דף י"ב.) מפני מה נתחייבו ישראל שבאותו הדור כליה, וכאשר באמת עשו כל ישראל שבדור ההוא תשובה שלימה ותיקנו מה שפגמו. והנה אם היה נגלה ונתפרסם מקודם נפילת המן הצר הצורר ותשועתם וכל המעשה מראש ועד סוף, בודאי מורא לא היה עולה על ראשם מגזירת המן, וממילא לא היה סיבה המביאם לעשות תשובה. לזה נסתר מהמון מצות קריאת המגילה בשעת מתן תורה, ולא נמסר רק למשה לבדו והוא מסרה ליהושע, וכן כל ראש הדור מסר זה בדרך סוד לראש הדור שלאחריו עד מרדכי. והיינו כתיב זאת וגו' בספר מה שכתוב במגילה, ושים באזני יהושע באזני דייקא, והבן עד כאן. ובזה פירשתי הפסוק (אסתר ד' א) ומרדכי ידע את כל אשר נעשה וגו'. דהנה מרדכי אשר הוא היה אז ראש הדור, ולו נמסר מהיחידי סגולה שקדמוהו כל הענין הגזירה וגם ההצלה, באמת לא פחד ולא היה ירא מגזירת המן, ומה שהרעיש כל כך לא היה רק לנגד ההמון עם כדי שיעשו תשובה בלב שלם, והיינו ויקרע מרדכי וגו' ויצא בתוך העיר ויזעק וגו' דהיינו בפני ההמון, אבל הוא בעצמותו ידע שפיר כנ"ל. והנה איתא במדרש דמה שאמרו נעשה ונשמע והקדימו העשיה לשמיעה, כיוונו בזה שישמעו לעתיד אם יבא אליהם עוד ציוה מהשי"ת. ועל פי דברי המדרש יתכן לומר גם כן דנשמע מוסב על קריאת המגילה, דידוע מרז"ל (שבת פ"ח ע"א) דבשעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע, עלו ונתעלו למדריגה גדולה, ויתכן דהשיגו אז ברוח הקודש כל ענין המגילה כמו שנמסר למשה. ועל זה אמרו נשמע, ר"ל נשמע קריאת המגילה, דעל מצוה זו נופל לשון שמיעה, והבן. ועל פי הדברים האלה נבא אל כונת המדרש הנ"ל שהתחלנו, דהנה רש"י (ד"ה תקחו) פירש ג' תרומות נאמרו כאן, ואחת מהם תרומת המזבח השקלים לקנות מהם קרבנות ציבור. והנה איתא במסכת מגילה (דף י"ג:) אמר ריש לקיש גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול שקלים וכו', לפיכך הקדים שקליהם לשקליו, והיינו על ידי גזירת המן נצמח הבאת שקלים. והיינו דברי המדרש בשעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע, דפירושו הוא נשמע קריאת המגילה כנ"ל דידעו והשיגו כל זה ברוח הקודש, מיד אמר הקב"ה ויקחו לי תרומה להקדים שקליהן לשקליו, כפירוש רש"י דמוסב על תרומת המזבח דהיינו השקלים, ודוק היטב כי נכון הוא בס"ד.
13
י״דבמדרש (שמו"ר ל"ג ז') ויקחו לי תרומה (שמות כה ב), הדה"ד (דברים לג ד) תורה ציוה לנו משה, דרש ר' שמלאי תרי"ג מצות ניתנו לישראל על ידי משה שכן מנין תורה, ואם כן אינם אלא תרי"א ושנים היכן הן, אלא אמרו רבנן אנכי (שמות כ ג) ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענו, ותרי"א אמר להם משה שנאמר תורה ציוה לנו משה, עד כאן. נ"ל על פי המדרש כל מה שישראל אוכלין בעולם הזה אין אוכלין אלא בזכות אמונה. ומפרשין משום דכל התורה כולה היום לעשותם (דברים ז יא) ולמחר לקבל שכרם (עירובין כ"ב ע"א), ולא שייך בזה משום ביומו תתן שכרו (דברים כד טו), משום שהיה על ידי שליח כמבואר בפוסקים (עיין שו"ע חו"מ סי' של"ט), אך האמונה דהיינו אנכי ולא יהיה לך דמפי הגבורה שמענו ולא הוי שליח, אם כן שכרו בעולם הזה, ועל פי זה מפרשין הפסוק (קהלת ד ט) טובים השנים מן האחד, (ר"ל שני הדברות ששמענו מן האחד ב"ה), אשר יש להם שכר טוב בעמלם, והבן. ועל פי זה יתבאר המדרש הנ"ל, דקשה מאי ויקחו, הוה ליה למימר ויתנו, ועל כרחך צריך לומר דבהנתינה הם לוקחים, ואין לומר דקאי על עולם הבא, אם כן מה שנא דוקא במצוה זו, אלא ודאי על עולם הזה, אם