ישמח משה, קרח י״בYismach Moshe, Korach 12
א׳וישלח משה לקרא לדתן ולאבירם ויאמרו לא נעלה (במדבר טז יב), המעט וגו' (במדבר טז יג), אף לא וגו' (במדבר טז יד). והנה יש לדקדק טובא בקראי הנ"ל. (א), למה לא הלך משה אצלם להוכיחם כמו שהלך אצלם לאבדם, הלא זה האיש משה ידענו מה היה לו כי היה עניו מאד מכל האדם. (ב), תשובתם לא נעלה, ודרשת רז"ל ידיעה (במ"ר פי"ח ד), והדרשה תדרש. (ג), כי תשתרר עלינו גם השתרר, כפל הענין. (ד), אף לא אל ארץ וגו' הוא משולל הבנה, דמה הוסיפו בזה על אמרם הקודם להמיתנו במדבר, הלא אין זה מוסיף אלא גורע. (ה), העיני האנשים ההם תנקר הוא משולל הבנה, מאין להם דבר זה שינקר עיניהם. (וא"ו), הסיום לא נעלה. (זיי"ן), (במדבר טז טו) ויחר למשה מאד, הוא היפך ענותנותו הגדולה, ועיין רש"י (ד"ה ויחר), אבל זה דחוק, דויחר לחוד וצער לחוד.
1
ב׳והנ"ל בזה, בהקדים כי ענין זה וכיוצא בזה, ודאי דאין זה בלי התגברות הסט"א על האנשים ההם בקרב איש ולב עמוק, לטמטם את לבם ולשכון בינותם בכל תוקף כחות הטומאה, עד שנהפך לבם הבשרי לאבן נגף ולצור מכשול, והיה לבם לב אבן שנתעצמו ממש הוא והם. והנה כדי לגול את האבן הגדול והנורא ההוא אבי אבות הטומאה, לא יתכן רק בהתעוררות קצת מלמטה, כי הבא לטהר מסייעין לו (יומא ל"ח ע"ב), ולא זולת זה, וכל הענין שנחלקו עליו אותו הכת, ובפרט (על) יסודי התורה, בודאי לא יוכל להאיר להם האור מתוך חשכה הוא אור אלקי תורה אור, רק במכין עצמו ומוכן לקבל, אמנם באין הכנה כלל וכלל, לא תחול, ובכגון זה אמרו (יבמות ס"ה ע"ב) כשם שמצוה לומר דבר הנשמע וכו'. ועיין בספר חזות קשה של בעל העקדה (בשער הרביעי), שכתב כי לא יעשה אלקים דבר יתרון לשום איש מהאנשים על זולתו, רק מה שימצא בו הטוב והיושר בשלמותו הראשון, ר"ל בהתעוררות עצמו, עיין שם והבן זה. והנה לפי זה מי שרוצה להוציא יקר מזולל ולהעלותו מבירה עמיקתא לאיגרא רמה, לא יוכל עשוהו אם לא בהדרגה להעלות מעט מעט, ומתחיל בדבר נקלה והוא דרגא למה שלמעלה ממנו, עד שבאופן זה יוכל לעלות משפל מצבו לרום שמים וכוכביהם, וזולת זה הרי הוא כעולה בסולם ודרגה עקורה. והנה נמצאים אנשי רשע במדריגת מי שנאמר בהם התאוו תאוה (במדבר יא ד), הן המה יראים לנפשם פן אם יתחיל קצת מן הקצת לעלות בקצה המעלות, אזי יקנה איכות קדושה, על כן עוצם עיניו מראות ואזניו מכביד משמוע, כי פן יראה בעיניו ובאזנו ישמע וגו'. ועל דרך זה נ"ל לפרש הפסוק (ישעיה ו י) השמן לב העם וגו', עד שהם בגדר ואזניו הכבד אף במה שהם עלולים לשמוע, וכן ועיניו השע מפחד פן יראה בעיניו וגו', והבן כי פירוש נכון הוא. וזה דוגמת מ"ש האלשיך בפסוק (משלי א י) אם יפתוך חטאים אל תאבה, וזה לעומת זה וכו', והבן.
