ישמח משה, חקת ה׳Yismach Moshe, Chukat 5
א׳במדרש תנחומא (חוקת סי' ח') איתא בלשון הזה (עיין בספר שמע שלמה) כשעלה משה למרום, מצאו להקב"ה שהיה עוסק בפרשת פרה, והיה אומר אליעזר בני כך הוא אומר, עגלה בת שנתה פרה בת שתים, אמר לו משה רבינו ע"ה רבונו של עולם העליונים והתחתונים ברשותך ואתה אומר שמועה מפי בשר ודם, אמר לו הקב"ה עתיד צדיק אחד להיות בעולמי ועתיד לפתוח בפרשת פרה תחלה, ר' אליעזר אומר עגלה בת שנתה פרה בת שתים, אמר משה רבינו ע"ה יהי רצון שיצא מחלצי, עד כאן המדרש. וקשה מאי קושיא הקשה משה רבינו לאלקינו ית"ש העליונים ותחתונים וכו', הלא במקום גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו (מגילה ל"א ע"א). (ב), מה דדייק ואמר ברשותך הם, (לא) לא הוה ליה למימר אלא שלך הם, כן דקדקו המפרשים. (ג), מה היא התירוץ של אלקינו ית"ש, אם אין כבודו ית"ש לומר שמיעה מפי בשר ודם. (ד), מה שייכות יש להתפילה של משה להתירוץ של אלקינו ית"ש, הלא תיכף בשעת אמירתו ית"ש השמועה מפיו, היה לו לומר היהי רצון זה.
1
ב׳והנ"ל בזה, דהא הטעם שהשי"ת אומר שמועה מפי צדיקים ולא מפי מלאכים, הוא מבואר בספרים משום דמלאכים מוכרחים והצדיקים בחיריים, ואם כן קשה הלא אף אם הידיעה אינו מכריח, הלא כיון דאמר ית"ש אליעזר בני כך אומר, כבר מוכרח הוא להיות צדיק גדול מאד שיקרא בנו, דתואר בנים אינו רק לרבים ולא ליחיד, כמ"ש בדרוש במקום אחר (לקמן פרשת שופטים (דברים יז כ) על הפסוק לבלתי רום וגו'), רק לצדיק גדול מאד יתואר כן, וגם מוכרח להיות עוסק בתורה ולומר הלכות, ואם כן מה יש בינו לעליונים, כיון דתרוייהו ר"ל העליונים והתחתונים מוכרחים בכעין זה. והתירוץ הוא על פי מ"ש (בפרשת מקץ ובפרשת פנחס) בפסוק (ישעיה ס"ג ד') כי יום נקם בלבי ושנת גאולי באה. ועל פי מ"ש במסכת ברכות (י' ע"א) על אמרם למה נסמכה פרשת אבשלום וכו', עיין שם (תמצאנו בהגה"ה בפרשת קרח, עיין שם). הכי נמי כאן דהשי"ת לא הודיע באיזה דור, וגם לא שם אביו, וטובא אליעזר יהיה בעולם, ואין אחד מהם מוכרח. וזה דברי המדרש דהקשה משה רבונו של עולם עליונים ותחתונים ברשותך, ר"ל דשניהם ברשותך אם אתה אומר שמועה מפי בשר ודם, ואזיל ליה מה שאמרו (אבות פ"ג מט"ו) הכל צפוי והרשות נתונה, אם כן ממילא קשה למה אתה אומר שמועה מפי בשר ודם, הלא עליונים יותר ראוים כיון שגם זה מוכרח. והשיב לו ית"ש עתיד צדיק אחד להיות בעולמי וכו', ר"ל בעולמי הרב והעצום, אני אומר צדיק אחד ושמו אליעזר יאמר כך, וכמה יהיו בעולם הרב והעצום הזה, אם כן אין אחד מהם מוכרח. וכיון דשמע דלא מסומן הוא, אמר יהי רצון שיצא מחלצי, דלפי זה יוכל להיות מחלצי, ודוק כי נכון ונפלא הוא בס"ד.
2
ג׳באופן אחר נראה לי, והוא שנדקדק עוד דהמדרש (תנחומא חקת סי' ח') מתחיל עוסק בפרשת פרה, ואם היה אומר גם דין עגלה, למה אמר בפרשת פרה, אלא ודאי דהיה אומר רק דין דהפרה, והמדרש דנקט גם דין עגלה, היינו משום דגבי הדדי מתני', אם כן אחר כך למה חזר ואמר עתיד צדיק אחד וכו' רבי אליעזר אומר עגלה בת שנתה וכו'. ועוד קשה מאי לפתוח תחלה. והנ"ל דהא אמרו רז"ל (מדרש שמו"ר פל"ב א') אל תקרי חרות (שמות לב טז), אלא חירות ממלאך המות. ועל דעת כן ניתנה התורה המבואר במסכת ע"א (דף ה' ע"א) רבי יוסי אומר לא קבלו ישראל את התורה וכו'. והטעם יובן כי בעליונים אין מיתה, ששם שכינת עזו מקור החיים, והיינו שנאמר לאדם הראשון כי ביום אכלך וגו' (בראשית ב יז), לפי שיסלק שכינתו לרקיע, כמבואר במדרש (פרשת נח, ב"ר פי"ט ז') עמד אדם וחטא, סליק שכינתו לרקיע ראשון. והשתא מובן כי ביום אכלך ממנו מות, ר"ל המיתה נמצאת, ועל כן תמות ודאי באיזה זמן, והבן זה כי נכון הוא. והנה מבואר שם במדרש, דמשה במתן תורה הוריד השכינה לארץ למכונה, על כן היה ראוי להיות חירות ממלאך המות, והבן. והנה איתא במדרש (הובא בעקדה בסדר יתרו בריש שער ארבעה וארבעים), בתחילה אמר השמים שמים לה' וכו' (תהלים קטו טז), עיין שם. מבואר דקודם כביכול הוי כאפליג רשותא, אחר כך הכל נעשה רשות אחד רשות יחידו של עולם, והבן. ועל כן היה ראוי שלא יהיה מיתה כלל, ואם כן פרה לטהרת טומאת מת למה, והוא באמת כעין קושית הגמרא במסכת ע"ז (דף ה' ע"א) מפרשת יבמין וכו', וזה היה ודאי קשה למשה, וזה אפשר לתרץ כעין תירוץ הגמרא על תנאי, אך קשה הא איתא שם בגמרא דמסכת ע"א (דף ה' ע"א) אלא אנו כמי שלא באנו לעולם, עיין שם ופירוש רש"י (ד"ה כמי). והיינו משום דודאי התורה כשקבלו, היה ברורה ואין דבר לחדש, והבן.
