ישמח משה, חיי שרה ט״זYismach Moshe, Chayei Sara 16
א׳ויען לבן ובתואל ויאמרו מה' יצא הדבר לא נוכל דבר אליך רע או טוב (בראשית כד נ). במדרש (ב"ר ס' י') מהיכן יצא, מהר המוריה. ורבנן אמרי מהכא ותהי אשה לבן אדונך (בראשית כד נא), עיין בעטרת שלמה שפירש המדרש והפסוק לא נוכל דבר אליך רע על עיקר הנשואין, וטוב שיבא יצחק לכאן שזהו טוב בעיניהם. ועל זה אמר המדרש מהיכן יצא זה, בשלמא גוף הזווג של יצחק ורבקה, ידעו שהוא מה' ממה שסיפר להם אליעזר הניחוש, אבל זה שתלך רבקה אצל יצחק, מהיכן ידעו שזה מה'. על זה אמר מהר המוריה אי אפשר שיצא יצחק לחוץ לארץ, כפירוש רש"י בפסוק (בראשית כו ג) גור בארץ הזאת (ד"ה אל), עיין שם. והנה על דברי רבנן נדחק מאד. ולי נראה לפרש דברי רבנן גם כן, על פי דבריו בהמדרש (ב"ר נ"ט י') על הפסוק (בראשית כד ו) רק את בני לא תשוב שמה, רק מיעוט הוא, בני אינו חוזר, אבל בן בני חוזר, עיין שם. ותורף דבריו בקצרה הוא, דהנה קיימא לן דאסור להניח את אביו ואמו ולילך אף מחוץ לארץ לארץ ישראל, אבל לישא אשה מותר לילך. ומבואר בזוהר הק' (ח"א קנ"ח ע"ב) דמשום זה ברח יעקב מלבן בלא רשותו, דהיה ירא פן יעכב עליו לבן ויושלם לידת כל הי"ב שבטים בחוץ לארץ, והיו צריכין להשתלם בארץ ישראל דוקא, לפי שהיו דוגמא מרכבה עליונה. וזה הוא הטעם שציוה אברהם לאליעזר שלא ישוב את יצחק אל הארץ אשר יצא משם אם לא תאבה האשה לילך מארצה, כי יהיה יצחק מוכרח לדור בחוץ לארץ, וכשיגיע הזמן שיוליד יעקב י"ב שבטים, לא יהיה רשאי להניח אביו לעת זקנתו, ויולדו לו כל הי"ב שבטים בחוץ לארץ ח"ו, ועל פי זה יובן המדרש והפסוק הנ"ל, עיין שם עד כאן דבריו. והנה באמת יצחק הוא אדוניו, שכבר נתן אברהם כל אשר לו ליצחק (בראשית כה ה), וכמו שאמר אליעזר הוא אדוני (בראשית כד סה), אבל ניצנצה בהם רוח הקודש לכבודו של אברהם באמרם ותהי אשה לבן אדוניך, ר"ל שיהיה כאן אשה ליעקב שהוא בן אדוניך כי יצחק הוא אדוניו, על כן אין ליצחק לבא לכאן, דאם יהיה גם יצחק בחוץ לארץ, אם כן יתילדו מיעקב כל תריסר שבטין בארעא נוכראה כנ"ל, והבן זה.