כן קשה הא שכר מצוה בהאי עלמא ליכא (קידושין ל"ט ע"ב). ומיהו שורש הצדקה היא האמונה, כמו שנאמר (בראשית טו ו) והאמין בה' ויחשבה לו צדקה, וכמו שפירשתי הפסוק הנ"ל במקומו, ולכך נאמר בה ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות (מלאכי ג' י), דשכרה בעולם הזה גם כן דהא אמונה היא, ושמא תאמר אמונה גופיה נמי מצוה היא ולמה שכרה בעולם הזה, לזה אמר הדה"ד תורה ציוה וכו' דרש ר' שמלאי וכו', ודוק והבן כי נכון הוא (עיין בפרשת יתרו ד"ה כה תאמר). ובאמת כל המצות שורשן אמונה. דודאי עושה המצות משום דהשי"ת ציוה כך, הרי ממילא מאמין בהשי"ת ובתורה הק', כמו שנאמר (תהלים קיט פו) כל מצותיך אמונה, ואפשר שזה הפירות של המצות, דר"ל כמו שנוטע אילן ופירות ממילא גדילין, הכי נמי עושה המצוה והאמונה ממילא נתגלה, רק דבמצות אחרות אין בעשית המצוה שום תוספת אמונה, רק האמונה שיש לכל ישראל מקטנותו דהיינו האמונה בהשי"ת ובתורתו הקדושה, וקודם שעושה המצוה גם כן מגלה האמונה, אבל בצדקה נתגלה האמונה ובטחון, וגם זה בכלל אנכי ה' אלקיך, דהיינו בעל כחותיך שכל השפעתך היא מאתי והבן, וזה בא לפועל הגילוי בהמצוה, והבן כל זה.
14
ט״ובאופן אחר נ"ל המדרש הנ"ל. ובהקדים לפרש המדרש ילקוט (ילקו"ש רמז שס"ד) (וכן הוא בתנחומא ריש פרשה זו) אמר להם הקב"ה לישראל תורה שלי היתה ונטלתם אותה, קחו אותי עמה, הדה"ד (שמות כה ב) ויקחו לי תרומה, עד כאן. דהוא משולל הבנה, וגם מה בעי המדרש בזה. והנה לבי אומר לי בהבנת המדרש על דרך הפשוט, דרצה להורות בזה דגם הלימוד והעסק בתורה, יהיה רק בלתי לה' לבדו לעשות נחת רוח לפניו, ולא לשום כונה אחרת הנוגע להנאת עצמו, וכמאמר התנא באבות (פ"ד משנה ח') אל תעשה עטרה להתגדל בה ולא קרדום לחפור בה וכו', ואל יאמר אשנה כדי שאקרא רבי וכו' (נדרים ס"ב ע"א), או לקנטר וכדומה, כי בכל אלו הכונות פיגול המה לא ירצה. ודרש סמוכין לפרשה שלמעלה, דלעיל מיניה מדבר בלימוד התורה דכתיב (שמות כד יח) ויהי משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה, דהיינו שלמד שם כל התורה שבכתב ושבעל פה, ובא הפסוק שלאחריו להזהיר דהלימוד יהיה לשמו יתברך דוקא, ומרומז בויקחו לי, דהיינו שהלימוד דנקרא לקיחה כדכתיב (משלי ד ב) כי לקח טוב, יהיה לי ר"ל לשמי, ולזה כיון המדרש במליצתו אמר להם הקב"ה וכו' קחו אותי עמה, דהיינו שיהיה כל כונתכם בהלימוד לשמי ולעשות נחת רוח לפני, והבן. והנה כדי להמשיך גם התיבות מאת כל למה שלמעלה, נ"ל בהקדים לפרש הפסוקים (בפרשת ואתחנן) ועתה למה נמות וגו', (דברים ה כד) קרב אתה ושמע וגו', (דברים ה כה) ויאמר ה' אלי שמעתי וגו' היטיבו כל אשר דברו, (דברים ה כו) מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי וגו'. דמה זה ההטבה שלא רצו לשמוע קול אלקים חיים מדבר להם רק מפי משה, ובפרט לפי מה שדרשו רז"ל בפסוק ואת תדבר אלינו, שנאמר בלשון נקבה לפי שתשש כחו של משה כנקבה, ואמר להם וכי לא היה יפה לכם ללמוד מפי הגבורה ולא ללמוד ממני (והובא ברש"י פרשת ואתחנן [ד"ה ואת]), ומדוע זה הוטב בעיני ה' ובעיני משה רע. והנ"ל בכל זה, דהנה איתא במסכת מגילה (דף ב' ע"ב) אלה המצות (ויקרא כז לד), שאין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה, וביבמות (דף צ' ע"ב) אליו תשמעון (דברים יח טו), אפילו אומר לך עבור על אחת מכל מצות שבתורה, כגון אליהו בהר הכרמל הכל לפי שעה שמע לו. והנה מובן דהשני סוגיות אינם סותרין את