ישמח משה, בהעלותך ח׳Yismach Moshe, Beha'alotcha 8
א׳במדרש פליאה (הובא בספר עטרת שלמה פרשה זו), הרוצה לידע תחיית המתים מן התורה, יראה (במדבר יב י) והנה מרים מצורעת כשלג. והנ"ל בזה על פי דאיתא (בפרק חלק (סנהדרין) דף צ' ע"ב) מנין לתחיית המתים מן התורה, שנאמר (במדבר יח כח) ונתתם תרומת ה' לאהרן הכהן, וכי אהרן הג"ה
1
ב׳) (אמר המסדר מצאתי כתב יד קדשו של אא"ז המחבר במקום אחר הנאות לענין זה, אמרתי להעתיקו, ז"ל): השגתי כי העיון בנגלה, הוא כעין קידוש הקולמס קודם כתיבת השם המיוחד ב"ה, ואם כן אחריו ראוי לעיין בנסתר, והבן. לעולם קיים, אלא מכאן לתחית המתים. ועיין בפרשת דרכים (דרך הקדש דרוש ששי) מ"ש בזה, דעיקר ההוכחה דהא לא נתחייבו בתרומות ומעשרות אלא לאחר י"ד שנה שכבשו וחלקו, ואהרן לא נכנס לארץ, אלא ודאי דקאי על לעתיד לבא, עיין שם. עוד נקדים הא דאיתא בשבת (דף נ"ה.) אמר רב אמי אין מיתה בלא חטא, דכתיב (יחזקאל יח כ) הנפש החוטאת היא תמות, ואין יסורים בלא עון, דכתיב (תהלים פט לג) ובנגעים עונם וכו', מיתבי ד' מתו בעטיו של נחש וכו', שמע מינה יש מיתה בלא חטא ויסורים בלא עון ותיובתא דרב אמי. והקשו התוספת (שבת נ"ה ע"ב, ד"ה וש"מ) הא במאי דאמר אין יסורים בלא עון, לא איתותב מזה. ובפרשת בראשית (ב טז) (על הפסוק ויצו ה' אלקים וגו') כתבנו תירוץ נכון על קושיא זו, דכיון דאיתותב אהא דאין מיתה בלא חטא, ומוכרח מאלו דמתו בעטיו של נחש דיש מיתה בלא חטא, ממילא איתותב נמי אהא דאמר אין יסורין בלא עון דהיינו מזיד, מקראי דמרים דנצטרעה על שוגג, עיין שם היטב לבל נצטרך לכפול הדברים. ואתהפכה כאופן במילי דמדאמר ובנגעים עונם, שמע מינה דאין יסורים בלא עון, ואם כן קשה מצרעת מרים. וצריך לומר כתירוצי שם לחלק בין חטא פעם אחת לשני פעמים, וגם על זה קשה ממה נפשך אי הגזירה מוכרחת שתתקיים, אם כן אף כשיש חטא, למה לא ינקיהו על ידי יסורים כדרך שמנקה על חטא השני, ולמה ימות על ידי חטא הראשון, הא אין בעל הרחמים פוגע בנפשות תחלה (ויק"ר י"ז ד'), ואי להשלים הגזירה, הא הגזירה אינה מוכרחת, ועל כרחך צריך לומר כמו שאבאר.