1
ב׳או יאמר, בהקדים מ"ש רש"י ונשאלה את פיה (בראשית כד נז, ד"ה ונשאלה) מכאן שאין משיאין אשה אלא מדעתה. ונמצא למדין מדבריהם דין אחד, וגם רז"ל למדו מפסוק (בראשית כד נה) תשב הנערה אתנו ימים או עשור במסכת כתובות (נ"ז ע"ב), הענין שנותנין לבתולה שנים עשר חדש, והענין הוא דידוע אמרם ז"ל (אבות דר"נ פל"ג א') באברהם, שהיה שני כליותיו נובעות לו חכמה כשני מעינות והשיג כל התורה. והנה משפחתו אשר יצאו עמו מאור כשדים ללכת לחרן, כולם נתגיירו כיון שהלכו אחר עצתו, ועיין ברמב"ן סוף פרשת נח ותמצא שני שיטות, שיטת הרמב"ן דמעולם היה פדן ארם עבר הנהר והיא שם המדינה, ושם עירות כותא וחרן, רק תרח בא לאור כשדים עם אברם בנו ושם הוליד תרח את הרן, אחר כך יצאו ללכת ארצה כנען ונשארו בחרן, אבל נחור היה מעולם בחרן. ושיטה אחרת היא, כי נולדו כולם באור כשדים, ויצאו כולם ללכת ארץ כנען ונשארו בחרן עם תרח גם נחור. ומרומזים בפסוק (בראשית יא לא) ויצאו אתם, ויצאו לשון רבים דייקא, והלכו רק אחר עצת אברהם, (עיין שם ברמב"ן ובאברבנאל) אף שאמר ויקח תרח (שם). והא דפרט הכתוב רק שרי ולוט, היינו אלו שנשארו עם אברהם אחר שנפרדו, עיין שם. והנה לדיעה הב' שהלך עמו נחור אחר עצתו, ודאי נתגייר. וגם לשיטת הרמב"ן שהיה מעולם בחרן, מכל מקום שכיון שבא אברהם לחרן וגייר אנשים ונשים (ב"ר ל"ט י"ד), בודאי בני משפחתו הקרובים אליו גייר בראשונה ולמד עמהם תורה, כאמרם ז"ל (יומא דף כ"ח:) אברהם זקן ויושב בישיבה היה, ובודאי אלו שלמדו אצלו, החזיקו בו ובתורתו גם אחר שנפרד מהם ולמדו לבניהם, רק ברוב הימים חזרו בניהם לסורן, ומכל מקום ידעו דיני התורה וקבלת אבותיהם והחזיקו בקצתן על דרך מצות אנשים מלומדה שנהגו אבותיהם, על כן למדין מהם דיני התורה. והנה כבר ביארתי (בפרשת וירא בפסוק (בראשית יח יז) וה' אמר המכסה אני מאברהם) הפסוק (דברים כו ה) ארמי אובד אבי, כלומר שאבד אותה בחינה שיהיה נקרא אבי, כי אנחנו שומרי התורה מתייחסין רק אחר אבותינו אברהם יצחק ויעקב, עיין שם. וכעת אוסיף נופך, דנמשך לזה וירד מצרימה, כי ידוע דעיקר הירידה למצרים ערות הארץ, (אף שלאברהם לא נאמר רק בארץ לא להם, בראשית טו יג), היה רק כדי להשאיר הזוהמא שם מצא מין את מינו הזוהמא, ואף שכבר נתברר אברהם ונשאר הפסולת בישמעאל, ונתברר יצחק ונשאר הפסולת בעשו, ויעקב היה איש תם כולו קדוש, מכל מקום עדיין הזוהמא של אבי אמהות היה, ואלו היה הוא צדיק, לא היו צריכין לירד למצרים. והנה מדנקרא אובד שאבד הבחינה של אבי, שמע מינה שהיה לו ואבדו שמתחילה צדיק היה ונעשה רשע, לכך נזדכך אחר כך בנבל הכרמלי כמבואר בליקוטי תורה מהאר"י, וכבר כתבתי שם הרמז כולו הפך לבן (ויקרא יג יג). ונחזור לענינינו דהיו נוהגים