ישמח משה, בשלח כ״גYismach Moshe, Beshalach 23
א׳ה' איש מלחמה ה' שמו (שמות טו ג). ולכאורה תמוה דהא אמר ה' איש מלחמה, אם כן כבר ידעינן דזה שהוא ה', הוא איש מלחמה, ולמה אמר עוד הפעם ה' שמו. והנ"ל על פי דאיתא בשל"ה הקדוש (בפרשת מטות ומסעי) דקרינן לענין הגלות והגאולה מלחמות ה', כי בהגאולה נלחם עם האויבים, כמו שנאמר (זכריה יד ג) ויצא ה' ונלחם בגוים, ובחורבן והגלות כביכול נלחם בישראל, כמו שנאמר (איכה ב א) השליך משמים ארץ וגו', (איכה ג ג) אך בי ישיב יהפוך ידו וגו'. ועל פי זה יובן כי באמת בכל עת אשר נלחם גוי בגוי ממלכה בממלכה, מי אשר הוא מנוצח ידעינן כי ה' היה נלחם בו, כי הסוס מוכן למלחמה ולה' הישועה, כי לא בכח יגבר איש (שמואל א' ב ט), אין המלך נושע ברוב חיל (תהלים לג טז), וברוב חילו לא ימלט (תהלים לג יז), ואין ישועה ונצחון בלא השם, אם כן מה זה החידוש דאמר כאן ה' איש מלחמה, הלא בכל המלחמות הוא ית"ש האיש מלחמה. אך הענין הוא, דהרי אמרו רז"ל אין הקב"ה מייחד שמו על הרעה (בראשית רבה פ"ג (ב"ר ג' ו') ס"ו). אם כן אם היה נלחם גוי בגוי ומנצח אחד מהן, הגם דלגוי המנצח היא טובה, מכל מקום לגוי המנוצח היא רעה, ומאי חזית דנהוי נקרי טובה ואין הקב"ה מייחד שמו. מה שאין כן כשנלחם עבור ישראל הם הפרי והעיקר, והאומות הם הקליפה של הפרי, וכיון דלישראל הוי טובה מקרי טובה, והקב"ה מייחד שמו עליהם. וזה אצלי פירוש הפסוק (שמואל א' (טו כח) ט"ו כ"ח) שאמר שמואל לשאול קרע ה' את ממלכות ישראל מעליך ונתנה לרעך הטוב ממך. דהיה קשה לשאול על מה דאמר שמואל קרע ה', הלא אין הקב"ה מייחד שמו על רעה, לזה אמר ונתנה לרעך הטוב ממך, וכיון שהוא טוב יותר, הרי הוא העיקר ומקרי טובה ושפיר מייחד שמו. וז"ש כאן ה' איש מלחמה ה' שמו, כי אף שבכל המלחמות כביכול הוא האיש מלחמה, מכל מקום מסתיר אז ומעלים שמו, מה שאין כן כשנלחם עבור ישראל, הרי הוא האיש מלחמה וה' שמו, והבן.
1
ב׳עוד יתבאר ה' איש מלחמה ה' שמו (שמות טו ג). על פי מה שפרשתי בפסוק (תהלים לג כ) נפשינו חכתה לה'. ובפסוק (תהילים ס״ח:כ״א בתפלה למשה) האל לנו אל למושעות. דהנה הצדיק נקרא גם כן אל, כמו שנאמר (בראשית לג כ) ויקרא לו אל אלקי ישראל (עיין מגילה י"ח ע"א). אבל אין זה מעצמותו, רק שהשי"ת בחסדו מקדשו בשמו, אבל הוא ית' ושמו אחד, והבן. וכבר אמרו (ב"ב דף ע"ה ע"ב) עתידין צדיקים שיקראו בשמו של הקב"ה, והיינו ה' איש מלחמה, כשה' שמו דייקא. אבל בעת שהצדיקים יקראו בשמו, יהפוך אל העמים שפה ברורה יחד (צפניה ג ט), ואין צורך למלחמה כי ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד (זכריה יד ט). ועל פי זה פרשתי (תהלים קמט ד) כי רוצה ה' בעמו יפאר ענוים בישועה, ר"ל שרוצה שה' יהיה ויחול בעמו, כי יפאר בזה שהם ענוים בישועה, ולא יתגאו להעריך עצמם אליו ית', והבן.
