ישמח משה, קרח י״דYismach Moshe, Korach 14
א׳אל תפן אל מנחתם (במדבר טז טו). עיין פירוש רש"י (ד"ה אל) אפילו החלק שיש להם בתמידי הציבור, לא יקובל לרצון תניחנו האש ולא תשרפנו (תנחומא קרח סי' ז'). והנה להבין כונת משה שלא יחשב לנוקם ונוטר היפך מדתו. וגם מה שמסמיך לזה לא חמור אחד מהם נשאתי. וגם מה שכפל דבריו ולא הרעותי את אחד מהם. ועוד יש לדקדק, דלפי המשך הלשון היה ראוי לומר לאחד מהם שהוא פועל יוצא, והרעותי את אחד הוא פועל עומד וקיים בנפש, והבן. והנה ליישב זה נקדים, דהלא אמרו רז"ל (שבת דף קמ"ט ע"ב) כל מי שחבירו נענש על ידו, אין מכניסין אותו וכו'. ועיין בתשובת צמח צדק סימן וא"ו שם. והנה לזה צריך ב' תנאים. (א), שיהיה קצת גורם כמ"ש הצמח צדק שם. (ב), שיהיה נקרא חבירו שיהיה עושה מעשה עמך, דאף באביו בעינן עושה מעשה עמך, כמ"ש במאמר בן אלמנה אחת שאל את ר' אליעזר אבי אומר השקיני מים וכו' (קדושין דף ל"א.). אך את זה י"ל בכל שונא ואויב, שנעשה רשע בשנאתו ובזדון לבו לרדוף ולהרוג אנשים צדיקים. אך אם זה גורם קצת להשנאה והרעה הלזו, אין לך גורם גדול מזה, דאלמלא היא היה חבירו ואין קטיגור נעשה סניגור, דהעדרת שם חבירו הוא הקטיגור ואין נעשה סניגור, והבן.
1
ב׳והנה משה רצה להראותו שלא יהיה חילול השם, שאחר המופת של עונש קרח לא יעמדו במרדם לאמר כי מעתה נבטל נבואת משה פה אל פה, בסבת כל מי שחבירו נענש על ידו, דהא אמרו לבסוף אתם המיתם את עם ה' (במדבר יז ו). ורצה להראות להם דזה אינו, לכך אמר אל תפן אל מנחתם כמו שפירש רש"י, ויראו שישאר מתמידי ציבור ויבינו שזה חלקם כמו שאמר משה מקודם, ומכח זה יבינו שהם אינם נקראים חבירו וכמו שאבאר, דהנה על זה קשה מאד הא איתה בגמרא מסכת בכורות (דף ג' ע"א) בענין דשותפות עכו"ם פוטר מהבכורה, דאמר ר' הונא אפילו אזנו, ואקשיה עליה ר' נחמן ולימא ליה שקול אזנך וזיל, ונחלקו רבא ורב חסדא, דרב חסדא אמר דבר שעושה אותו נבלה, דזה הוי דבר שהנשמה תלויה בו, וליכא למימר שקול וזיל, והבן. ורבא אמר דבר שעושה אותו טריפה, דגם זה דבר שהנשמה תולה בו דטריפה אינה חיה. ופסק הרמב"ם כרבא דהוא בתרא, עד כאן. והנה לפי זה קשה דאם לא יפן הש"י לחלקם, כל העבודות אינם מרצים בחלקם דהא אל תפן אמר. ועוד הלא אם זרק הורצה, רק דנקט רש"י שישאר חלקם ולא ישרפנו האש שזה אות הניכר, ואם כן אם היה להם חלק בדבר שהנשמה תלוי בו, היה כל הקרבן פסול מהאי טעמא, דאיתא שם בבכורות דחזינן כאלו ניטל חלקם וחלקם כמאן דליתא, אלא ודאי דחלקם היה בדבר שאין הנשמה תולה בו כלל, והבן.
