ישמח משה, האזינו י׳Yismach Moshe, Ha'Azinu 10
א׳באיוב (י"ב פסוק ה') לפיד בוז לעשתות שאנן נכון למועדי רגל. הנה הפסוק הנ"ל אין לו ביאור כלל, ועיין במסכת סנהדרין (דף ק"ח ע"ב) מה שדרשו בו, וכל המפרשים נדחקו בו כי מה ענין לפיד, שהוא לפיד אש שיהיו בוז למחשבות שאנן, היינו השוקט על שמריו בשאנן והשקט, כענין שנאמר (ירמיה מח יא) שאנן מואב מנעוריו לא הורק מכלי אל כלי ובגולה לא הלך. ומה זה נכון למועדי רגל, למועדי לשון שבירה, כמו ומעדו כל אברי. והנה לעשתות הסכימו המפרשים שהוא למחשבות, כמו אבדו עשתנותיו (תהלים קמו ד), שאנן לשון שליו ושקט, עיין במכלל יופי.
1
ב׳והנה מקודם נקדים לבאר הפסוק (תהלים קיט יד) בדרך עדותיך ששתי כעל כו', מה שפרשתי בו (בתפלה למשה תהלים קי"ט), על פי מה שפרשו המפרשים בפסוק (דברים לג יח) שמח זבולן בצאתך כו'. גם לבאר כל המוסר של בעל נעימה קדושה בדף א' בעמוד התורה, ועל פי הזוהר וישלח (ח"א דף (ק"א) [קע"א] [ע"א]) שהביא שם מאן דלעי באורייתא ולית ליה על מה למסמך, בחובא דא גרמין לאתתקפא לההוא דלית ליה שוקין ורגלין, עיין שם באריכות בדברי הזוהר. והנה על פי הרוב התלמידי חכמים מבוזין בעיני המון לפי שהן שלוין ושקטין איש תחת גפנו, והתלמידי חכמים מטולטלין חסרי לחם, כמבואר בזוהר פרשת צו (זוהר ח"ג כ"ט ע"ב).
2
ג׳והנה אם מחשיב לתלמיד חכם כדקא יאות טוב, אבל אם מבוזה בעיניו משום זה דלית ליה מדיליה כלום, גרים לאתתקפי' לדלית ליה רגלין. והנה הלפיד הוא דבר שהאש נאחז בו, כך התלמידי חכמים עם תורתם בלבותם, שנאמר (ירמיה כג כט) הלא כה דברי כאש, יתכן להמשילם ולקראם לפיד. ועכשיו יבואר התכת הכתוב לפיד בוז, דהיינו שהתלמיד חכם שהוא לפיד אש, הוא בוז לעשתות שאנן, למחשבת השב שאנן ושקט ותלמידי חכמים מטולטלים, ואמר לעשתות כפשוטו לפי מחשבותיו כאמור. או יאמר בדקדוק יותר, כי אף שמתבייש לדבר בפה מלא, מהרהר בלב, כי כן המון, ובעו"ה הוא נכון למועדי רגל, שמוכנין למועדי רגל למי שנמעדו רגליו, והבן זה.
3
ד׳והנה עוד דבר חכמה נכלל בזה הפסוק, היינו דברי מבחר הפנינים אמר החכם שהחכמים מכירין מעלת העושר, ואין העשירים מכירין מעלת החכמה.
4
ה׳ועל פי זה יתפרש שובה ישראל עד ה' אלקיך (הושע יד ב). כמו שאמרו רז"ל (כתובות דף קי"א:) ולדבקה בו (דברים ל כ), וכי אפשר לדבק בו, אלא העושה פרקמטיא לתלמידי חכמים כו'. הכי נמי איך שב עד ה', אלא הכונה לחזק ברכי תלמידי חכמים ולשוב ולשמוע בקול דברו, והבן. ואמר הטעם כי כשלת בעוניך, על דרך והמכשלה האת תחת ידך (ישעיה ג' ו), שלפי פשוטו יתפרש שמה שאנו נכשלין בשוגג, עליך מוטל להזהיר, מה שאין כן כשאין מחזיקין תלמיד חכם שיהיה פנוי, אז נכשלין בהרבה דברים בלא דעת, ושגגת תלמוד עולה זדון (אבות פ"ד מי"ג), פירשו שגגת הלימוד, כי מחויב להטות אוזן לשמוע בלימודים. ויבואר התכת הכתוב שובה ישראל עד ה' אלקיך כאמור, ושמא תאמר מה לי ולצרה הזאת שיוכיח ויזהיר אותי, מוטב שאהיה שוגג ואל אהיה מזיד, לזה אמר אל תטעה כי כשלת, כי מה שכשלת עד היום, הוא בעוניך דייקא דשגגת תלמוד עולה זדון כו' כאמור, ומיושב קושית הגמרא (יומא פ"ו ע"ב) קרי' ליה כושל וקרי' ליה עון, אבל אם תחזיק תלמידי חכמים לא תכשל כי יזהיר אותך.
5
ו׳ועוד יש לפרש (איוב יב ה) נכון הוא למועדי רגל, כי נכלל בזה דברי הזוהר בפרשת צו ([ח"ג] דף כ"ט:) דתלמיד חכם דומה ליום טוב דלית ליה מדיליה כלום. וזה דברי הפסוק כי הוא בוז, ואדרבה זה חשיבות כי נכון הוא למועדי רג"ל, היינו יום טוב, ר"ל שהוא הוכן ליום טוב, ונכלל בזה העונש של המבזה אותו, כי המבזה את המועדות אין לו חלק לעולם הבא (סנהדרין צ"ט.), ומזה מבואר הטעם שאמרו רז"ל (בפרק חלק) המבזה תלמיד חכם אין לו חלק לעולם הבא, על כן כל איש את נפשו ישמור להזהר בכבוד חכמים ולשמוע בקולם, ינעם ויבא עליהם ברכת שלום.
6