2
ג׳עוד יתבאר ה' איש מלחמה ה' שמו (שמות טו ג). ותרגומו ה' מרי נצחין קרביא ה' שמו. דהנה יש לדקדק מה שיתואר השם יתברך בשם איש מלחמה, והלא אנכי אל ולא איש כתיב (הושע יא ט). ועוד יש לדקדק דבלשון איש מלחמה, אינו מבואר רק שלוחם מלחמות, אבל אינו מבואר בלשון זה שנוצח, ולמה תרגום מרי נצחין קרביא. ועוד י"ל מה זה דמסיים ה' שמו, וכי לא ידעו עד עתה כי ה' שמו, הלא כבר נאמר להם במצרים ה' אלקי אבותיכם שלחני אליכם וגו' (שמות ג טו), וגם לפרעה נאמר (שמות ה א), רק פרעה כפר ואמר לא ידעתי את ה' (שמות ה ב). וגם קשה מה שייכות יש לו לזה שה' שמו לכאן. והנ"ל בזה, בהקדם כי לשון הקודש לא כלשונות הזרים אשר אין טעם למה נקרא זה הדבר כך וזה כך, אבל לשון הקודש ממקום קדוש יהלוך מגבוה על גבוה, ולכל ענין יש טעם ורזא דרזין, ועקרו הונח על עניני מעלה והושאל למטה, ואפרוט דבר אחד, דהנה חותם נקרא חותם, ראה לבי טעם לזה על פי הנודע כי כל חותם הוא לשמירה שלא ישלטו בו ידי זרים, והנה מבואר בפי חכמי אמת כי השמירה שלא יגעו החיצונים באיזה דבר קדושה, הוא על פי שלשה בחינות אה"י דאלפי"ן, אהיה דהיי"ן, אהיה דיודי"ן, דהיינו אהיה קמ"ג, אהיה קנ"א, אהיה קס"א, בגימטריא חותם עם הכולל. על כן נראה לי דמשום זה נקרא חותם, חותם. דהחותם שלמעלה הוא חותם ממש אהיה קמ"ג קנ"א קס"א, והבן. ונ"ל ברור שמשום זה אמרו רז"ל (חולין ק"ה ע"ב) במידי דצייר וחתום לית להו רשותא, דחותם שלמעלה מטיל פחדא עליהם שלא לנגוע בדוגמתו ובדוגמת שמו והבן, (ועיין מ"ש על פי הקדמה זו בפרשת שמות (ג יד) במה שאמר אהיה אשר אהיה, עיין שם). ונ"ל ברור שמה שאמרו רז"ל (שבת דף נ"ה ע"א) חותמו של הקדוש ברוך הוא אמת, הוא גם כן על דרך זה כי אמת בגימטריא תמ"א, ועם האותיות והכולל הרי תמ"ה, ועם מספר קטן שלו שהוא טי"ת והכולל, הרי תנ"ה מספר קמ"ג קנ"א קס"א. ובזה יש ליתן טעם להטעם של ספר הפליאה, כפי מה שפירש מהר"ש מאוסטרפאלי זצוק"ל בשלשה פשטות ואחד מהפך (עיין בהפתיחה לפרשת בראשית), כדי שיהיה מן כל אחד מספר קטן טי"ת, מספר קטן של אמת נ"ל, שהוא לעורר השמירה שלא ינקו החיצונים ח"ו מהשפעת ד' שמות אלו, והבן.
3
ד׳ועל פי זה נ"ל לבאר הפסוק הנאמר בציץ הקודש ופתחת עליו (מכתב) פתוחי חותם קודש לה' (פרשת תצוה (שמות כח לו) ופרשת פקודי). דהנך שלשה תיבות מכתב פתוחי חותם הוא שפת יתר, דבאמרו ופתחת עליו קדש לה', היה די. ונ"ל שהחוקק היה צריך להשרות עליו בכוונתו השלשה בחינות אהיה הנ"ל, שהוא החותם הקדש שלא ישלטו בו החיצונים בקנאתם בו. והיינו ופתחת עליו מכתב שהוא פתוחי, ר"ל מפתח של חותם, דהיינו שיהיה נפתח מקור קדושת החותם, כדי שישאר קדש לה' ולא ישלטו בו ידי זרים. וגם הפשוט הוא אמת, שיחקוק עליו השני תיבות קדש לה' כאמרם ז"ל במסכת יבמות (דף י"א ע"ב), אף על גב דדרשינן אין מקרא יוצא מידי פשוטו, והבן. היוצא מזה דללשון הקודש יש טעמים וסודות על כל ענין למה נקרא, ומזה יובן כמה גדלה חכמתו של אדם הראשון שהיה יכול לקרא שמות לכל (בראשית ב יט-כ), והבן. והנה קרב בלשון הקודש הוא לשון התקרבות, כמו קרב אל המזבח (ויקרא ט ז), ולשון מלחמה כמו המלמד ידי לקרב (תהלים קמד א), והטעם כי לשון הקודש עקרו בענינים גבוהים ורמים, והנה מבואר בספרי חכמים כמה גדלה מלחמת היצר הרע, כמו שדרשו רז"ל בפסוק (תהלים ד ה) רגזו ואל תחטאו (ברכות דף ה' ע"א) לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע, וכמו שדרשו בפסוק (תהלים