ביניהם דיני תורה, והנה נראה דהמדרש אינו מפרש כפירוש רש"י מה' יצא הדבר כפי דברך, רק כמי שאומר כבר נעשה מעשה ומה' יצא כבר, ומה נוכל לעשות שהצמידים והנזם נתנו לקדושין וכבר נתקדשה, דהמדרש הנ"ל סובר דרבקה נערה קראה הכתוב, וכן הוא בספרי הובא בספר שלשלת הקבלה בענין אברהם ויצחק, ואם כן יש לה יד לקבל קידושין, וכדברי הרמב"ן דהנתינה היה לה אחר ששאלה, רק שלקח בידו קודם עיין שם, וכן כתבו התוספת בחולין (דף צ"ה ע"ב) ד"ה כאליעזר עבד אברהם. והשתא אתי שפיר דאמרו יצא לשון עבר, דלדברי רש"י דלא נעשה עדיין שום דבר, ראוי היה לומר מה' הוא הדבר לשון הוה, דהיינו הדבר שאנו עסוקין בו להשיאה ליצחק, וזה היה קשה להמדרש, לכך מפרש כמו שכתבתי שכבר יצא מה' שכבר נתקדשה, אבל אי לא נעשה מעשה, היו מעכבין כנ"ל. ועל פי זה יתבאר המדרש, כי הנה בתשובות נודע ביהודה (חלק אה"ע סימן ע"ה) האריך דדבר הנעשה על ידי שליחות ויש בו דבר עבירה, דהשליחות בטל. והשיב על זה הגאון האב"ד מהמבורג בסימן ע"ו מהא דתנן (קידושין מ"א ע"א) האיש מקדש בו ובשלוחו, ואמרינן שם (קידושין מ"א ע"א) דאיסור נמי איכא כדרב דאסור לקדש אשה עד שיראנה. והשיב הגאון בעל נודע ביהודה בסימן ע"ז שם, דלרב נמי במקום דאי אפשר על ידי עצמו, שרי לקדש על ידי שליח כמ"ש הבית יוסף באה"ע סימן ל"ה, ובכהאי גוונא מיירי מתניתין לרב. ועוד תירץ דהא הוא רק שמא יראה בה דבר מגונה וכו', ואם כן בדידיה תליא מילתא שמקבל עליו אף אם יראה, עד כאן דבריו. ובאמת זה דוחק, דשמא סובר דיוכל לקבל ואחר כך לא יהיה יכול לקבל, וכמו דקיימא לן (כתובות ע"ז ע"א) בבעל פוליפוס ובורסי, דכופין להוציא אף אם ידעה קודם משום טעם זה, והבן. והנה בעובדא דיצחק גם כן קשה לפי זה מה שאמרו מה' יצא שכבר נתקדשה, הלא אין הקדושין חלין עדיין כקושית הגאון מהמבורג. ומיהו לא קשיא, דהא כאן אי אפשר רק על ידי שליח, דהא יצחק נבחר לעולה בהר המוריה, ואין חוץ לארץ כדאי לו כמבואר ברש"י פרשת תולדות (בראשית כו ב, ד"ה אל), וכמו שאמר אברהם (בראשית כד ו) השמר לך פן תשוב את בני שמה מטעם זה. ועוד דכאן גבי יצחק שייך שפיר התירץ הב', דהא באברהם נאמר (בראשית יב יא) הנה נא ידעתי, כי לא הכיר בה רק על ידי מעשה (תנחומא לך סי' ה'). ואיתא בגמרא (שבת נ"ג ע"ב) באחד שהיתה אשתו גודמת, ולא הכיר בה עד יום מותו כיון שהחזיק במעשה אברהם. והנה מסתמא הבן ילך בדרכי אביו כיון שגדל על ברכו, וכמו שמפורש בפסוק (בראשית יח יט) אשר יצוה את בניו, וברא כרעי דאבוהו (עירובין ע' ע"ב), אם כן אף אם יהיה בה דבר מגונה לא יכיר בה, ואין כאן איסור ושפיר תפסי הקדושין. וזהו דברי המדרש מהיכן יצא, הא אין כאן תפיסת קדושין כלל. ועל זה משני מהר המוריה יצא, דנתקדש בהר