ישמח משה, בשלח ו׳Yismach Moshe, Beshalach 6
א׳בהפטורה (ישעיה כ"ז ו-ח) הבאים ישרש יעקב יציץ ופרח ישראל וגו', עד ביום קדים (ישעיה כז ח). נ"ל בהקדים האי דכתיב (ישעיה מד כג) כי גאל ה' יעקב ובישראל יתפאר. דקשה גם כן מה דמתחילה נקט שם יעקב ואחר כך ישראל. ותו דקאמר גאל ה' יעקב, ובתריה (ישעיה מז ד) כתיב גואלנו ה' צבאות שמו קדוש ישראל, משמע דבעת הגאולה יקראו בשם ישראל. והנ"ל בזה על פי המבואר ביערות דבש (ח"ב דף י"ד ע"ג ל"ד), כי מתחילה יהיה גאולה וחירות, וכמאמר שמואל אין בין עולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות (ברכות ל"ד ע"ב), ועדיין יהיה יצר הרע, ואף על פי כן יהיה צדיקים, וזו אמיתת התשובה על מה שחטאו, אחר כך יעביר רוח הטומאה ויהיה כל היעודים של הנביאים, עד כאן דבריו. ותנא דבי אליהו (פרקי דר"א פמ"ב) שאמר אין ישראל עושין תשובה שלימה עד שנגאלין, מסייע ליה והבן. ולפי זה יהיו שני גאולות, תחילה גשמית ואחר כך רוחנית, והבן. והנה ידוע דמדריגת יעקב קטן ודל (עמוס ז ה), ומדריגת ישראל רבה כי שרית עם אלקים (בראשית לב כט), והמתגבר על יצר הרע שהוא שרו של עשו, נקרא ישראל, והבן. והנה ידוע (ב"ר צ"ד ה') דהקב"ה אינו מיחד שמו על הצדיקים בעולם הזה דאולי יחטא ח"ו, מה שאין כן כשיעביר רוח הטומאה ויהיה קדושת ישראל בעצם ולא יחטאו. ועל פי זה יתבאר מקודם כי גאל ה' יעקב, ואחר כך ובישראל יתפאר כנ"ל, וזה שאמר אחר כך גואלינו, הוא גאולה הרוחניות כנ"ל, ה' צבאות מכל צבאי צבאות שברא שמו קדוש ישראל, והבן. עוד נקדים מ"ש הבינה לעיתים (בעת ספוד דרוש ע"ד) על הפסוק (בראשית יח יט) למען הביא ה' על אברהם את אשר דבר עליו, עיין שם. והיוצא מזה דהשכר הוא מדה כנגד מדה, והוא התבואה והפרי של המעשה, כאמרו (הושע י יב) זרעו לצדקה וגו', וכן (תהלים קכו ה) ברינה יקצורו. והנה כאשר יתגברו בימי המשיח בתכלית התגברות על רוח הטומאה הפרי הוא שיתבער, אז וימלא כבוד ה' את כל הארץ (במדבר יד כא), ונגלה כבוד ה' וגו' (ישעיה מ ה). וכן הוא מדה כנגד מדה כאמרם (יומא פ"ו ע"ב) היכי דמי בעל תשובה וכו', וכן בעת שלום בימי המשיח, הוא תשובה האמיתית על מה שחטאו בזמן הבית, אבל בזמן הגלות לא הוי מדה כנגד מדה. והנה אמרו רז"ל (סנהדרין צ"ז ע"ב) אין ישראל נגאלין אלא בתשובה, ולכאורה הוא היפך מהתנא דבי אליהו. אבל לא קשה מידי כי זה תשובה קלה, וזהו תשובה שלימה, וממש מבואר כן בתנא דבי אליהו להדיא.
1
ב׳ועל פי זה יתיישב הכפל שאמר יוסף (פרשת ויחי, בראשית נ כה) פקוד יפקוד, היינו כמו שפירש רש"י בפרשת קרח בפסוק (במדבר טז ל) ואם בריאה יברא, עיין שם (ד"ה יברא), הכי נמי או פקוד היינו הפקידה שמכבר כנ"ל, או יפקוד ובין כך ובין כך והעליתם את עצמותי, ודוק. ועל פי זה יובנו דברי (השי"ת למשה) (משה) שאמר (שמות ג' (טז) ט"ז) פקד פקדתי אתכם ואת העשוי לכם במצרים, דהיינו שיש פקידה מכבר דהיינו הד' מאות שנה, אך פקדתי אתכם דייקא שאין אתם יכולין להתמהמה, ובאיזה אופן אוציאכם קודם זמן, לזה אמר ואת העשוי לכם וגו', דהיינו שקושי השיעבוד השלים. ועל פי זה מיושב גם קושיות הרמב"ן על המסורת שבידם מהפקודה הכפולה, דשמא גם משה ידע מהמסורה, (מדרש רבה פרשת שמות, שמו"ר פ"ג ח'), ועיין בפרשת דרכים (דרך מצרים דרוש חמישי). ואף אני הלכתי בעקבותיו ובדרך אחר, דהיינו שפירש להם משה טעם של הפקודה הכפולה של יוסף, ודוק. ועוד יש לומר שפירש להם משה פירוש הפקודה כפולה, על פי מ"ש בעשרה מאמרות פקוד יפקוד, דמנין פקוד דהיינו ק"ץ, יחסר מד' מאות, והבן.
2
ג׳ויש לומר עוד ביאור אמרם (פרקי דר"א פמ"ח) כל מי שיבא ויאמר פקודה כפולה, כי נאמר (משלי (יד כג) י"ד כ"ג) ודבר שפתים אך למחסור, דהנה כל האומר דברים שהם נצרכין לומר, יקרא דבור או אמירה. אבל האומר דברים שאינן נצרכים ושפת יתר, לא יקרא דבור או אמירה, רק דבר שפתים. והיינו דבר שפתים אך למחסור, ר"ל זה הדבור שראוי לחסר ואיננו נצרך, הוא רק דבר שפתים. ועל פי זה יובן כל מי שיבא ויאמר פקידה כפולה, כלומר אף שיהיה כפולה, יהיה אמירה ולא דבר שפתים, והבן זה כי נכון הוא בס"ד.
3
ד׳או יאמר פקוד פקדתי אתכם (שמות ג טז). וגם לפרש הפסוק (שמות ד לא) ויאמן העם וישמעו כי פקד ה' את עמו וכי ראה את ענים ויקדו וישתחוו. והוא דמסורת היה בידם מאברהם שיהיו גרים בארץ לא להם ד' מאות שנה ואחר כן יצא, ועתה בא באמצע הזמן וראוי היה שלא יאמינו, וגילה להם משה האמת שהם נתקלקלו כל כך עד שלא יכלו להתמהמה, וקושי השיעבוד משלים כמ"ש בפסוק פקד פקדתי אתכם. והיינו ויאמן העם וישמעו, ר"ל ויבינו כי פקד ה' את עמו טבעם ומהותם ואיכותם לראות כי לא יכלו להתמהמה, וכי ראה את ענים היינו קושי השיעבוד שמשלים, ואם כן הוא חסד כפול וגאלם קודם זמנם, ובעת פחזותם וקלקולם, לכך ויקדו וישתחוו הודאה כפולה, והבן.
4