ישמח משה, בלק ד׳Yismach Moshe, Balak 4
א׳מן ארם ינחני בלק וגו' (במדבר כג ז), עד ותהי אחריתי כמוהו (במדבר כג י), עד כאן. ועיין תרגום ורש"י. והנה הדקדוקים רבו כמו רבו. והנ"ל בזה דהנה הזוהר (ח"ג קפ"ד ע"ב) פירש על הפסוק (במדבר כב ב) וירא בלק, דחמא במשקופי דחכמתא, בן צפור היינו בחינת שורש חכמתו, עיין שם. ועל זה קשה מה דמסיים הפסוק את כל אשר עשה ישראל לאמורי, דהוא דבר הנראה ואין צריך לזה הבטת החכמה. וגם בפסוק הסמוך (במדבר כב ג) ויגר מואב מפני העם כי רב הוא ויקוצו מפני בני ישראל, קשה הכפל והשינוי מעם לישראל, ומיגר ליקוצו. ובדברי השי"ת לא תאור את העם כי ברוך הוא (במדבר כב יב), התמיה בזה כיון שהיה עת רצון באותה שעה לישראל, למה כינה אותן בשם עם שהוא לשון גנאי (במ"ר פ"כ כ"ג). אבל כל זה יובן על פי שמבואר דעם פחות המדריגה, וישראל מעלת (המדריגה), וכבר אמרו (שבת קנ"ו.) אין מזל לישראל, ועיין במנוח הלבבות. והנה לאמורי היינו להשר, כמו שפירש רש"י במלחמות סיחון, ועיין ברש"י פרשת דברים (ב לא) בפסוק ראה החילותי תת לפניך את סיחון וכו' (ד"ה החלתי), דכפה שר של האמוריים של מעלה תחת רגליו של משה והדריסו על צוארו, עכ"ל עיין שם. ועל פי מ"ש רש"י בפרשת בשלח בפסוק (שמות יד י) והנה מצרים נוסע אחריהם (ד"ה נסע), דהיינו שר של מצרים, הוא הדין נמי והבן. ולפי זה דברי הזוהר יהיה שפיר כפשוטו דקרא, דחמא בלק במשקופי דחכמתא, בן צפור בבחינת חכמתא את כל אשר עשה ישראל דייקא בבחינת ישראל ולא בדרך הטבע לאמורי הידוע, ומזה נמשך ויגר מואב מפני העם מאד כי רב הוא, היינו פחד גדול בדרך הטבע, אבל עדיין אינו מספיק שימאסו בחיים עבור זה, כי יש באפשרי להתגבר על ידי תחבולות בעניני המלחמה ואסיפת עמים רבים, אבל ויקוצו היינו מאסו בחיים כפירוש רש"י, מפני בני ישראל דייקא מפני בחינה זו שמתנהגין שלא בדרך הטבע, ואם כן אין עצה ואין חכמה וגו' ואין יודעין כלל מה לעשות, וכזה שלח אל בלעם (במדבר כב ה) הנה עם יצא ממצרים, הידוע שבדרך הטבע אין עבד יכול לברוח משם, והנה כסה את עין הארץ וגו'. והשי"ת אמר לו לבלעם לא תאור את העם כי ברוך הוא, אף אלו שהם עם דייקא, כי ברוך הוא דייקא ומה גם ישראל, והבן. ונקדים דבלעם שני בחינות היו לו, בחינה אחת לקלל על פי חכמת כוכבים ומזלות בעת ידוע, וזה היה נעשה בבחירתו בלבד, וגם היה יכול להגביר זעם העליון ולקלל בעת ההוא (עיין ברכות ז' ע"א). והנה דעת לנבון נקל דאלו שהם נתונים תחת המזל, יכול לקללם בבחינה ראשונה, מה שאין כן אלו שאינם תחת המזל, אי אפשר רק בבחינה שניה. ונקדים עוד דבאמת אין שום אדם מישראל אפילו פחות שבפחותים נתונים תחת המזל, כי אותם חלק ה' לכל העמים (דברים ד יט), ואותנו לקח ה' (דברים ד יט-כ). רק ההבדל בזה, כי בבני עליה ההשגחה עליהם מגולה בניסים נגלים משגיח מן החלונות, וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליהם, וחבה יתירה נודעת להם. מה שאין כן המוני עם, ההשגחה עליהם מסותרת בהנהגה טבעית, ומציץ מן החרכים ונעדר החבה היתירה, ואף גם זאת אין שום דבר בטבע, ואין אדם מישראל נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה, רק שבני עליה כל רואיהם יכירום ויודעים כי אינם נתונים תחת הטבע כי נראה בחוש, מה שאין כן בהמונים טועים הרואים בהם, והבן. והנה המופת לזה דאין שום אדם מישראל נתון תחת הטבע, על פי שביארתי בכמה דרושים דתחילת מציאת האומה הזאת והווייתם עתה, אינו בטבע כי אברהם בטבע לא היה מוליד, רק שנאמר לו צא מאיצטגנינות שלך אין מזל לישראל, ומאי דעתך דקאי צדק במזרח וכו' (בשבת קנ"ו). ושרה אפילו בית מטרון לא היה לה (מדרש רבה וירא, ב"ר פמ"ז ב'), וכן יצחק ורבקה ורחל, כאמרם ז"ל (ב"ר ס"ג ה'). ועיין בעשרה מאמרות שהקשה הא השינוי לא יתמד. ותירץ שמתחדש השינוי בכל עת, וכבר הארכתי בדרושים. ואם כן מציאת כל איש הישראלי אינו בדרך הטבע, ואם היה נופל בדרך הטבע, לא היה נמצא בעולם, והבן. ושמא תאמר וכי משא פנים יש בדבר, בשלמא הבני עליה ראוי להם לפי מעשיהם שלא יפלו תחת הטבע, אבל אלו הפחותים למה יהיו טובים מכל האומות עובדי כוכבים ומזלות. והתירוץ אפילו פושעי ישראל מלאים מצות כרימון (עירובין י"ט ע"א), וכמה מצות שדשים בעקבן, והבן.
1
ב׳והנה נקדים עוד דההבדל בין הפחותים לבני עליה, דהפחותים חיים בעבור עצמם, ובדבר שיש בו הנאת עצמם, מכוונים להנאתם ועושים מצות גם כן. אבל הבני עליה אינם חיים בעבור עצמם, והם לא יחיו כפי אשר הוא אדם, כי אם דבר אלקי שיש בו, וממקור החיות הם חיים, וכל עשייתם לתכלית אחת לעולם כמבואר בשמונה פרקים להרמב"ם. והיינו חיים שאל ממך (תהלים כ"א ה'), והבן. והדבר שהוא בדול לתאות הגשמיית, אין בהם כונה להנאת עצמם, ורבי אלעזר ב"ר שמעון יוכיח שאמרו עליו ודומה כמי שכפאו שד (נדרים דף כ' ע"ב), ואם כך באלו, מכל שכן אצל המצות נעדרי התאות, בודאי אין לשער גודל זכות כונתם והבן, ושמא תאמר מנין המיתה להם ומתי הזמן, בשלמא בההמונים שחיים בטבע, אתי שפיר דהזמן המוגבל בהכלות הליחות השרשיות דהיא אפיסת הכחות, כמבואר בעקדה בפסוק (קהלת ו ז) כל עמל אדם לפיהו וגם הנפש וגו'. אבל אלו שהם חיים בחיות שחוץ לטבע באור אלקים ממקור החיות, מהיכן נצמח המיתה. והתירוץ הוא בהתרבות האור בגודל התענוג עד שאינו יכול לעמוד הנפש בהגוף, ופרחה כרגע בחשקות נמרץ לדבקיתו הטהור, והוא ענין נשיקה, ועיין מה שפי' על כחיזרא בגבבא דעמרא (ברכות ח' ע"א), וכף הקלע (שבת נ"ב ע"ב). אבל אלו הצדיקים נשארים באור התענוג אשר נעתקו ממנו, ומוסיפים כפלי כפליים עד עולם, כמ"ש הרמב"ם בפרקי הצלחה. ונקדים עוד שבארץ ארם שם היה בקיאין מעולם בחכמת הכוכבים ומזלות, כמו לבן הארמי והכלדיים מהן, וזה היה עבודתם בימי נמרוד, ואחר כך כמ"ש הרמב"ם במורה נבוכים בשם ספרי הצאבה, עיין שם. וגם מבואר בפסוק (בראשית כה ו) וישלחם מעל יצחק בנו קדמה, ואמרו (סנהדרין צ"א ע"א) שם טומאה מסר להם, וכן מחכמת כל בני קדם הנאמר בשלמה (מלכים א' ה י), ועיין במדרש רבה פרשת חקת (במ"ר פי"ט ג').
