ישמח משה, כי תשא ו׳Yismach Moshe, Ki Tisa 6
א׳ואתה קח לך בשמים ראש (שמות ל כג). בתרגום יונתן בשמים בשרוייתא. נראה שכיוון לפירוש הרשב"ם שהם תיכף בשמים התחלת יציאתן מן הקרקע, מה שאין כן בגדולי אילנות כנ"ל, והתרגומין שמתרגמות מר דרור מרי דכי, וכן הוא במסכת מגילה (דף יו"ד (י') ע"ב), הוא כמו שפירש הרמב"ן שהוא דרור ונקי מזיוף, ועיין בחולין (דף קל"ט ע"ב) דהתורה מרמזת כאן על מרדכי. והנה על פי זה נ"ל לפרש הפסוק על דרך רמז, ואתה קח לך, דידוע דמשה ומרדכי ביטלו הגזירה משה למעלה ומרדכי למטה, דהכי איתא (אס"ר פ"ז י"ג) דמשה אמר לאליהו המקיצו אם יש אחד בעולם, והשיב לו יש מרדכי, בשמים ראש כמו שפירש רש"י שם בחולין (ד"ה מר), מר דרור זה מרדכי כמו שדרשו. חמש מאות, על פי שאמרו חז"ל במסכת מגילה (י"ב ע"ב) מרדכי מוכתר בנימוסי היה. ופירשו בנימוס הדת בכתר תפילין שהוא אות, וכן בעטרה ששמר בריתו שהוא אות. והיינו חמש לשון מזוין, כמו וחמישים עלו בני ישראל (שמות יג יח), מאות ר"ל תפילין והשאר שנקראו אות. והנה איתא במסכת כריתות (דף ה' ע"א) שם תנו רבנן שמן המשחה וכו', שם כתב רחמנא (שמות ל לד) בד בבד, ר"ל דמפרש שיהיו בד אחד של המשקל השוה כמו השני עין בעין בלי שום הכרע, וקאי על בדי המשקל כמו בדי ארון, ומסיק שלא יניח משקל במשקל וכו'. ולפי זה ב"ד כמו בדד, שישקל כל אחד לבדו כנגד הברזל, והבן. והא דאמר המקום יודע הכרעות עיין רש"י (ד"ה המקום). ואין לו מובן. ולדעתי הפירוש יודע, כמו אשר ידעו ה' (דברים לד י), וכמו כי ידעתיו (שמות יח יט), שהשי"ת מחבב הכרעות, ומיושב קושית הראב"ע בפרשה דילן שאין המנהג כן, דבאמת אין המנהג כן רק שהשי"ת מחבב, וגילה זה במה דאמר מחציתו כמו דמסיק, והבן כי נכון הוא. והרמז הוא כי כל פלוגתא הוא עין בעין, כל זמן שאין הכרע יש לו תרין אנפין שקולין, והשי"ת מחבב מאד המכריע כדאיתא בתנדב"א, וזה הרמז שייך במצוה זו. ועל פי זה נ"ל לפרש (ירמיה נ' ל"ו) חרב על הבדים, ר"ל שאין שונין רק פלוגתות ואינם מייגעין להכריע, ונאלו כי אינן יודעין הלכה ברורה, והיינו גם כן מה שדרשו רז"ל במסכת ברכות (דף ס"ג ע"ב) שעוסקין בד בבד, היינו עין בעין בלי הכרע. וגם ביחידי, דזה תולה בזה דביחיד מצוי הטעות, כמו דקיימא לן בחו"מ (סי' כ"ה), ואין יכולין להכריע רק בישובה, ויש להמשיך זה להרמז של מעלה דמרמז על מרדכי. והנה אמרו רז"ל במסכת מגילה (דף ט"ז ע"ב) גדול תלמוד תורה יותר מהצלת נפשות, שהרי כתיב במרדכי (אסתר י ג) רצוי לרוב אחיו, עיין שם. והיינו שהתורה רמזה על מרדכי לשבח, ושמא תאמר מפני שהציל נפשות וחשוב יותר מתלמוד תורה, על כן אומר וקנמון בשם מחציתו, והיינו כדברי רז"ל דאם כולו חמש מאות מחציתו למה לי כמ"ש הרא"מ, וקשה קושית הגמרא ניתי חמש מאות בבת אחת, אלא צריך לומר שהשי"ת מחבב הכרעותה, והוא לרמז הנ"ל דבכל מצוה יש בה רמזים, ועל כרחך תלמוד תורה גדול מאד.
1
ב׳והנה הירושלמי שקלים (פ"ו ה"א) וירושלמי סוטה פ"ח (ה"ג) פליגו עם הבבלי כריתות ה' בקנמון בשם, ובודאי קיימא לן כבבלי, וכן פסק הרמב"ם בפ"א מהלכות כלי המקדש, והסמ"ג עשיו קס"ו, והרא"ה בספר החינוך מצוה ק"ז. ובאמת דכן מוכיח קרא דלהירושלמי מחציתו מיותר, ומה שתירוץ בקרבן עדה בשקלים שם, כבר השיב עליו הפני משה במראה הפנים בירושלמי דסוטה שם. ועוד דדין חדש כזה היו לו להירושלמי לבאר, ומ"ש הפני משה שם דאתא לאורויי על הסדר, וכתב דמשום זה כתבה התורה לקנה בשם, בין מר דרור ובין קידה, כמ"ש הרלב"ג לדברי הבבלי עיין עליו, על זה תיסוב אמרי דסדנא בסדני יתיב, דאם כן מחציתו למה, הא הסדר נשמע מדלא כתב קרא להשווין בשיעורן להדדי, אלא ודאי דמחצתו אתא להא דבבלי, וממילא דגם הסדר שבכתוב אתי שפיר, ולא מוכח דבעינן כסדרן. אבל אי לא מחציתו ודאי, לא הוי נשמע מהסדר היפך המפורש והוי אמרינן דבעינן כסדרן, אבל השתא לא בעינן כסדרן, דאם לא כן לא הוי שתיק בבבלי או בירושלמי מלפרושי הא דינא, ואדרבה מבואר ההיפך בברייתא בכריתות (ה' ע"א שם) תנו רבנן שמן המשחה מר דרור חמש מאות קדה וכו', הרי דלא תני להו כסדר שנכתבו, על כן יפה עשו הרמב"ם וסמ"ג והחינוך דלא הקפידו על הסדר, וזה ברור.
2