עצמם, דמה שאין הנביא רשאי לחדש דבר, היינו דווקא לעקור המצות עולמות הוא דאין רשאי, אבל אם השעה צריכה לכך כדי לגדור פרצת הדור כגון אליהו בהר הכרמל, ואחר זה יוחזר לכאשר היה, מצוה לשמוע להנביא המפורסים בדורו לכל ישראל, והעובר על דבריו חייב. וזה שדייק הגמרא הכל לפי שעה שמע לו, וכן הוא ברמב"ם (פ"ט מהלכות יסוה"ת ה"ג), עיין שם והבן. אך מה שפסק הרמב"ם שם (רמב"ם פ"ט מהיסוה"ת ה"ה) וז"ל: במה דברים אמורים בשאר מצות, אבל בעכו"ם אין שומעין לו אפילו לפי שעה וכו'. קשה מנין לו להרמב"ם חילוק זה מזה שלא הוזכר בתלמוד בביאור. אמנם אחר העיון הדק היטב, מצאנו ראינו אשר תורת אמת היתה בפיהו כי הוא מפורש במקרא בשים שכל, דכתיב (דברים י״ג:ב׳) כי יקום בקרבך נביא וגו', (דברים יג ג) ובא האות והמופת וגו' נלכה אחרי אלקים אחרים וגו', (דברים יג ד) לא תשמע אל דברי הנביא ההוא. ובודאי דאיירי במצוה רק לפי שעה, דאם ברוצה לעקור עולמות, תקשה למה נקט דוקא בעכו"ם, הלא גם בכל המצות נמי דינא הכי, ומזה יצא לו להרמב"ם לחלק בין עכו"ם לשאר מצות, ודוק. אמנם להבין טעם הדברים דלמה באמת חמיר עבודה זרה יותר מכל המצות, מבואר בהקדמונים לפי שאנכי (שמות כ ב) ולא יהיה לך (שמות כ ג) מפי הגבורה שמענו, לכך הוא בלא ישונה בשום פעם ואסור לעקרו גם לפי שעה, כי מי כל בשר אשר יבא אחרי המלך לשנות את דבריו, אמנם בשאר מצות אשר באזנינו שמענו רק מפי משה רבינו, אם יבא נביא אחריו המנוסה ומפורסים לנביא אמת כמוהו, ויעקור מצוה אחת לפי שעה למען יגדור פירצת הדור ולהעמיד הדת על תילה ולקדש שם שמים בעולם על ידי זה, מצוה לשמוע אליו ודו"ק.
15
ט״זובכן יומתק מאד הטעם שאמרו ישראל דבר אתה עמנו וגו', כי אם היו שומעין הכל מפי השי"ת עצמו, לא היה מקום בשום פעם לעקור איזה דבר מכל דברי התורה אף לגדור פרצת הדור על ידי זה, וכונתם היה לשמים אשר על ידי זה יתקיים התורה בידם. ולזה הוטב בעיניו ית"ש אשר אליו נגלו תעלומות וצופה ומביט עד סוף כל הדורות, וידע שעתידין לחטא לפניו. אמנם משה עבד הנאמן תשש כחו בזה, והרע לו מאד במה שיצוייר בעיניהם לסור מאחריו ולחטא לו, והבן. והנה ידוע (ברכות ל"ג ע"ב) דהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, כי הבחירה נתונה חפשי באדם אל אשר יחפוץ יטנה אם ליוצרו או ליצרו. ועל פי זה יתפרש מאמר השי"ת הטיבו כל אשר דברו, דהיינו לשמוע ממך, ואמר הטעם כי מי יתן, ר"ל מי יכול ליתן שיהיה לבבם זה דייקא להם, ר"ל השייך להם ואיני מזדקק לבחירה, ליראה אותי כל הימים דייקא, כי נתונה נתונה היא בידיהם ולחפשי שלחתיה, והנה כי כן יהיו מוכרחים באיזה פעם להנטותם לתחיה ולדרך התורה, לזאת מן הנמנע שישמעו כל התורה מפי עצמי כנ"ל, ודוק. ועתה ניתנה ראש ונשובה אל הענין שהתחלנו ולפרש המדרש הנ"ל, דמה כתיב למעלה ויהי משה בהר וגו', דהיינו שלמד שם כל התורה, ובא המאמר אחריו ויקחו לי תרומה מאת כל, ר"ל שיקחו המצוה השייכה והנוגעת לי דהיינו יחוד השם שלא לעבוד עבודה זרה, תרומה ר"ל מופרש מכל המצות האחרות, והיינו דבעבודה זרה אסור לשמוע לשום נביא אף לפי שעה, ולא כן בשאר המצות אשר לא תעשנה, והיה קשה להמדרש מה שנא עבודה זרה משאר כל המצות, וליישב זה אמר הדה"ד תורה ציוה לנו משה, דרש ר' שמלאי וכו' ושנים היכן הם, אלא אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענו ותרי"א אמר משה, והיינו הטעם של הקדמונים ז"ל, ושפיר יש לחלק בין עבודה זרה לשאר מצות, ודוק.