2
ג׳ועדיין קשה במה נברר חלקם, הא קיימא לן (עירובין ל"ז ע"ב) בדאורייתא אין ברירה, ואם כן בשעת עבודות חלקם חל על הכל, וגם אחר כך מהיכי תיתי נימא שזה חלקם דבמה נברר חלקם. אך לא קשה מידי, דהנה כבר פירשתי (לעיל פרשת וירא) בפסוק (בראשית כב ח) אלקים יראה לו השה לעולה בני. דכל ענין הקרבנות שיועיל הקרבת הבהמה, נצמח מהענין של יצחק שהאבות הן היו פועל דמיוני בכל הדברים. והנה במדרש תנחומא פרשת צו (סי' י"ג) נתבאר זה, וז"ל: ויקח את האיל וגו' (בראשית כב יג), שם הבטיחו הקב"ה שבעת שיעלו בניו עולות, שיקבלם מיד, עד כאן. והנה היה יצחק פועל דמיוני, כשם שנשמתו נכנס באילו והיה נחשב כאלו הוא נקרב, ככה בכל מקריב קרבן, והיינו טעמא דסמיכה בכל כחו בעינן (חגיגה ט"ז ע"ב), והבן. והנה בקרבנות צבור נכנסו ניצוצין מכל נשמות ישראל להקרבן והבן, והנה כל ניצוץ יש לו אחוזה לפי מדריגתו באבר היותר חשוב או היותר שפל. והנה הרשעים בחייהם קרוים מתים (ברכות י"ח ע"ב), כי נעדר מהם נשמה הקדושה, ואלו אין אחיזתם מרושם החיות שבהם רק בדבר שאין הנשמה תלויה, דנפש משיב נפש וכל עוף למינו ישכון (בן סירא י"ג, עיין ב"ק צ"ב ע"ב) והבן. אם כן לא שייך בזה אין ברירה, דקמיה שמיא גליא איזה מקום אחיזתם, והבן. והנה מזה מבואר דאינו בכלל כל מי שחבירו נענש על ידו והבן, ושמא תאמר שהוא הגורם לרשעתם שהיא מה שחלקו עליו, לזה אמר לא חמור אחד מהם נשאתי שאהיה אני הגורם בהתרעומות, לכך ולא הרעותי את אחד מהם, כמו שפירש בשל"ה על וירעו אותנו המצרים ויענונו (דברים כו ו), והבן. עוד י"ל לא חמור אחד מהם נשאתי, כי שונא מתנות אני, ואם כן גם בגדולה איני רוצה, כמ"ש בפרשת שלח על התרגום כד חמא משה ענותנותו דיהושע, רק הכל במצות השי"ת, והבן.
3
ד׳עוד י"ל אל תפן אל מנחתם (במדבר טז טו). כי מחלקותו של קרח היה בקשת השררה ושורש הגאוה. והנה אמרו רז"ל (סוטה דף ה'.) כל המתגאה אמר הקב"ה אין אני והוא יכולין לדור בעולם, שנאמר (תהלים קא ה) גבה עינים וגו'. והנה כבר ביארתי במקום אחר המאמר (ברכות דף ח'.) איכא סבא בבבל, על פי דברי האלשיך בפסוק (ויקרא כו יא) ונתתי משכני בתוככם ולא תגעל נפשי אתכם. על פי המדרש שהנשמה מבקשת לצאת, אלא שמתוך שרואה את יוצרה חוזרת לאחוריה, עיין שם. הנה המבואר שם דקביעת הנשמה באדם, הוא על ידי השי"ת שמלא כל הארץ כבודו, אם כן המתגאה שמסלק השכינה כביכול, הרי נשמתו פורחת ממנו וכמת יחשב, והיא סברא נכונה. ועל פי זה נבון יותר מ"ש לעיל שלא היה להם חלק בדבר שהנשמה תולה בו, והבן. וי"ל שעשה זה, כדי להראות שאינו בכלל כל מי שחבירו נענש על ידו כמ"ש לעיל. או כדי להראות לישראל דכונתם לגאות, ולא בשביל כבוד כל ישראל, כמו שאמרו ישראל כמבואר במדרש וכמו שנאמר (במדבר טז ג) כי כל העדה כולם קדושים, והבן.
4
ה׳עוד נ"ל טעם שרצה משה שלא ישרף חלקם בתמידי צבור (תנחומא קרח סי' ז'), על פי מ"ש הנזר הקודש (בב"ר פ' ג' סי' ז') על המדרש שמש וירח עמד זבולה וכו' (חבקוק ג יא). והיוצא מדבריו דהתמידין הם לתיקון המאורות. ונ"ל שזה פירוש הפסוק (במדבר כח ג) שנים ליום, ר"ל עבור תיקון היום, דהיינו תיקון שמש וירח, כי ערב ובקר הם יום אחד (בראשית א ה), והבן. והנה לדעת המעררים שהעבודה יהיה בלוים, אם כן אין תיקון להמאורות ואין תועלת בתמידין, לכך חלקם לא ישרף כי לשיטתם אין בהם מועיל בתמידין, ודוק.
5