ישמח משה, אמור י״חYismach Moshe, Emor 18
א׳ביום הראשון (ויקרא כג מ). במדרש (בראשית רבה פרשה ס"ג וכאן פרשה ל"א) בזכות ולקחתם לכם ביום הראשון, אני נגלה לכם ראשון, שנאמר (ישעיה מד ו) אני ראשון ואני אחרון, ופורע לכם מן הראשון זה עשו, דכתיב (בראשית כה כה) ויצא הראשון אדמוני, ובונה לכם ראשון זה בית המקדש, דכתיב ביה (ירמיה יז יב) מרום מראשון, ואביא לכם ראשון זה מלך המשיח, דכתיב ביה (ישעיה מא כז) ראשון לציון הנה הנם, עד כאן. ויש לדקדק בו טובא (א), למה דוקא בזכות מצוה זו יזכו לזה. (ב), אני נגלה לכם ראשון, אני ראשון נגלה לכם היה ראוי לומר לפי הקרא דמייתי. ועוד שאר דקדוקים. והנ"ל בזה, דהנה במדרש, ובעקדה, ועוד בספרים הק' מצינו כמה רמזים מחוכמים בלקיחת ד' מינים אלו, שמלבד שהם מצות חשובות, עוד יש בהם גם כן רמזים כוללים כל עבודת השי"ת, ועיין בע"א (מן מאמר קמ"ט עד מאמר קנ"ה). והנה פירשתי הפסוק (בקהלת א' ג) מה יתרון וגו', והפסוק (שופטים ה לא) ואוהביו כצאת השמש בגבורתו, על פי מה שפירש באגודת אזוב בפסוק (קהלת א ה) וזרח השמש וגו', כי השמש יש לה מנגד למהלכה הטבעי, שמכריחה לההיפך שס"ה פעמים קודם הליכתה פעם אחת, ואף על פי כן אינה מניחה את שלה אף רגע א', והולכת לאט עד שתגמור הילוכה. והוא מוסר גדול ויסוד גדול בעבודת השי"ת, כי סבת כל חולי נפש הוא על ידי סיבת המונעים, ושערי התירוצים לא ננעלו, וזה אצלי ביאור אמרם (נדרים דף ח' (ע"ב) לעתיד לבוא הקב"ה מוציא חמה מנרתקה, הצדיקים מתעדנין בה, כי הם מתנהגים בבחינתה ואינם שמים עיניהם אל המניעות והעיכובים, והרשעים שיש להם התנצלות בחסרון עבודתם מכח המניעות, נידונים בה כי היא מחייבתן, והבן. וזה שאמר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו, שהם עושין כמעשה השמש וכאמור. וזה שאמר מה יתרון וגו' שיעמול תחת השמש, ר"ל לשבור זרוע המניעות והעיכובים, (ועיין בפרשת וירא על הפסוק (בראשית יח א), ושם ביארנו הדברים בארוכה). והנה באמת כל המצות הם כוללים, דהנה פירשתי הפסוק (תהילים ל״ד:ט׳) טעמו וראו כי טוב ה', על פי מ"ש בעקרים על המאמר (מכות כ"ג ע"ב) רבי חנניא בן עקשיא אומר רצה הקב"ה לזכות את ישראל וגו', דהיינו שבכל מצוה ומצוה יושג השלימות, והמציא השי"ת מיני שלמות רבים כדי שלא יעדר מן כל אדם אם ירצה, עד כאן דבריו. וזה אצלי באור אמרם (דב"ר פ"ב ח') ושמא תאמרו לרעתכם נתתי לכם התורה, לא נתתי לכם אלא לטובתכם, והבן. והנה הביא העקרים ראיה על זה מן חוש הראות שנברא לו שני כלי, דלא כחוש הטעם שלא נברא לו רק כלי אחד, והיינו מפני שחוש הראות הוא חוש יקר, וניקל שיזדמן איזה