16
י״זבמדרש (שמו"ר מ"ט א') (הובא בעקידה פרשה זו שער מ"ח) וז"ל: הדה"ד מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה וגו' (שיר השירים ח ז), מים רבים אלו אומות העולם שנאמר וכו', שאפילו יתקבצו כל העכו"ם לבטל את האהבה אשר בין ישראל לאביהם שבשמים לא יוכלו, הדה"ד וכו' לא יוכלו לכבות את האהבה, כד"א (מלאכי א ב) אהבתי וכו', ונהרות לא ישטפוה אלו המלכות וכו', אם יתן את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו, אבל בני יעשו משכן של יריעות ושכנתי בתוכם הדה"ד וכו', עד כאן. יתבאר כי נ"ל לפרש הפסוק (מלאכי א ב) אהבתי אתכם אמר ה' ואמרתם במה אהבתנו, היינו קושית העקרים (מאמר שלישי פרק כ"ז) האיך ימשך אהבה מהשי"ת שיאהב לאדם, הלא אין בזה ערב וטוב ומועיל, כי אם תצדק מה תתן לו (איוב לה ז), ועיין שם שתירץ כי אהבת השי"ת לישראל היינו אהבה טבעית ואהבה היחסית, עיין שם. והנה יש להמתיק התירוץ של העקרים הנ"ל, דלא שייך רק בישראל שהם מקור מחצבו והבן, והנה כיון שאהבתו נמשך מבחינתו לא יבטל, מה שאין כן אם היה נמשך מצידינו. ויובן על פי מה שפירשתי אנכי אנכי הוא מנחמכם (ישעיה נא יב), (ועיין מ"ש בזה בפרשת שמות (ג יד) בפסוק אהיה אשר אהיה). וזה שמיישב הפסוק הלא את עשו ליעקב ואוהב את יעקב וגו', שאינם ממקור אחד והבן. וזה דברי המדרש שכל העכו"ם אין יכולין לבטל כיון שנמשך האהבה מבחינתו ית', ונהרות לא ישטפוה אלו המלכיות שאף שלדעתם הם מרחקים אותנו, באמת מקרבין אותנו כמו המשל הנפלא שהביא הכוזרי מצמח האדמה, וכמו שפירשתי הפסוק (ישעיה ס"א י"א) כי כארץ תוציא צמחה וגו', אבל זולת ישראל שהם מקור מחצבו אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו, כי אם תצדק מה תתן לו, והבן.
17
י״חועיין בעקדה מה שפירש שם על המדרש (תנחומא קדושים סי' ו') ואשמע אחרי קול רעש גדול (יחזקאל ג יב), מהו אחרי, אמר יחזקאל משקלסתיהו אני, שמעתי שמלאכי השרת מקלסין אותו וכו'. וגם אני אענה חלקי על פי שפי' בברוך כבוד ה' וגו'. והנה ידוע כי אנחנו משפיעים בתפילתינו ותהילתינו ותורתינו, ואנחנו הצינורים למלאכי השרת, כענין שאמרו ששים ריבוא מלאכי השרת היה נהנים מזיו תורתו של ירבעם וכו', וזה דברי המדרש משקלסתיהו אני וכו'. ולפי העקדה היה להמדרש לומר משאמרתי ברוך כבוד ה' וגו', אבל לדברי אינו מוכרח שזה הוא הקילוס שלו כנ"ל. ועוד י"ל בדרך הפשוט על המדרש הנ"ל, על פי מ"ש העקדה שם לקמן מענין חיות הלב נראים על ידי פעולת האברים, ככה פעולתיו ית' נראים על ידי פעולת הצדיקים, ואם כן יתכן אחרי דעל ידי נתגלה כבוד ה'. ועל פי דברי העקדה הנ"ל יובן מה שאמר הכתוב (תהלים עג כו) צור לבבי, ולמה, כי וחלקי אלקים לעולם, ר"ל שהוא חלקינו ואנחנו מודיעים אלקותו, וגם על ידי שהוא חלקינו דהיינו הדבקות כמו חלק אלקי ממעל, על ידי זה נעשו הפעולות על ידי הצדיקים על ידי הדבקות החלק בכל כמ"ש הראב"ע והבן, ולכך הוא צור לבבי והבן. ועל פי זה נראה לפרש המדרש שהביא בציוני בריש פרשה זו, וז"ל: אמר ר' רחומיני אלמלא צדיקים וחסידים שבישראל שמרימים אותי על כל העולם בזכיותיהם, ומהם מתפרנס הלב והלב מפרנסן וכו'. והוא פלאי. אבל לפי מ"ש העקדה יומתק מאד, והיא נכון ואמת בס"ד. ועל פי זה יתבאר הפסוק (שמות כה ב) ויקחו לי תרומה, כמו שפירש הציוני שם בשם הזוהר (ח"ב רע"א ע"א) הרימו אותי, עיין שם. ועיין שם מה שפירש על אשר ידבנו לבו. ואף אני אענה חלקי על פי שכתב בזוהר פרשה זו (ח"ב דף קס"ח ע"א) בסוף העמוד, מאי אשר ידבנו לבו, דיתרעי ביה קב"ה, כד"א (תהלים כז ח) לך אמר לבי, צור לבבי, (משלי טו טו) וטוב לב, (רות ג ז) וייטב לבו, כולא בקב"ה נאמר וכו' שם. ולדברי ימתק מאד, כי הואיל שהוא מרים אותי, הוא לבו כאמור ולא בזולתו, והבן זה.