2
ג׳ועל פי הנ"ל מבוארים הפסוקים מן ארם ינחני וגו' מהררי קדם וגו', שלכך בקי בחכמת הכוכבים, לכה ארה לי יעקב היינו המונים שנתונים תחת הטבע, וקללם בבחירתו על פי חכמת הכוכבים ומזלות, ולכה זועמה ישראל אלו שהם בבחינת ישראל ואינם תחת הטבע, יגביר עליהם זעם העליון שיוכל לאררם. והתשובה מה שהשיג בנביאות (במדבר כג ח) מה אקוב לא קבה אל, כי גם הם אינם נתונים תחת המזל, רק תחת יד הקב"ה והוא אינו רוצה לקללם, ומה אזעום לא זעם ה' אף מה שרגיל, כמבואר בדברי רז"ל ומכל שכן לחדש זעם, וביאר המופת שאינם נתונים תחת המזל (במדבר כג ט) כי מראש צורים אראנו, היינו מהאבות שמסתכל בשרשיהם כפירוש רש"י, ומגבעות אשורנו היינו האמהות, ואם כן תחילת מציאתם והווייתם אינו בטבע. ואמר הן עם, (בדרך הן בני ישראל לא שמעו אלי (שמות ו יב), שהוא אחד מעשרה קל וחומר (ב"ר צ"ב ז') והבן) לבדד ישכון, אף שנראה שהם נתונים תחת הטבע, עם כל זה הם לבדד ובגוים לא יתחשב, כי הוא בהשגחה מסותרת ואף גם ישראל והבן, ושמא תאמר מנין להם המיתה, לזה אמר תמות נפשי מות ישרים, כי היא בהתגברות אור בתענוג הגדול, ושמא תאמר כי הוא לפי שעה, לזה אמר ותהי אחריתי כמוהו, כי נשארים באותו התענוג לעולם ומוסיפין כפלי כפליים, והבן.
