ישמח משה, בשלח כ״אYismach Moshe, Beshalach 21
א׳עוד פירוש על ויאמרו לאמר אשירה לה' וגו' (שמות טו א). על פי דברי הגאון בעל ווי העמודים בהמדרש (שמו"ר כ"ג י"ב) על הפסוק (תהלים מ ג-ד) ויקם על סלע רגלי (תהלים מ ד) ויתן בפי שיר חדש, מדבר בים, ויקם על סלע רגלי, העמידני בקומה זקופה בים בחרבה ויתן בפי שיר חדש תהילה לאלקינו, הדה"ד אז ישיר משה, עכ"ל. דהנה לכאורה יפלא מאי קמשמע לן המדרש בזה. ופירש הגאון הנ"ל על פי דאיתא במדרש (ב"ר נ"ו ב') ונשתחוה ונשובה אליכם (בראשית כב ה), הכל בזכות השתחויה, המתים אין חיין אלא בזכות השתחויה וכו', ללמדך שאין דבר גדול מן השתחואה, עד כאן. ולפי זה קשה למה לא מצינו השתחואה גבי שירת הים, מאחר דהוא גדול כל כך. אמנם בגמרא (יבמות קכ"א ע"א) משמע גבי כל גל וגל שעמד עלי נעניתי לו ראשי, שזה מצד הסגולה לנענע ראש לעומת הגלים, ולזו הכונה לא השתחוו ישראל, כי היו בלב ימים ויאמר החולק שאין גבורותיו של הקב"ה בכך, אלא מצד הטבע שהשתחוו להגלים, לכך עמדו ולא השתחוו, והבן. וזה דברי המדרש ויקם וגו', ר"ל העמידני בקומה זקופה ולא רצה ממנו השתחואה, כדי ויתן בפי וגו' תהלה לאלקינו, דהיינו דמזה נצמח התהלה לאלקינו כי מעשה ידיו היא ההצלה, עד כאן דבריו הביאו השבט מישראל (בסימן צ"ה). והנה המבואר משם, כי השירה לה' נצמח על ידי שלא רצה השתחואה רק קומה זקופה, כי בזה הורה כי לא ניצולו בסגולה ובטבע של הכנעה, רק בישועת השי"ת, כי בלא זה היה מקום לומר כי אלו ניצולו על ידי הסגולה, ואלו לא ידעו מהסגולה לכך נטבעו. והנה נחזי אנן דדרך השי"ת תמיד לשכון את דכא, ולהראות חסדו על ידיהם, ועל ידי זה ה' מלך גאות לבש (תהלים צג א), כי מתקלס בעולם, אבל בגאים אין מתגאה כי מסלקים כביכול שכינתו, כדאיתא בסוטה (דף ה' ע"א) אמר הקב"ה אין אני והוא וכו', שנאמר (תהלים קא ה) גבה עינים וגו', וקומה זקופה היא גאוה, ועליו אמרו רז"ל (ברכות מ"ג ע"ב) כאלו דוחק וכו'. וכאן רצה דוקא בגאות דקומה זקופה, ועל ידי זה התגאה ועשה ניסים. ועל פי זה מבואר אז ישיר וגו' כדברי המדרש הנ"ל, ויאמרו לאמור, ור"ל כי יש מגדיל כבוד אדונו בהראות סימני הכנעה, כמ"ש בתהילים (תהלים צה ו) בפסוק בואו נשתחוה, ויש בפה, ויש בשתיהם, וכאן לאמור צריך, כי אין להראות סימני הכנעה, והטעם כי אשירה לה' כעין תהלה לאלקינו, כי גאה גאה ארי מתגאה על גוותניא, ר"ל דוקא שלא כדרכו יתברך תמיד, דהיינו שעשה להם נס שהוא גאותו ית' דוקא בהראות סימני גאות וסוס ורוכבו וגו', ומזה נודע ה' עשה והשירה לה', והבן כי נכון הוא בס"ד.
1