18
י״טוזאת התרומה וגו' (שמות כה ג). נ"ל דהשלש עשרה דברים האמורים בענין, היינו לרמז כי הכל אחד, כי הוא במנין אחד, ואף חלבנה מעורב בקטורת, ור"ל עין רעה הנרמז בכאן (כמ"ש בעל הטורים), ושלא תאמר כי מעין רעה אין ראוי ליקח ממנו, לכך נאמר מאת כל, והבן. ועל זה מרומז בתורה הק' במנין י"ג ולקטורת הסמים (שמות כה ו), עיין בהראב"ע כי יש אומרים כי הוא הפוך, והוא ז"ל פירש כי מילת בשמים כוללות לשמן המשחה ולקטורת, עד כאן דבריו. והטיב אשר דבר, ופירוש רש"י (ד"ה תקחו) מסייעו במ"ש י"ג דברים נאמרו בכאן, ועיין במזרחי בפרטן של הי"ג דברים, ועיין עוד במזרחי בד"ה ולקטורת הסמים ודו"ק. ועיין ברמב"ן דמסיק דסמים היינו גם כן בשמים, אך לפי זה קשה הסמים מיותר, דראוי לומר ולקטורת לבד כיון שכבר נאמר בשמים. אבל לדעתי בא הרמז לפי מ"ש שלא יקשה למה גזרה התורה שיהיה לעין רעה חלק בזה, לזה רמזה ולקטורת הסמים בה"א הידיעה והבן, וכן כאן ועשו לי מקדש, ולכך נכתבו לבסוף כל הנדבות, שבתחילה מפרש כל הנדבות של ההמון, ואחר זה מיישב הקושיא שלא יקשה על הנדבות שנחשב שם מהמון והבן, אף שנאמר אחר כך (שמות כה ז) אבני שהם וגו', הלא ידוע (שמות לה כז) דאבני שוהם וגו' הביאו רק הנשיאים החשובים ולא מהמון, והבן.
19
כ׳ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם (שמות כה ח). בתוכו לא נאמר אלא בתוכם, ומצוה זו היא ממש מצות לקיחת ד' מינים, כי כבר נתבאר במדרש (אמור (ויק"ר ל') סי' י"ב) בד' מינים, דמרמז על ד' בחינות חלוקות שבישראל, וכבר ביארתי (בהפטורת וארא) דהם בחינת בית לבוש גוף ונפש, ובחינת רוח היא בחינת הלבוש, על פי מ"ש מהרח"ו ז"ל בפסוק (שיר השירים ו ב) דודי ירד לגנו וגו', ל"רעות ב"גנים ול"לקוט ש"ושנים ר"ת לבוש, והבן. ומינה לא טעם ולא ריח בחינת בית, ריח לבוש, טעם גוף, טעם וריח נפש. והנה מבואר במדרש שם בד' מינים אמר הקב"ה יאגדו אלו עם אלו, ומזה אני מתעלה וכו'. והנה במקדש יש ד' בחינות אלו, דהרי מבואר ברמב"ם (פ"א מהלכות בית הבחירה הלכה ה'), דהדברים שהן עיקר בבנין הבית, הוא חצר אוהל מועד הנקרא עזרה, ואולם, וקודש, וקודש הקדשים, עיין שם. ויובן דהמדריגה הפחותה הם רק בחינת חצר, ובעלי הריח בחינת פרוזדר, ואולם בחינת טעם נקרא קדש, והיינו (ירמיה ב' ג') קדש ישראל לה' ראשית תבואתו, היינו בחינת טעם דבר מאכל, לכך כל אוכליו יאשמו, לכך אין להם שליטה על תלמידי חכמים אף למסים, כמבואר במסכת יומא (דף ע"ז.) עיין בחו"מ סי' קס"ג (ס"ה), ולכך כל המקבל עליו עול תורה וכו' (אבות פ"ג מ"ה). טעם וריח קדש קדשים, והכל נקרא מקדש כמבואר ברמב"ם שם, כי אז כשנאגדו אלו עם אלו קדושה שורה על הכל. וגם מקדש לשון הכנה, כי אז מוכנים להשראת שכינה, והיינו ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם דייקא, והבן.