לז לג) ה' לא יעזבנו בידו, אלמלא הקב"ה עזרו וכו' (סוכה דף נ"ב:). והנה באמת היצר הרע הפשוט שמסית לעשות עבירות, בקל הוא לנצחו, כי מי פתי יסיר הנה לשמוע לו נגד מלך גדול וקדוש רם על כל רמים ונשא על כל נשאים, והבחירה בידו חפשית שלא לשמוע להיצר ולא לעשות אשר מצוה היצר, רק אשר מצוה היוצר ב"ה וב"ש. רק עיקר המלחמה היא כשרוצה להתקרב לאיזה מדריגה של קדושה, אז המנגד מאמץ בכל כחו ומערבב המוח והשכל בקושיות וספיקות מנין לך ומנא לך, ומקטין האמונה, ולית אינש על יבשתא די יכול למיקם קמיה אלולי סייעתא דשמיא. ועל זה אמרו רז"ל אלמלא הקב"ה עזרו וכו', ועזר השי"ת בא אחר שמאמץ בכל כחו האדם לנגד המנגדו, ואז כאשר קרב לגדר שיופסק כח האנושי, אז הביט ה' וראה כי הוא עושה כל מה שבכחו, אז שולח לו עזרו מקדש ומבטל היצר מכל וכל. ועל כן קרב הוא התקרבות והוא מלחמה, כי בכל התקרבות יש מלחמה, ואין התקרבות בלא מלחמה גדולה וחזקה. והנה אמרו רז"ל במסכת ב"ב (דף ע"ה ע"ב) עתידים צדיקים שיקראו בשמו של הקב"ה, שנאמר (ישעיה מג ז) כל הנקרא בשמי וגו', ושם אמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יוחנן שלשה נקראו על שמו של הקב"ה, צדיקים, ומשיח, וירושלים וכו', עיין שם. והנה גם במט"ט מצינו שדרשו רז"ל (סנהדרין דף ל"ח ע"ב) ואל משה אמר עלה אל ה' (שמות כד א), עלה אלי מבעי ליה, אלא זה מט"ט ששמו כשם רבו. ומובן דהוראת שם הויה בעצם, לא יתכן רק על עילת כל העילות, היה הוה ויהיה, בלי ראשית ובלי תכלית ואחרית, מהות כל הויות, מאציל כל הנאצלים, בורא כל הנבראים, ויוצר כל היצורים, ועושה כל המעשים, ולא על זולתו, רק הדבקים בו ית"ש ויתעלה בתכלית הדבקות ומבטלים עצמם בביטול גמור נגד אורו ית"ש, כהטיפה שאין לה מציאות כלל בפני עצמה בעודה מחוברת בים הגדול, וקל וחומר אין סוף ב"ה דלית אתר פנוי מיניה, אז כבוד ה' חופף עליו, ונקרא בשמו על שם דבקותו הטהור, מה שאין כן כשהוא נפרד ויש ישות בפני עצמו. ומט"ט הוא חנוך שנאמר בו (בראשית (ה כד) פ"ה כ"ד) ויתהלך חנוך את האלקים ואיננו כי לקח אותו אלקים. דהיה ראוי לומר ולקח אותו אלקים, או ויקח אותו אלקים, והנך שני תיבות ואיננו כי, הוא שפת יתר. רק דהכי פירושו ואיננו, שהיה לו ביטול המציאות מדריגת משה ואנחנו מה (שמות טז ז), לכך משה ר"ת מ"ט"ט ש"ר ה"פנים, ומביא לנו הפסוק ראיה כי לקח אותו אלקים למעלה עם גופו וכו', ואם היה דבר נפרד לא יתכן להיות נלקח בשר גשמי למעלה, והבן זה. ולכך נקרא בשם ה', כי כבוד ה' חופף עליו ונקרא עליו אף שבעצם לא יתכן עליו, והיינו ששמו כשם רבו, כשם רבו דייקא, אבל בעצמותו לא יתכן. ועל פי זה מבואר הפסוק (ישעיה (מב ח) מב ח') אני ה' בעצם ולא זולתי, הוא שמי, וכבודי לאחר לא אתן, מי שהוא אחר ר"ל נפרד ממני, ותהלתי לפסילים. אבל להדבקים בו ית"ש, חולק ומשפיע מכבודו להם ועליהם, והיינו (דברים (כח י) כ"ח י') וראו כל עמי הארץ כי שם ה' דייקא נקרא עליך, שכבוד השי"ת חופף עליך, אבל בעצם לא יתכן על זולתך. והנה איש פירושו לשון אדון, כמו אשי כהן גדול (יומא י"ח ע"א), וזה פירוש הפסוק ה', ר"ל ה' המהוה כל הויות היה הוה ויהיה בלי ראשית ובלי תכלית, הוא מי שהוא ה' ולא יתכן על זולתו. אבל איש מלחמה, ר"ל אדון המלחמה, דהיינו מי שמנצח המלחמה ומתקרב ומתדבק אליו ית"ש, ה' שמו ונקרא בשמו על שם הדבקות הטהור, וביאר התרגום מרי נצחן קרביא, דהיינו שמנצח ההתקרבות שמשיג אותו וגם נוצח המלחמה, ה' שמו, והבן.
4