ישמח משה, דברים י״גYismach Moshe, Devarim 13
א׳על מה תכו עוד וגו' (ישעיה א ה). בהקדים לפרש הא דכתיב (ישעיה נז א) הצדיק אבד ואין איש שם על לב. על פי המבואר בספר הקנה, שכל ספירה משמש באלף שלו, והתחלה משבעת ימי הבנין. והנה באלף החמישי היו כולן זמן גלות חורבן הבית, והוד נהפך לדוה כל היום דוה (איכה א יג), והיינו והודי נהפך למשחית (דניאל י ח). והנה בעוה"ר כבר נכנס ביסוד יותר מחצי, וידוע דצדיק יסוד עולם, וידוע דהגלות נקרא בלשון אבידה, כדכתיב (דברים יא יז) ואבדתם מהרה. והיינו הצדיק אבד ואין איש שם על לב לומר עד כמה, ולכך כתוב הצדיק בה"א, כי ה"א משמש בלשון מן, כמו שופך דם האדם (בראשית ט ו), ואתה תשמע השמים (מלכים א' ח לב), והבן כי ח"ו לא יאבד כל הצדיק בגלות, אך פירושו כי גם מן הצדיק נאבד בגלות, ואין איש שם על לב מפני מה ולמה.
1
ב׳או יאמר קצת באופן אחר, כי אלף החמישי היה בגזירה כל היום דוה (איכה א יג), דיומו של הקב"ה אלף שנים (סנהדרין צ"ז ע"א), ואז לא היה מועיל כל כך תשובה, אך הצדיק אבד, ר"ל מה שנאבד בהגלות מן הצדיק, הוא רק מפני שאין איש שם על לב ולא בגזירה כלל, דעכשיו אם היה שמים על לב היו נגאלין היום, ר"ל יום זה אם בקולו תשמעו (תהלים צה ז, סנהדרין צ"ח ע"א), והבן. וזה כונת אמרם ז"ל (מגילה דף ט"ו.) הצדיק אבד לדורו אבד, כי כל מה שנאבד בגלות מן הוד, היה בשביל אבותינו אף אם היו כולם זכאים בזמן הדור ההוא, היו נאבדים בגלות בשביל הגזירה מט"א אבותיהם דורו הקודמים. אבל הצדיק אבד, ר"ל מה שנאבד מן הצדיק, היא רק לדורו ולא בשביל דורות הקודמים, כי היום אם בקולו תשמעו, והוא פירוש נפלא ואמת בס"ד. (ואף שכיוונו רז"ל גם להפשוטים, כמו שמבואר מהמשל שהביאו רז"ל לזה, מכל מקום תפוחי זהב במשכיות כסף וגם לזה כיוונו, והמשל הוא רק לפשוטו כי אין צריך להיות כל הנאמר בהרמז, כמו שביאר המורה בכמה מקומות). וזה כונת אמרם (ילקוט חדש ערך בית המקדש סי' ק"ט) כל דור שאין נבנה בית המקדש בימיו כאלו נחרב בימיו (ירושלמי יומא פ"א ה"א). דידוע דכל היינו מדה יסוד, דנקרא כל דאחיד בשמיא וארעא, והיינו כי כל בשמים ובארץ (דברי הימים א' כט יא) כתרגומו. והיינו אמרם כל, ר"ל בזמן שליטת היסוד הנקרא כל, אז דור שאין נבנה בימיו כאלו נחרב בימיו, והבן זה וכל זה נכון מאד בס"ד. ולפי זה יתבאר (ישעיה א ה) על מה תכו עוד תוסיפו סרה בזמן הגלות ולא מהקודם, וראיה לדבר כל, ר"ל ביסוד הנקרא כל, ראשי לחלי, וכל כנ"ל, לבב דוי ועליו אינו נגזר מהקודם, והוא פירוש נכון ונפלא בס"ד.
2
ג׳ועל פי זה יש לפרש להלן (ישעיה נז א) ואנשי חסד נאספים באין מבין כי מפני הרעה נאסף הצדיק. כי ידוע כי המוציא ז"ל נקרא רע, ועליו נאמר לא יגור במגורך רע, כמ"ש (פרשת וישב ל"ח ז') ויהי ער בכור יהודא רע בעיני ה', וזה היה חטאו כמו שדרשו רז"ל (נדה י"ג.) מגם אותו הנאמר באונן (בראשית לח י). והנה אם היה הדור שומרי הברית, היה מתקנים מדת היסוד כנודע ולא היה נאבד בגלות. והנה גם חרבו של עשו אינו שולט רק בכח מזל מאדים, ומי שנשפך ממנו דם מילה, אין כח במזל ההוא לשלוט בו כי כבר נשפך דמו, וכבר אמרו (שבת קנ"ו.) האי מאן דבמאדים, או טבח, או אומנא, או אושיד דמא, או מוהלא. וכמו שפירשו הפסוק (יחזקאל לה ו) לדם אעשך וגו', וכמו שפירש ביערות דבש בפסוק (תהלים ס א-ב) מכתם לדוד וכו' (תהלים ס ב) בהצותו את ארם נהרים וגו', ודרשו (סוטה י' ע"ב) שהיה מכתו תם, אבל מי שמטמא ברית נמשכה ערלתו והוי כלא נימל, ועל כן נקראת חרב נוקמת נקם ברית (ויקרא כו כה) כנודע, ועל ידי זה נפסק השפע כנודע, והיא גם היא גורמת מיתת הצדיקים כדי שיעלו הנציצות קדושות בהפרדן. והיינו ואנשי חסד אנשים צדיקים הראוים לעורר ולהשפיע חסד בעולם, נאספים מן העולם באין מבין כי מפני הרעה, היינו חטא הנ"ל נאסף הצדיק היינו מדה זו וכו', דהצדיק אבד נאסף בגלות, כי אלו היה מבינים זאת שהמדה ההיא השולטת עתה זה תיקונה, היה שומרים ברית הקדוש, וממילא גם אנשי החסד לא היה נאספים ורעה גורם רעה, והבן זה.
3