20
כ״אבמדרש (שמו"ר ל"ד ג') (הובא בעקדה פרשה דילן) אמר הקב"ה אתם צאני ואני הרועה וכו', עשו לי דיר וארעה אתכם, אתם הכרם ואני וכו', עשו לי סוכה ואשמור אתכם, אתם בנים וכו' עשו לי בית וכו'. והנ"ל על פי מה שכתבתי לפרש (בתפלה למשה תהלים ל"ז ה') הפסוק (תהלים לז ה) גול על ה' דרכך וגו', על פי מה שפירשתי הפסוק (תהלים קג ז) יודיע דרכיו למשה וגו', היינו המדות, לבני ישראל עלילותיו, ר"ל כדי שבני ישראל ילכו בדרכיו ויעשו כמעשיו, כדכתיב (דברים כח ט) והלכת בדרכיו. והנה זה שאנחנו נעשה מה שהשי"ת עושה, אין זה בטוח כי יצר לב האדם וגו' (בראשית ח כא), אבל ההיפך שאנחנו נתנהג במדות הטובות, שהקב"ה יעשה גם כן עמנו אות לטובה כאמור (תהלים קכא ה) ה' צילך, וכאמרם (שבת קנ"א ע"ב) כל המרחם וכו', וזה בטוח. והיינו גול על ה' דרכך, היינו מדותיך שאתה דורך בהם, ובטח עליו שהוא יעשה כמוך. ומצורף לזה מה שפירשתי בשאוג ישאג על נוהו (ירמיה כ"ה ל'), ונקדים עוד דסוכה דירת עראי היא (סוכה ב' ע"א), ואף על פי כן הוא ביום ובלילה, כמו שפירש רש"י (ד"ה כמלונה) כסוכה בכרם כמלוכה במקשה (ישעיה א' ח'), ודיר הוא יותר עראי, ובית הוא קבע גמור. ונקדים עוד דאת קרבני לחמי לאישי כתיב (במדבר כח ב), הואיל ולחמם של ישראל הוא, ותפלה במקום עבודה כידוע (ברכות כ"ו ע"א). והנה איתא במדרש איכה (איכ"ר) דהשמירה נצמח מההוגים בתורה ביום ובלילה, והנה בית הכנסת הוא רק לתפילה בוקר וערב, אבל בית המדרש הוא להגות בתורה ביום ובלילה, וכן בית הכנסת הוא להמון, ובית המדרש הוא רק ללומדי תורה, והיינו אתם צאני וכו' עשו לי דיר, היינו בית הכנסת וארעה אתכם, כאמור שמשם השפעת הפרנסה, וצאן שם כולל לכל המין. אתם הכרם, היינו בעלי התורה שיינם אגור בתוכם עם תורתי בלבם, כאמור (שיר השירים א ב) כי טובים דודיך מיין, עשו לי סוכה היינו בית המדרש שהוא ביום ובלילה ואשמור אתכם כנ"ל, ואם כן תעשו שתשמורו הנוה כראוי, אז אתם הבנים וכו', עשו לי בית היינו קבע גמור, הדה"ד (שמות כה ח) ועשו לי מקדש וגו', כנ"ל והבן.