היזק, על כן נבראו שני כלים, שאם יעדר האחד יעמוד השני תחתיו. ואם זה בחוש הגשמי, על אחת כמה וכמה בדברים עליונים רוחני, והבן כי היא ראיה נפלאה. ועל פי זה יתפרש הפסוק טעמו וראו וגו', והבן. והנה לכאורה דברי עקרים האלו מנגדים למ"ש בזוהר הקדוש וחכמי אמת כי כל אחד כולל כולן, על כרחך צריך לומר כי בכל אחד יוכל לבא למדריגה מן השלמות להיות חלקו בחיים ויש לו חלק לעולם הבא, אך שלם גמור שיהיה בן עולם הבא, הוא כשמקיים כולם, והבן. ונחזור לענינינו, דאף אני אענה חלקי בטעם לקיחת ד' מינים, וגם טעם על שהלולב והדס וערבה נאגדים ביחד, והאתרוג בפני עצמו, וגם לסדר האר"י זצוק"ל ערבה מצד זה וערבה מצד זה, ולולב והדס באמצע. כי כבר ביארנו בכמה דרושים דעיקר תכלית הבריאה, הוא אדם שמקבל הטובה בשלמות בלי כיסופא כיון שיש לו חלק בבחירתו, אף כי שההתחלה הוא מהבורא כאמרו (איוב מא ג) מי הקדימני וגו' (עיין ויק"ר פכ"ז ב'), וגם הסוף הוא מהבורא, כנאמר (תהלים לז לב) צופה רשע לצדיק וגו' (עיין סוכה נ"ב ע"ב), מכל מקום כיון שמשלים האדם מה שבחקו, אזי ית"ש מחשיב הכל להאדם באופן שלא יאכל נהמא דכיסופא מתבייש להביט בפני המאכילו (עיין ירושלמי ערלה פ"א ה"ג), מה שאין כן בנהנה מיגיעו, וכן אמרו (ביצה דף ל"ב:) המצפה לשלחן אחרים עולם חשוך בעדו. והנה זה מטוב ה' שמחשיב הכל להאדם באופן שאין נהמא דכסופא, וזה אצלי פירוש הפסוק (תהילים ל״ד:ט׳) טעמו וראו כי טוב ה', ומחמת טובו אין כאן נהמא דכיסופא, והוא פירוש נפלא בס"ד. ועל פי זה יש לפרש גם כן יראו את ה' קדושיו (תהלים לד י), וכן הביטו אליו ונהרו ופניהם אל יחפרו (תהלים לד ו), וכן יאכלו ענוים וישבעו (תהלים כב כז), כי המצפה לשלחן אחרים העולם חשוך בעדו, וסומא אין לו שובע ולא כן ההנהנה מיגיעו, והבן. והנה מבואר במדרש (ויק"ר ל' י"ב) דהדס נמשלו בו בעלי מעשים טובים שיש בו ריח, ולולב נמשלו בו בעלי תורה שיש בו טעם, וערבה נמשלו בו הרקים שאין בהם לא טעם ולא ריח, ואתרוג יש בו טעם וריח, נמשלו בו בעלי תורה ומעשים טובים. ועכשיו נחזי אנן, דהנה בלולב יש בו איזה מעלה שזכה למצוה, וכן בהדס כנ"ל, אבל ערבה אין בה שום מעלה, רק שכך גזר השי"ת. ונקדים עוד, דדוקא אם משלים האדם מה שבחקו, אז מחשיב השי"ת הכל להאדם, מה שאין כן כשאין משלים מה שבחקו. והנה בחק כל אדם להיות בעל תורה ומעשים טובים, וזה הרמז דבעל תורה הנמשל ללולב, ובעל מעשים טובים הנמשל להדס, ידעו כי מצד זה ערבה ומצד זה ערבה, דהיינו התחלה הוא רק מאת ה' וכן הגמר, מה שאין כן בעל תורה ומעשים טובים שמשלים מה שבחקו, אז מחסדי השי"ת שנחשב בפני עצמו כאלו הוא עשה