ישמח משה, חיי שרה ו׳Yismach Moshe, Chayei Sara 6
א׳ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכתה (בראשית כג ב). פירש רש"י (ד"ה לספד) למה נסמכה מיתת שרה לעקדה, לפי שעל ידי בשורת העקדה פרחה נשמתה ומתה, עד כאן. ותמהו האיך שייך קושיא זו דוקא לכאן, ויותר היה ראוי' לפרש כן על ותמת שרה. והנ"ל דרש"י כיון לתרץ קושיא אחרת בפרשה הנ"ל, על פי מ"ש הרי"ף בחדושי אגדות במסכת (מו"ק דף כ"ח:) בפסוק (ויקרא י ו) ראשיכם אל תפרעו ובגדיכם לא תפרומו ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השריפה וגו', דפטירת הצדיק שמחה היא לו, רק על אותן הגורמים המיתה, עליהם חל לבכות על העדר הצדיק והעובד ה' בעונם, נמצא שאסור לבכות על הצדיק כי שמחה היא לצדיק, רק מי שהוא מהגורמים מותר לבכות. והנה איתא בזוהר (ח"א י"א ע"ב) דעל ידי שלא הקריב אברהם פר אחד וכו' ולא יהיב למסכנא, נצמח העקדה ומתה שרה. ועל פי זה מבואר דקשה לרש"י הא אברהם ידע בנפשיה שאינו גורם, כמו שאמרו רז"ל (ברכות דף ס"א:) ידע אינש בנפשיה אי צדיק גמור הוא אם לא, ואם כן היה אסור לו הבכי וההספד, על כן פירש למה נסמכה מיתת שרה לעקדה וכו', וכיון שעל ידי העקדה מתה, ממילא הוי הוא הגורם, ושפיר בכה והספיד, והבן.
1