21
כ״בככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן וגו' (שמות כה ט). עיין רש"י ורמב"ן, ובמזרחי מה שטען נגד הרמב"ן ודבריו נעמו, ואני הדל רוצה ליתן טעם ותבלין לדבר על שבאורך ורוחב לא ישתנה על כל פנים בערך צלעות שטחיהן, ובגובה ישתנה מכל וכל. כי הנה האורך והרוחב יומדדו תיכף למטה גם כן, כי האורך הוא ממזרח למערב ורוחב מצפון, אבל הגובה הוא מלמטה למעלה, והוא הרומז על הנגלה והנסתר. כי האורך והרוחב על הנגלה שהם רק מעשה בתחתונים, ועליו נאמר (איוב יא ט) ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים, אבל מכל מקום יש לה אורך ורוחב, ואם כן יש לה סוף, ובגמרא דעירובין (דף כ"א ע"א) נתפרש כמה הוא המדה. אבל על הנסתר נאמר (איוב כח כג) אלקים הבין דרכה והוא ידע את מקומה, כי הוא אין סוף ב"ה ומשיג עד אין סוף, ואורייתא וקב"ה חד הוא (זוהר ח"ג ע"ג ע"א), והבן זה. ומיושב שפיר הסתירה של ארוכה מארץ וגו', ושל אלקים הבין דרכה וגו', ולכך נאמר אצל אלקים הבין דרכה ומעוף השמים נסתרה (איוב כח כא), והיינו ממלאכי השרת (עיין זוהר ח"א קמ"ה ע"א), וכתיב נסתרה וקאי על הנסתרה. והגובה מרמז על הנסתר, כי הוא גבוה מעל גבוה מלמטה למעלה, ונאמר (ישעיה נה ט) כי גבהו דרכי מדרכיכם, והיינו בלתי בעל תכלית, וכל התורה כולה שמותיו של הקב"ה ומדותיו והבן. ועוד כי הגובה מתייחס להשי"ת שנקרא גבוה, ועיין בהקדמת הראב"ע למגילת אסתר שכתב שהשי"ת נקרא מעון עיין שם, ולכך לזה אין שיעור קצוב כלל כי זה אין לו שיעור. ועוד כי ענין עשיה בפועל לא ישתנה בשום זמן, אבל ענין טעם והתיקון ישתנה, וחכמתו ית' שיער מעשים שיכלל כל הזמנים לפי התיקונים שיצטרכו לעדי עד, והבן זה כי עמוק הוא. וההיקש זה בטעם של שילוח הקן המבואר בתיקונים (תיקו"ז הקדמה א' ע"ב) טעם להמצוה בזמן שבית המקדש קיים לכונה אחרת, ובזמן הגלות לכונה אחרת, והמעשה אחד, וההיקש על זה בכל, וכבר כתב האר"י ז"ל כי מעולם לא נדמה תפלה לחברתה, והבן זה. ועל כן נאמר בפסוק את תבנית, שהוא רומז על התאר בפועל, כמו שכתב במורה בשיתוף שם תבנית, וכן תעשו דייקא, ר"ל עשיה בפועל הנגלה לא ישתנה לעולם, והדרש שלו דקאי על כל המצות והפשוט אחד הוא, והבן.
22
כ״גועל פי זה נראה לפרש הפסוק (תהילים צ״ג:ד׳) אדיר במרום ה' (תהלים צג ה) עדותיך נאמנו מאד לביתך נאוה קדש. על פי העקרים (מאמר שלישי פרק כ"א) מה שפירש בפסוק (תהלים יט ח) עדות ה' נאמנה, עיין שם היטב. עוד נקדים כי עדות מרמז על הנגלה, כי לזה יש עדות רבים כל ישראל, מה שאין כן הנסתר שהוא ליחידים, ואין להגיד רק לרמז בראשי פרקים להמבין מדעתו (עיין חגיגה י"א ע"ב), ודוגמא שפירש בעקרים על הפסוק (תהלים קיט קיא) נחלתי עדותיך לעולם, דקאי על מצות שכליות, והבן. ועל פי זה יבואר אדיר במרום ה', דקשה וכי רק במרום אדיר, והא נאמר (תהלים ח י) מה אדיר שמך בכל הארץ. אלא דהכי פירושו דה"ב של במרום, משמש במקום עם, כמו בשר בחלב, וכבר כתבנו דענין הגובה הוא מרמז על הנסתר, והיינו אדיר במרום, דהיינו עם הרוממות שהוא הנסתר שאין לו סוף ובו ניכר גדולתו של השי"ת, אבל עדותיך היינו הנגלה נאמנו מאד, ר"ל שאין בו השתנות בשום זמן והבן, וסימן לדבר לביתך נאוה, ר"ל כפי ביתך נאוה קודש באורך ורוחב בשיעור הקצוב, ובאופן אחר לא נאוה קדש, ובגובה אין לו שיעור, כך הוא דרך התורה, והואיל והזכיר הבית המקדש, התפלל שיהיו לאורך ימים, וזה פירוש נפלא בס"ד.