2
ג׳והנה דתן ואבירם בודאי לא אמרו כי יראים שלא יכנס האמת בלבבם, כי אם כה היה דבריהם כבר היו מודים על האמת. אך כזה היה דבריהם, כי אם ינענעו להם ראשם בקצת, אזי יגבר עליהם בפיתויו וחלקלקות לסמא עיניהם היפך האמת ועפרא לפומייהו. והנה שם בספר הנ"ל בשער חמישי כתב, כי מה שלא אבו שמוע במצרים, הוא מפחדם אשר המלך הגדול לעוצם גדולתו לא ישים לב עליהם, ולזה בחרו בשפלות יותר מבהפקרם, עיין עליו. והנה ידוע מרז"ל (נדרים נ"ה ע"א) כי במדבר מורה על מקום הפקר, כמו שדרשו ממדבר מתנה (במדבר כא יח). ועל פי זה יתפרשו הפסוקים בפרשת בשלח (שמות יד יב-יג) הלא זה הדבר אשר דברנו אליך במצרים וגו' כי טוב לנו עבוד את מצרים ממותינו במדבר. ותשובת משה להם (שמות יד יג) התיצבו וראו את ישועת ה', והבן זה. ועל פי זה יתבארו הכתובים בפרשה דילן וישלח משה לקרא וגו', ר"ל בהדרגה כי מצד שיעלו קצת בשמעם אליו לבא אצלו, זה יהיה סיבה והדרגה להם לקבל האמת. אמנם הם הבינו זה, ולכך אמרו לא נעלה כי התאוו תאוה, והבן. והנה באלו המופקרים אף כי היא גריעותא מצד כי נתונים למקרים ולטרף, מכל מקום יש בו גם כן מעליותא כי אין עליהם עול שר, אבל אם השר ישים עליהם עולו, ועם כל זה לא ישמרם ויהיה מופקרים, הוי כולו לגריעותא, והבן. והנה עוד מבואר ממה שכתבנו כי אם היה מכניעים עצמם קצת שיבואו אצלו, כמו ששולח אחר אחד מהשומעין לקולו, הוי זה סיבה להכנעה יותר גדולה. וזה היה דבריהם המעט כי העליתנו וגו', ר"ל אף אם במצרים היינו בעוני ובקושי, מכל מקום היינו בארץ טוב בלי הפקר. אבל עכשיו אנחנו מופקרים ונתונים למרמס, והיינו להמיתינו במדבר ר"ל מופקרים כנ"ל, ורעה עוד מזה כי תשתרר עלינו ועולך הכבד עלינו, ונשארנו אזי קרח מכל צד, והוי כולו לגריעותא כנ"ל, והבן. ואמרו גם השתרר, ר"ל כי ההשתררות הלזו הוא רק בשביל השתררות עוד יותר, והיינו כי תשתרר עלינו, הוא בשביל השתרר נוסף על הראשון. והנה עד הנה לא היתה תלונתם על העדר הטובה, כי גם אף אם היה עושה להם טובות, מה כל זה איננו שוה לנגד הרעה הנצמח להם מהפקרם במדבר, ועכשיו התלוננו כי אף גם זאת לא נצמח להם שום טובה מכל התלאה אשר השיגו בסיבתו, והיינו אף לא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאותנו וגו', ומכל זה החליטו אשר כל מגמתו לסמות את עיניהם בשררותו עליהם, והיינו העיני האנשים ההם תנקר, והנה כי כן לא נעלה, דהיינו כמו לא תאבה כנ"ל, לכך ויחר למשה מאד על זה שהתגבר עליהם הרשעות כל כך עד היה יראים שלא יבא בהם מהתעוררות תשובה, ודי בזה העדר כבוד שמים, והבן כי בזה מיושבים כל הקושיות הנ"ל ונכון הוא בס"ד.
3