3
ד׳באופן אחר על הפסוקים הנ"ל. ונקדים מה שפירשתי על הפסוקים (במדבר כד ה-ו) מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל (במדבר כד ו) כנחלים נטוי וגו'. דהנה כבר כתבתי (בפרשת ויחי) כי מצד הנפש נקרא ישראל, ומצד הגוף נקרא יעקב. ואסביר לך דבר זה, כי ישראל מורה על גדולתם יותר ממלאכי השרת, כי שרית עם אלקים (בראשית לב כט) וישר אל מלאך (הושע יב ה). והנה מצד הגוף אין גדלות יותר ממלאכי השרת, כי במשה מבחר האנושי נאמר (במדבר כ טז) וישלח מלאך, זה משה (ויק"ר א' א'), והיינו הגוף, דהא צדיקים גדולים ממלאכי השרת (סנהדרין צ"ג ע"א), והבן. אלמא דגם גבי משה לא היה הגוף רק מלאך ולא יותר, ומזה יובן דבשאר הצדיקים הגוף הוא פחות ממלאך, אבל הנשמה יותר גבוה ממלאך בצדיק גמור. נמצא יתכן שם ישראל על הנשמה, אבל לא על הגוף, רק שם יעקב, והבן זה. וידוע אמרם (אבות פ"ד מט"ז) העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא. וידוע מה שפירש בעקדה על הפסוק (ויקרא כה כג) כי גרים ותושבים אתם עמדי. וידוע דאוהל הוא דירת ארעי, מה שאין כן משכן שהוא דירת קבע. וידוע אמרם (קידושין מ' ע"ב) למה הצדיקים דומים בעולם הזה, לאילן שהוא נטוע במקום טהרה נופה נוטה למקום טומאה, נקצץ נופו נמצא כולו במקום טהרה. וידוע אמרם בברכות (דף ט"ז.) למה נסמכה אוהלים לנחלים, לומר לך מה נחלים מעלין את האדם מטומאה לטהרה וכו'. וידוע דאי אפשר להיות עיקר דירתו למעלה רק מי שהוא שתול בבית ה', כאמור (תהלים כז ד) שבתי בבית ה' לחזות בנועם ה'. וזה המשך הכתוב מה טובו אם יהיה אהלך היינו הדירת עראי, יעקב היינו הגוף וכל עניניו, אבל משכנותיך ישראל שהוא דירת הקבע במחצב הנפש, כנחלים היינו מקום טהרה רק נטוי, כאמרם נוטה וכו' כארזים וגו', ועל ידי מה כאהלים נטע ה', ועל כן בקש תמות נפשי מות ישרים (במדבר כג י), שאז נטוע כולו במקום טהרה, והבן זה.
4
ה׳ונקדים לבאר הפסוקים (בפרשת האזינו) הלא הוא אביך קנך, (דברים לב ז) שאל אביך וגו', (דברים לב ח) בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבולות עמים למספר בני ישראל, (דברים לב ט) כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו, עיין ברש"י והרשב"ם. והנה הרשב"ם כתב שכיון בפירושו להמדרש (פרקי דר"א פכ"ד) בענין הקלפי שנטל כל שר אומה אחת, וישראל נשארו בהקלפי, ונטל השי"ת אותם בחלקו. אך יש לדקדק מה היה הכונה במה שהציב גבולות עמים למספר בני ישראל, ומה הודיענו התורה בזה, ואיך נמשך למעלה. ונ"ל בהקדים גם כן לפרש מה שפירש רש"י (בפרשת תולדות) בפסוק ויתרוצצו הבנים בקרבה (בראשית כה כב), שהיו מריבים בנחלת שני עולמות. מה היה המריבה, הלא בעולם הבא הזכות בבחירתו, ואין מונע רק האדם לעצמו. וגם לבאר כונת יעקב בקנין הבכורה. וגם ליישב הקושיא האיך הטיל יצחק תנאי אחר המעשה, באמרו והיה כאשר תריד וגו' (בראשית כז מ). והנ"ל בזה