23
כ״דועשית ארון עצי שטים וגו' (שמות כה י), מבית ומחוץ תצפנו (שמות כה יא). פירש רש"י (ד"ה מבית) ג' ארונות עשה, שנים של זהב ואחד של עץ. ודקדקו המפרשים מאחר שעשו של זהב, של עץ למה. והנ"ל דהוא רמז לתלמיד חכם שהוא גם כן ארון הקודש, כאמרם (כתובות ק"ד ע"א) עליונים אחזו בארון הקודש וכו'. והנה בתורה כתיב (תהלים יט יא) הנחמדים מזהב, והנה הדבור צריך להיות התורה הק' במה שהוא עוסק בטהרת מחשבותיו, כי יגעתי ומצאתי תאמין (מגילה ו' ע"ב), אבל תכלית המכוון שהוא התוך הגמור, הוא יחוד שמו ית' כמ"ש בזוהר (ח"ב ס' ע"ב) ויורהו ה' עץ (שמות טו כה), שהוא היחוד הגמור. וזהו עצי שטים, היינו ששט בכל העולמות, כי שם העצם הוא יסוד כל העולמות. ובזה מיושב מה שהקשה רש"י למה נכפל (שמות כה טז) ונתת אל הארון את העדות וגו', (שמות כה כא) ואל הארון תתן וגו'. דלמה שפירשתי אתי שפיר, דפעם אחד הוא כמשמעו על נתינת הלוחות לתוך הארון, ופעם שני הוא לכל תלמיד חכם, על דרך שפירשתי בפרשת תשא בפסוק (שמות לב טז) והמכתב מכתב אלקים הוא חרות על הלוחות, על פי מ"ש הרמ"ע בעשרה מאמרות (מאמר חקור דין חלק ב' פרק ט"ו) לפרש ותן חלקינו בתורתיך, שחלקנו בעמל התורה המסור לשכלינו, יהיה נתון וכמוס בתורת ה' תמימה חרות על הלוחות עיין שם. ולפי זה חידושי תורה של כל תלמיד חכם, הן הן הלוחות שלו הנקראים עדות, ועל זה הזהיר הכתוב שמה שנשפע לו חלקו בהתורה הק', יתן אל הארון כנ"ל.
24
כ״הונתת אל הארון את העדות אשר אתן אליך (שמות כה טז). להבין מה הוא לשון עדות, לפי פשוטו הוא כי עשרת הדברות שהיו נחקקו עליהן, היו מצות שכליות. ועוד י"ל על פי מ"ש כי עדות, היינו הנגלה הפשוט והנסתר כמוס בתוכו. אך נ"ל על דרך עמוק יותר, כי לכל הפירושים עדות הוא, או שיש להם עדות, או שהם כעדות, ועדות הוא עדות ממש. ועל פי זה י"ל באופן נאה ומדוקדק מאד אומרו אשר אתן אליך, כי לכאורה למה זה. ויתבאר כי אנחנו מברכין בכל יום נותן התורה לשון הוה, היינו על החידושים שהשי"ת משפיע להעוסקים בה. והנה כבר פירשתי בפרשת תשא על הפסוק (שמות לב טז) והמכתב מכתב אלקים הוא חרות על הלוחות, על פי העשרה מאמרות הנ"ל עיין שם. ואם כן לפי זה מי שחידש בתורה בזמן שהארון היה קיים, אם היה רוצה לידע אם מאת ה' נהית זאת וכיון לאמותת ענין, או אם הוא רק דמיונו, אז היה מביט בלוחות, וכשיראנו אז עדות לו כי מתת אלקים הוא לו, והבן כמה מעלתן של הלוחות. וזה אומרו את העדות אשר אתן אליך, וקאי על כלל ישראל והבן. והנה כבר כתבו המפרשים רמז שיכתוב אדם חידושיו מן הפסוק (שמות לד כז) כתב לך, והנה יש לפרש על פי זה, שהלא אמרו רז"ל (ירושלמי פאה פ"ב ה"ד) שהראה לו הקב"ה למשה כל מה שתלמוד ותיק עתיד לחדש, ונמצא ראה הכל בלוחות, והיינו כתב לך לכלל ישראל נאמר את הדברים האלה דייקא כמראה באצבע עליהן, ועל פי זה יתפרש גם כן הפסוק בפרשה דילן (שמות כה כב) ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת מבין שני הכרובים אשר על ארון העדות את כל אשר אצוה אותך אל בני ישראל. כי לפי הפשוט ראוי לומר ודברתי אתך את כל אשר אצוה אותך אל בני ישראל מעל הכפורת וגו', והבן. והנה על פי מה שכתבתי אתי שפיר גם כאן, כי הנה כל התורה כלול בלוחות, ולראות הלוחות אי אפשר רק מה שמשיג האדם, והנה אחר שצוה להם משה דבר מה והשיגו אותה, כבר היו יכולים לראותה בלוחות, וכן בכל פעם, וזה היה עדות לישראל להאמין בשליחות ובנבואת משה בכל פעם כי נאמן הוא, והבן כל זה כי נכון הוא בס"ד.
25