ישמח משה, קדושים ו׳Yismach Moshe, Kedoshim 6
א׳ואת שבתותי תשמורו (ויקרא יט ג). פירש רש"י (ד"ה) סמך שבת למורא אב, לומר אם יאמר לך חלל שבת אל תשמע לו. והקשה המזרחי דלפי זה היו לו להקדים שבת למורא, כדמצינו בפרשת ויקהל (שמות לה ב) שהקדים שבת למלאכת המשכן, עיין שם. ונ"ל דכונת הפסוק לומר איש אמו ואביו תראו שהיא מצוה טבעיית, ואת שבתותי תשמורו שהיא חקיות, הכל יהיה בעבור אני ה', ולא בעבור חקי הטבע ולא בעבור בקשת המנוחה, וממילא נלמד דאין לעשות רצון האב נגד כבוד המקום, וממילא מיושב קושית המזרחי דהכא לאו אזהרה על עצם הדבר קאי, רק שתהיה רק בעבור אני ה', ולכך הקדים מורא אב, שעל זה צריך אזהרה טפי לזה לפי שהיא טבעיית, ואם כן אדרבא מהקדימה ואזהרה עליה טפי, שמע מינה דאינו דוחה שבת, ושמא תאמר מהיכן מוכח דאיש אמו וגו' קאי על אני ה' דכתב בתריה, לזה פירש רש"י מדסמיך מורא אב לשבת, והבן. ועיין בשפת אמת (סי' ד' פ"א) מה שפירש על וצדקה תהיו לנו (דברים ו כה). ויתכן דהתכת הכתוב שכל כך תהיו קדושים, עד שלא יהיה המורא של אביו ואמו מענין הטבע, אלא ענין חקי, ולכך ואת שבתותי תשמורו כפירוש רש"י, מה שאין כן אם יהיו מקיימים מצד חקי הטבע, יש לומר אף במנגד לכבד המקום, והבן.
1