דודאי זורו רשעים מרחם, ועשו בבטן אמו מפרכס לצאת לעבודה זרה, ואינו חפץ בעולם הרוחני הטהור. והנה באמת לנו ישראל נתן רק העולם הבא בנתינת התורה שהיא חיי עולם, כאמרם (ברכות מ"ח ע"ב) חיי עולם לא כל שכן, וכמו שתקנו (ובא לציון) וחיי עולם נטע בתוכנו, ומאז חלקו יעקב ועשו, ויעקב קבל העולם הבא שהוא הדבקות האמיתי באלקים חיים ומלך עולם. והנה זכותינו בזה העולם, נ"ל על פי דאיתא (ב"ב דף ס"ד:) מכר בית ושייר חצר, אין צריך הלוקח לקנות לו דרך, דמוכר בעין יפה מוכר, דמסתמא מכר עם הדרך. מכר חצר ושייר בית, צריך המוכר לקנות לו דרך, דמוכר בעין יפה מוכר ומכר כל החצר ולא שייר דרך, וכל שכן בנותן דבעין יפה נותן, ועיין ב"ב דף ז' (ע"ב) שם האחים שחלקו אין להם דרך זה על זה, ועיין שם בתוספת (ד"ה אין). והנה לפי זה כאשר הקנה השי"ת לעמו הנבחר עולם הבא בית ה' שהוא הבית והטרקלין, ממילא דיש להם דרך בזה העולם שהיא החצר והפרוזדור להגיע לבית ולטרקלין, דהא חשבו רז"ל (עירובין מ"א.) מהדברים המעבירין את האדם מדעתו ומדעת קונו, הוא העניות, והבן. ואם כן לפי זה העיקר הקנין הוא הבית האמיתי, והדרך בפרוזדור הוא טפל וממילא קאתא. ועל פי זה יבואר (משלי ג' י"ו) אורך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד. דיש להבין מה הוא ימין ושמאל כמו שהקשו רז"ל (שבת ס"ג ע"א), וכן בכמה מקומות שהוזכר ימין ושמאל, או סטרא דימינא או סטרא דשמאלא. והענין דשמאל הוא יד כהה, כמו שדרשו (מנחות ל"ז ע"א) ידכה (שמות יג טז) והבן, והימין הוא העושה והשמאל מסייע. והנה הימין עיקר והשמאל טפל, ואלו שהם עיקר הבריאה נקראים סטר דימין, ואלו שהם בדרך טפל נקראים סטרא דשמאלא, כמו המוץ לתבואה וקליפה לפרי, והבן. והיינו אורך ימים, היינו עולם שכולו ארוך כמו שדרשו רז"ל, בימינה בעיקרה כי הוא חיי עולם כאמור, ובשמאלה בדרך טפל עושר וכבוד כמ"ש, וגם דרשו רז"ל (שבת דף ס"ג) למיימינם בה, ר"ל שמכונים אל העיקר לחיות התורה, ומשמאילים היינו שמכונים להטפל, דבמדתו של אדם מודדין לו, והבן.
5
ו׳והנה לפי מ"ש דעת לנבון נקל אם מכר לשנים לזה בית ולזה חצר, תולה למי מכר קודם דמוכר בעין יפה מכר, ומה מכר ראשון לשני כל זכות שתבא לידו, והבן. והנה לכאורה נתחלק הארץ להעמים קודם שהיו ישראל בעולם, ואם כן אין להם לישראל תו זכות בזה העולם. אך מה בכך שהקליפה קדמה לפרי, מכל מקום מחשבתן של ישראל קדמה לבריאת העולם כאמרם ז"ל (ב"ר א' ד'), וזה היה מחשבתו יתברך שהציב תיכף גבולות עמים למספר בני ישראל, לעשות להם פועל דמיוני שיזכו בשלהם, והבן. וזה מבואר שמשה ע"ה הוכיחן הלא הוא אביך קנך הוא עשך, ואף שבורא הכל, מכל מקום עיקר כונת הבריאה אנחנו היה והם בדרך טפל, ואיך לא נבוש לחטא, ואמר ראיה לזה שאל אביך וגו' בהנחל גוים יצב גבולות עמים וגו', לטעם האמור אף שלא היו בעולם, מכל מקום כי חלק ה' עמו וגו', והם הפרי ועיקר המחשבה וסוף