ישמח משה, דברים ט״וYismach Moshe, Devarim 15
א׳לולי ה' הותיר לנו שריד כמעט כסדום היינו (ישעיה א ט). איתא במדרש (איכה ה' ב') (איכ"ר פ"ה ב') נחלתנו נהפכה לזרים, נהפכה כמהפכת סדם, (הובא ביערות דבש חלק שני דף ל' ע"א ובדפוס ווין דף כ"ח). והוא משולל הבנה. וגם לבאר הטעם על שהמלוה בריבית לא יזכה לעמוד בתחיית המתים (ילקוט שמעוני ח"ב רמז שע"ה (ילקו"ש) ועיין תוספות ב"מ דף ע': ד"ה תשיך). בהקדים מה שאמרתי בפרשת ואתחנן על המדרש את גדלך (דברים ג כד) זה המן (בד"ה ואתחנן). ותורף הדברים, דהגנה היינו מהפירות שאוכל בעולם הזה. והנה בספר הפלאה בסוף פרק המדיר שם (כתובות דף ע"ז), איתא טעם על המדרש דכל העולם ניצולו בזכות אברהם לבד מסדום. כי הגנה היא מצד זה נהנה וזה לא חסר, דהצדיק אין עולם הזה חשוב בעיניו, ולסדום דיינינין להו במדת סדום מדה במדה, והבן. והנה בפירוש נאמר (ישעיה א י) שמעו דבר ה' קציני סדום, שהיה מדתם כסדום, ולכך אף שהיה בהם צדיקים החרש והמסגר אלף, לא הגינו עליהם מטעם הנ"ל. והיינו שהנביא מקונן (איכה ה') זכור ה' מה היה לנו, כמתמה מה זה (איכה ה ב) נחלתינו נהפכה לזרים, ומכל מקום לא הגינו הצדיקים, לזה אמר (בפירוש) במדרש כמהפכת סדום כנ"ל. והנה יש להבין הלא הגנה הוא מצד פירות, ויש היזק להפירות. אך דמניעת הריוח לא חשוב היזק, וגמילות חסד הוא זה נהנה וזה לא חסר. והנה כתיב (ולקחתי אתכם) אחד מעיר כו' (ירמיה ג' י"ד). אך אמרו חז"ל (סנהדרין קי"א ע"א) אחד מעיר מגין על כל העיר, וכולם יקומו, והיינו גם כן משום זה נהנה וזה לא חסר. והנה המלוה בריבית ואינו רוצה לגמול חסד, וחושב מניעת הריוח להיזק, אם כן לא יקום בתחיית המתים מדה במדה, דוודאי לא יעלה על הדעת דאיש כזה הוא האחד מעיר, והבן.
1
ב׳עוד נ"ל לפרש המדרש (איכ"ר פ"ה ב') נהפכה כמהפכת סדום. גם המדרש על זכור ה' מה היה לנו (איכה ה א), זכור בעל פה, (הובא ביערות דבש שם). על פי מ"ש המשנה למלך הובא בספר קול בכי, דאם לקו חייבי כריתות כדין, לא נפטרו מידי כריתתן, ואם לקו שלא כדין, נפטרו מידי כריתתן. והנה כרת הוא כמו כליה שנכרת, והנה מה שנכתב בתורה הוא מן הדין, דכל התורה הוא מפי הגבורה נאמר. וידוע דהתורה שבכתב הוא דין, על כן אין ללמוד בלילה. ושבעל פה הוא רחמים, וכמו שביארתי בסוף פרשת אמור ד"ה בילקוט (ילקו"ש איוב רמז תתקכ"ז), את מוציא כשבא יסורין על איוב כו' אמר לו הקב"ה כו'. ומזה תבין (שמות כא כד) עין תחת עין, ממון (כתובות ל"ב ע"ב). והנה פירשתי להפשוטים עין, ר"ל מי שהכה עין, יענש במה שהוא תחת עין, ר"ל במקום עין דהיינו דמי עינו. וידוע שאמרו דורשי רשימות כי תחת עין, הוא כסף. מכל מקום קשה למה לא כתבה התורה בפירוש. ולפי מ"ש אתי שפיר, כי שורת הדין הוא עין ממש, רק בעל פה מיקל מצד הרחמים, על כן לא נכתב בפירוש והבן, ועיין מ"ש בזה פרשת משפטים (ד"ה עין תחת עין. ונחזור להנ"ל, והנה אם שרים חטאו זקנים מה חטאו, ואין זה במשפט אם לא מנעו התוכחה, כמבואר במסכת שבת (דף נ"ד ע"ב) על פסוק (ישעיה ג יד) ה' במשפט יבא עם זקני עמו. אך כמו שתירצו בב"ק (דף ס' ע"א) טיבותא הוא לגבייהו, אם כן אין זה ממדת הרחמים, והבן. או לכפר על הדור, על פי המשל בזוהר הקדוש פרשת פנחס ([ח"ג] דף רי"ח.) דרוע אלקי ואפיקו מיניה דמא, כדין האי אסוותא לכל שייפי גופא, עיין שם. אם כן הוא ממדת הרחמים, על כן הוא אשר לא כתובה, ולכך מכפר גם על גזירת כליה ח"ו, דהא לקו שלא כדין. והנה בפי' נאמר לולי ה' הותיר לנו שריד כמעט ברחמיו, כסדום היינו (כלוים ח"ו עיין רש"י [ד"ה כמעט]), וכמו שהוא במדרש שוחר טוב (תהלים (שוח"ט מזמור) ע"ט) על מזמור לאסף (תהלים עט א). והיינו זכור בעל פה, ר"ל מכה אשר לא כתובה רק בעל פה היה לנו, היינו מיתת הצדיקים, ומזה דהוא בעל פה יובן דהוא לקיה שלא כדין. ולזה מפרש המדרש למה נצרך לקיה שלא כדין, לזה אמר נהפכה כמהפכת סדום והיינו כליה ח"ו והיינו כרת, ואיצטרך לקיה שלא כדין לפטרן מידי כרת.
2