הכל, והבן. ואם כן הרמז שישלים כל מה שבחקו, ואז נחשב כאלו עשה הכל ואין כאן נהמא דכיסופא, והבן. והנה יש להסביר ענין נהמא דכיסופא, על פי מ"ש הבינה לעיתים (בדרוש ט"ו) בפסוק (מלכים א' יח לב) ואתה הסיבות את לבם אחורנית, עיין שם. ותורף הדברים כי אין להשיג אמיתת מציאת השי"ת רק על ידי פעולותיו, והיינו מן המאוחר אל הקודם, ומעלול אל העילה, ומהמסובב אל הסיבה, עד הסיבה הראשונה ית', אבל מן הקודם אל המאוחר, קצרה שכל אנושי להשיג. והנה כאשר בקש משה רבינו ע"ה להשיג את המהות עצמו כאמרו (שמות לג יח-כג) הראיני נא את כבודך, באה אליו התשובה (שמות לג כג) וראית את אחורי ופני לא יראו. ירצה לא תוכל להשיגנו אלא מהמאוחר אל הקודם, והיינו על ידי פעולות שבאו אחרי ונמשכו ממני, תבא מן המסובב אל סבתו. אמנם לא רבים יחכמו בזה, כי לבלתי המעמיקים יש בה מהסכנה לבל יפול ברשת הטעות, ועל דרך זה היו דורו של אליהו פוסחים על שתי הסעיפים (מלכים א' יח כא), לזאת בקש ענני ה' וגו' (מלכים א' יח לז), והיינו שתעננו במה שלא יוכלו לעשות כל נביאי השקר עם כל כישופיהם והשתדלותם (עיין ברכות ו' ע"ב), ובזה יודע אצלם אמיתך ידיעה אמיתית מצד החוש והניסיון, והמוחש אי אפשר להכחישו. אמנם עד עכשיו אתה הסיבות את לבם אחורנית, כי היו חוזרים מלמטה למעלה כנ"ל, והבן עד כאן דבריו. והנה מי אשר זוכה להשיג אורו יתברך מלמעלה, הוי כמביט בו ית' בלי מסך המבדיל וכאינו מתבייש להביט בפניו כביכול, מה שאין כן אם השגתו רק אחורנית, והבן. ונקדים עוד, דנתבאר בענין סדום (דכתיב (בראשית יט יז) אל תבט אחריך) דהזוכה במעשיו רואה בשונאיו, מה שאין כן הניצל על פי חסד. ונקדים עוד דבעל מדריגה זו, ניתן לו התורה במתנה שנקראת על שמו תורתו, כיון שמשלים כל מה שבחקו, וכבר אמרו רז"ל (נדרים נ"ה.) וממתנה נחליאל (במדבר כא יט), כיון שניתן במתנה נחלו אל, ונחלו אל, ר"ל שהוא המקדש כמ"ש (שמות כה ח) ושכנתי בתוכם. ועוד דרשו (שם) ומנחליאל במות, וכיון שנחלו אל עולה לגדולה, ואין גדולה אמיתיית לישראל רק בביאת המשיח. ועל פי זה יתבאר המאמר בזכות ולקחתם לכם וכו', ר"ל קיום המצוה הנ"ל והמכוון בה, אני נגלה לכם ראשון דייקא, ר"ל ולא אחורנית, והיינו בלי נהמא דכיסופא, שנאמר אני ראשון להשלמים, ועל ידי יושג הכל מעילה לעלול, ואני אחרון להבלתי שלמים כל כך, ופורע לכם מן הראשון וכו', לכם דייקא כיון שאתם הזוכים, ואני מונה לכם ראשון, לכם דייקא דכתיב ראשון לציון וכו', הוא ראיה דבית המקדש קרוי כך להמתיק המליצה מראשון לראשון והבן, ואני אביא לכם ראשון זה מלך המשיח, דהוא הגדולה האמיתית להנחלו אל במהרה בימינו אמן.
1