מעשה במחשבה תחלה, והבן. והנה זה היה הריב של יעקב ועשו, כי היו שניהם לוקחים יחד, ואם כן יש פנים לכאן ולכאן בענין הדרך, והבן כי נכון הוא בס"ד. וזה היה כונת יעקב בלקיחת הבכורה, כדי שיתברך קודם בחלקו מפי יצחק כדרך הבכור, ואם כן יהיה בעין יפה, והבן. והנה אופד מאז החלוקה כנ"ל, אך ביד יצחק היה בענין הדרך להרויח או להרחיק זה, והבן. והנה כבר זכה יעקב בברכתו בדרך רחב מאד, אך אמר לעשו שכל זכותו אינו רק משום דרך לטרקלין, ואם כן כאשר תריד, דאז אין תענוג עולם הזה דרך כלל לטרקלין, ממילא ופרק עולו, והבן. והנה מזה יש להבין כל גדולת ישראל שהיה בימי דוד ושלמה וחזקיהו וכדומה ושיהיה במהרה בימינו, היא רק דרך ודריסת הרגל, על אחת כמה וכמה מה הוא במקום החניה בבית האמיתי, והבן. והיינו כאמרם (נדרים נ' ע"ב) אם לעושי רצונו בעולם הזה כך, בעולם הבא על אחת כמה וכמה. ונקדים עוד דמנין אינו נופל רק על מניית סכום חשבון, כמו לך מנה את ישראל (שמואל ב' כד א). אבל מספר נופל על סיפור דברים, כמו (בראשית מ ח-ט) ספרו נא לי, (בראשית מ ט) ויספר שר המשקים את חלומו, וכמוהו הרבה. ונקדים עוד דמגדולת ישראל בעולם הזה, יכול האדם לדבר שהוא דבר המוחש, רק שאין יכול למנות מחמת ריבוי, מה שאין כן מעולם הבא אין הפה יכול לדבר דעין לא ראתה וגו' (ישעיה סד ג', עיין ברכות ל"ד ע"ב). והנה על עפר יעקב, כתב המתרגם דעדקי', ר"ל הפסיעות דהיינו דריסת הרגל. ועל פי זה יובן מה שפירש האלשיך בפסוק (ישעיה ג י) אמרו צדיק כי טוב, דצדיק אוכל הפירות והרשע הקרן. נ"ל דהוא הטעם דהצדיק הולך בהצלחת עולם הזה לטרקלין, נמצא הוא אצלו רק כדריסת רגל, וזה מגיע לו ואין לנכות, והיינו פירות טפל הנצמח מהעיקר. אבל הרשע שאין הולך בזה לטרקלין, אם כן אין לו זה לדריסת הרגל, ואינו מגיע לו הצלחת עולם הזה, על כן נחשב לו בעד גוף השכר, והבן.
6
ז׳ועל פי זה יבואר (במדבר כג ח) מה אקוב, ומפרש האיך יתכן להתגבר על בית יעקב לפי גודל חשיבותם, ואמר (במדבר כג ט) כי מראש צורים זה יעקב בחיר שבאבות, כמו וראשית שמנים ימשחו (עמוס ו ו), אראנו את ישראל, ומגבעות היינו אמהות (במ"ר פ"כ י"ט), זו רבקה שהתרוצצו בקרבה אשורנו, כי הן לבדד ישכון כמו שתרגם אונקלס שעתידין בלחודוי' למחסן עלמא, והיינו עולם האמיתי דאין לזרים אתם, ובגוים ר"ל מה שנוטלין בין הגוים בעולם הזה, לא יתחשב כלל כי הוא רק בדרך טפל ומאליו כמ"ש, ורק דריסת הרגל, ומזה יובן (במדבר כג י) מי מנה עפר יעקב, מי יוכל למנות הדריסת הרגל מריבוי הצלחתם וגדולתם, ומה גם ומספר שיספר את רובע ישראל, היינו מקום השראתם האמיתי, כמו מרבעתי' דכוכבי זוטי (ב"ב ע"ג ע"א), וכמו ארי' לא חזינא מרבעתיה חזינא, וכמו ויברך הגמלים (בראשית כד יא), תרגומיה וארבע גמלים, דמזה אין יכול לדבר כלל דעין לא ראתה, וכאשר השיג גדולת עולם הבא, אמר תמות נפשי מות ישרים וכו', והבן כי נכון הוא בס"ד.
7