המוריה, ושפיר תפסי הקדושין כתירוץ הראשון של המדרש. ורבנן אמרי מהכא ותהי אשה לבן אדוניך דייקא, ובודאי יעשה מעשה אבותיו כנ"ל, והיינו התירוץ השני, ודוק. וראיה לדבר דבאמת קשה על אברהם איך אמרינן דלא הכיר בה עד עכשיו, הלא היה צריך לראותה קודם שקדשה. אלא ודאי הוא הדבר אשר דברנו, דלא שייך גבי דידיה הך איסורא, משום דלא רצה לראותה עד עולם כנ"ל ברור. ואין להקשות על המדרש (ב"ר ל' ח') דבן מ"ח שנים הכיר אברהם את בוראו, ואם כן היה עם שרה בעיר אחת ל"ח שנה ואיך לא הכירה. נ"ל דבקטנותו שם אל לבו לעבוד את הבורא ולהסיר כל חמדה מלבו, רק שנדבק לעבודת הבורא לדעת מי שהוא הבורא, וכשהיה בן מ"ח הכיר מי הוא הבורא האמיתי, וכמו שאמרו רז"ל (ב"ר ל"ט ח') שדאג כל ימיו שמא יענש על שעבד ע"א כל השנים הללו, והבטיח לו השי"ת לך טל ילדותיך (תהלים קי ג). והבן. או יאמר מהיכן יצא, מהר המוריה יצא (ב"ר ס' י'). על פי שהקשו התוס' בב"ב פרק מי שמת (ב"ב דף קמ"ו ע"א ד"ה בת) למאן דאמר בן נח מותר באחותו (סנהדרין נ"ח ע"ב), למה לא השיאה ליצחק. והנה הפרשת דרכים בדרוש ראשון דף א' ע"ג תמה על תמיהתם, הא אברהם אבינו קיים כל התורה לכולי עלמא להחמיר (יומא כ"ח ע"ב), ושמא תאמר כהרמב"ן דדוקא בארץ ישראל שמרו התורה קודם שניתנה, הא יצחק אסור היה לצאת מארץ ישראל משום דהוא עולה תמימה (ב"ר ס"ד ג'), עיין שם. וזהו כונת המדרש כי מבנות הכנעני אין לו ליקח כי אין ברוך מדבק בארור, רק דהיה יכול לקחת אחותו. והיינו מהיכן יצא, והשיב מהר המוריה יצא ואי אפשר לו לצאת לחוץ לארץ, ובארץ ישראל שומרי התורה הן. ורבנן אמרי מהכא ותהי אשה לבן אדוניך, ובאברהם כתיב (בראשית יח יט) אשר יצוה את בניו, ולא פליגי, והבן.
2
ג׳בבראשית רבה פרשה ס"א (ב"ר ס"א א') אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים, זה דור הפלגה, ובדרך חטאים אלו אנשי סדום לא עמד וכו', (תהלים א ב) כי אם בתורת ה' חפצו, כי ידעתיו למען אשר יצוה (בראשית יח יט), ובתורתו יהגה אמר ר' שמעון אב לא למדו ורב לא היה לו, ומהיכן למד את התורה וכו'. ולכאורה יש לדקדק דהך דאמר ר' שמעון אב לא למדו, הוה ליה לומר ברישא קודם בתורת ה' חפצו דקאי על כי ידעתיו, שהרי זה קודם התחלת חכמה מאין לו. והנ"ל על פי מ"ש בנזר הקודש דלמה נקט כי ידעתיו, ולא קרא (בראשית כו ה) עקב אשר שמע אברהם בקולי, משום דיראתו היה לישב בין רשעים מפני בני ביתו ולא משום עצמו, עד כאן דבריו ודפח"ח. ונ"ל להביא ראיה דלא נתירא בשביל עצמו, דהא תחילת גידולו היה בין רשעים ולא היה לו רב ולא חבר, וזה שמסיים המדרש ובתורתו יהגה אמר ר' שמעון וגו', וגם כונת הפסוק להורות זה דכוונתו היה רק למען הצדיק אחרים, והיינו בתורת ה' חפצו שיתפשט בעולם, והבן:
3