2
ג׳בהקדים לפרש מה דאיתא (במדרש תנחומא פרשת וישב סי' ד') על הפסוק (תהלים סו ה), נורא עלילה על בני אדם, דקאי על מלאך המות שהוא עלילה על בני אדם. והוא תמוה, וכי ח"ו קב"ה בא בטרוניא עם בריותיו. והנ"ל בזה דבאמת הגזירה מוכרחת, רק באין בו שום חסרון והקדושה בשלמות ולא יכול לשלוט ביה המות, על דרך דהוי גריס כולא יומא ולא הוי יכול למשלט ביה (עיין שבת דף ל' ב'), וכדי להשלים הגזירה מזמין לו איזה חטא בהכרח אף שאין ראוי לעונש, כיון שהוא מוכרח בזה, מכל מקום יש בו חסרון כמו מי שמאכילין אותו בעל כרחו סם המות, וחטא הוא סם המות לנפש, ועל ידי זה שולט בו המות, ואין זה עול בחקו דאין המות בדרך עונש, רק להשלים הגזירה. כללו של דבר על דרך משל מי שנתחייב מיתה, מאכילין אותו סם המות אם אי אפשר להמיתו בענין אחר. הכי נמי כל אדם נתחייב מיתה מצד הגזירה, רק דלא יכול למשלט ביה המות, אם לא שמאכילין אותו סם המות שהוא החטא, והיינו עלילה, והבן. וראיה ברורה לזה, דבלא זה קשה איך מצינו חיוב מיתה על השוגג, הא כל חייבי מיתות בידי שמים הם דוקא על המזיד, וכאן אמר ר' אמי אין מיתה בלא חטא דהיינו שוגג כמבואר בתוספות. ועוד קשה דגם במזיד אינו חייב מיתה בידי שמים רק הידועים, וכאן משמע איזה חטא שיהיה. ולפי מ"ש אתי שפיר, דלענין מיתה הטבעית להשלים הגזירה שאני, שאינו בדרך עונש כלל, והבן. ועל פי זה נוכל ליישב התיובתא על ר' אמי, (אף דאין לנו רשות לתרץ מה דמסיק בתיובתא, הני מילי בהלכות, אבל באגדות דרוש וקבל שכר הוא וכמו דאיתא בירושלמי דנזיר, פ"ז ה"ב), והוא דבאמת אין מיתה בלא חטא כמ"ש, ומכל מקום הנך דמתו בעטיו של נחש, היינו הנך שלא חטאו ברצונם ובחירתם כלל, רק הש"י הכריחם על כך והאכילם סם המות להשלים הגזירה, ואם כן היינו עטיו של נחש, דהחטא גופא הוא רק עטיו של נחש, אבל מי שחוטא בבחירתו, הוא לקוח ראשון להמיתה, מבלי שיצטרך השי"ת להזמין לו בעל כרחו איזה חטא קל.
3
ד׳ועל פי זה יתבאר הכל, דהמדרש סובר דאינה ראיה חזקה מונתתם תרומת ה' לאהרן הכהן, כיון שהבחירה חפשית אף שהשי"ת יודע, מכל מקום אינו מזדקק לבחירה, ואמר על דרך השילוח באשר הוא שם, דאולי לא יחטא ויכנוס לארץ, ואף דהמיתה הטבעית על החטא, היינו שוגג וזה אינו בבחירה, מכל מקום כבר כתבנו בדרושים (בפרשת משפטים על הגמרא חולין דף ה':), דגם שוגג הוא בבחירה, דהירא וחרד כראוי שומר עצמו היטב שלא יבא לידי משגה, רק לפי מה שביארנו דהמיתה מוכרחת, דאם לא יחטא ברצונו נזדמן לו באונס, נלמד שפיר תחית המתים מאהרן. ועל פי זה מבואר המדרש הנ"ל הרוצה לידע תחיית המתים מן התורה, והנה מן ונתתם את תרומת ה' לאהרן, יש לדחות כמ"ש, יראה והנה מרים מצורעת כשלג שנצטרעה על שוגג, וקשה מקרא ובנגעים עונם, וצריך לומר כמ"ש לחלק בין חטא אחד לשנים, והטעם דהראשון הוא להשלים הגזירה, ועל כרחך משום דהוא גזירה מוכרחת ואם לא יחטא ברצון יזמין לו באונס, אם כן נלמד שפיר תחית המתים מן ונתתם את תרומת ה' לאהרן הכהן, ודוק היטב כי נכון הוא בס"ד.
4