3
ד׳והנה אמרו רז"ל (גיטין דף נ"ז ע"ב) משרבו תלמידי שמאי והילל שלא שמשו כל צרכן, רבתה מחלוקת בישראל, עד כאן. ונמצא אם היו כל מקבלי התורה קיימים ומשה עמהן, אין שום התחדשות הלכה משום אדם ולא מחלוקת, כי הכל ידוע מפי הגבורה ית"ש. וזה היה קשה מאד למשה איך אמר הלכה בשם רבי אליעזר, הרי מוכרח שימותו דאם לא כן אין התחדשות הלכה, וכאן לא שייך התירוץ על תנאי, דלא שייך רק על דין הנאמר ולא על מעשה, והבן. אך התירוץ הוא, דהרי רבי אליעזר גזר רק מדרבנן דטפי לא, שמא ישחיר, דאם לא כן קשה קושית הר"ש במסכת פרה (פ"ב מ"א) דרבי אליעזר אדרבי אליעזר דמכשיר פרה מעוברת, הלא בבכורות (דף י"ט:) מבואר פרה וחמור בת שלש ודאי לכהן. ועוד ודאי מה דטפי משתים, הוי טפי בכלל פרה עיין שם בהר"ש, ושם ודאי למעוטי טפי, דעגלה משמע טפי ילדה, וכן מבואר בהר"ש ריש מסכת פרה, ואם כן כיון דגזר ועשה משמרת, גם אם כולן קיימין יכול לומר כן, דכל הדורות נצטוו ושמרתם את משמרתי (ויקרא יח ל), והבן.
4
ה׳ועל פי זה מבואר כשעלה משה למרום, והוא היה על דעת שיהיה חירות ממלאך המות, מצא להקב"ה עוסק בפרשת פרה ואומר אליעזר בני כך אומר, והיינו רק הדין של פרה, דאם לא כן במה ידע משה שהעסק בפרשת פרה, וזה היה קשה מאד למשה והרע לו שזה מורה שיהיה מיתה, ואמר לו רבונו של עולם העליונים והתחתונים ברשותך עתה, ולא איפלג רשות כביכול, כמו קודם השמים שמים לה' דייקא והארץ וגו', רק הכל ברשותך עליונים למטה ותחתונים למעלה, כמבואר במדרש (ילק"ש (ילקו"ש תהלים) רמז תתע"ג תהלים) בני סוריא יעלו לרומי וכו'. וגם הלא משה אז עלה למרום דייקא, ואם כן ראוי שלא ישלוט מלאך המות, ואתה אומר שמועה מפי בשר ודם שזה מורה שיהיה מיתה, דאם לא כן אין שום הלכה נתחדש מפי אדם. והשיב לו יתברך צדיק אחד וכו' ועתיד לפתוח בפרשת פרה, לפתוח דייקא דהיינו שיהיה הוא הפותח תחלה בדבר זה, ולא מפי הקבלה כלל רק שיגזור מצד עצמו, ואם כן יתכן אף שלא ימותו. והראיה דמצד הגזירה אמר, דהא תנן רבי אליעזר אומר עגלה בת שנתה פרה בת שתים, ואם כן דומיא דעגלה דטפי לא, וזה דטפי לא ודאי מדרבנן כמ"ש. ואמר צדיק אחד, לומר דמשום זה דהוא צדיק, הוא ית"ש מקיים גזירתו ואומרה, כמו שאמרו רז"ל (תענית כ"ג.) הצדיק גוזר גזירה והקב"ה מקיימו, שנאמר (איוב כב כח) ותגזור אומר וגו', לכך כיון ששמע משה חשיבותו שגזירתו שיגזור מדעת עצמו, אמר הקב"ה בשמו ומקיימו, אמר יהי רצון שיצא זה מחלצי, ודוק והוא גם כן פירוש נפלא בס"ד.
5
ו׳ועל דרך רמז י"ל פרה בת שתים עגלה בת שנתה (תנחומא חקת סי' ח'). על פי העקדה כי הפרה רומזת להמקור, דהיינו המחשבות. והעגל להתולדה, דהיינו המעשים. ועל פי מ"ש רבינו יונה בשער התשובה (פ"א סי' י"ג) בפירוש הפסוק (ישעיה נז טז) כי רוח מלפני יעטוף, עיין שם. והיינו פרה בת שתים, כי תשובה במחשבה דהיינו המרירות הגדול בלב, תפעול פעמים יותר מתשובה במעשה, והבן. ועל פי זה יובן גם כן מ"ש רבינו יונה (בפ' י"א) בפסוק (ירמיה לא יח) אחרי שובי נחמתי, כי מקודם כתיב (ירמיה לא יז) כעגל לא למד, והיינו במה שנשתרש במעשה החטא, והבן.
6