ישמח משה, קרח ט״זYismach Moshe, Korach 16
א׳בזאת תדעון כי ה' שלחני לעשות את כל המעשים האלה כי לא מלבי (במדבר טז כח). עיין בשל"ה ובאור החיים שפירשו כי לנגד חשש הב' שלא יאמרו שהיה חושק בלבו על הדבר, על כן אמר כי לא מלבי, עיין שם. ויש להמתיק דבריהם, כי באמרם רב לכם וגו' (במדבר טז ג), יש מהם שכיוונו לכפירת השליחות, ויש מהם שכוונו רק לתרעומות בעלמא על מה שהיו רוצים בזה מעיקרא, והבן. והנה על זה קשה, הא המופת של הבליעה אינו רק על זה שה' שלחו, אבל על זה שלא היה רצון לבו סיבה לדבר, זה אין מופת כי אף אם כן היה, מכל מקום החולקים על גוף הענין וכופרים השליחות, ראוים לעונש גדול מאחר שה' הסכים על ידו ושלחו, רק אלו שמודים בשליחות ולא כוונו רק לתרעומות בעלמא על רצונם, דמעיקרא לא היו ראוים לעונש אם כן היה האמת, אם כן מהעונש אין ראיה דלא כן היה, דמאן מפיס שכוונתן היה רק לתרעומות, דילמא כפרי בשליחות. ועוד קשה ובלעה אותם ואת כל אשר להם (במדבר טז ל), וכן וירדו הם וכל אשר להם (במדבר טז לג), ודרשו רז"ל (במ"ר פי"ח י"ג) אפילו מחט שאולה. למה זה, הלא היה די בבליעת עצמם. ויותר קשה מאי ענין זה למה שאמר משה בזאת תדעון, וכי בלא זה רק בבליעת עצמם לחוד לא הוי מופת גדול.
1
ב׳והנ"ל בזה, דזה דנבלע כל אשר להם, היה הוראה דיחיו לעתיד, וכדעת ר' יהושע באבות דר"נ (פרק ל"ו ב') וכרבי אליעזר בהמשנה דסנהדרין (דף ק"ח ע"א) וכר"י בב"ב (דף ק"ט ע"ב), והוי כמו באשר משפטו שם פעלו (צפניה ב ג). והוא על ידי שפירשתי הטעם (בהפטורת דברים ד"ה לולי), דאמרו על המלוה בריבית, דלא יקום בתחית המתים (ילקו"ש ח"ב רמז שע"ה, ועיין תוספת ב"מ דף ע': ד"ה תשיך), דמה זה מדה כנגד מדה. וביארתי על פי האלשיך על הפסוק (ישעיה ס כא) נצר מטעי מעשה ידי להתפאר, עיין בירים משה על משנת כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא (סנהדרין צ' ע"א), דהקשה דלמה זאת להצדיק לירד עוד פעם לתוך הגוף, ועיין שם מה שתירץ שהוא משום שאין הקב"ה מקפח שכר לכל בריה, על כן גם את הגוף אשר טרח בעולם הזה, לא יניחנו הוא יתברך ריקם, עיין שם. ואני המתקתי, דהוא משום מצות גמילות חסדים שעושין רצון קונם וגומלים חסד עם הגוף, וכמו שנתגלה לי בחלום דיברכו קודם התחיה אשר קדשנו במצותיו וגו' כנ"ל, וכיון שהיסוד התחיה הוא גמילת חסד, אם כן מי שמלוה בריבית ואינו רוצה לגמול חסד דהוא בין לעניים ובין לעשירים (סוכה מ"ט ע"ב), דהיינו הלואת חנם, מתנהגים עמו גם כן מדה כנגד מדה, וגם אז לא יגמול חסד עם הגוף, והבן. ואם כן כיון שנבלע כל אשר להם, וכאמרם ז"ל אפילו מחט שאולה שהיה להם ביד אחרים, ונתגלגלו מכל הצדדים מה שהשאילום וראו שגמלו חסד, אם כן יזכו לתחיה, והבן זה. ועל פי זה יתיישב הכל דאמר משה בזאת תדעון כי ה' שלחני, וגם כי לא מלבי, ומפרש (במדבר טז כט) אם כמות כל אדם ימותון לא ה' שלחני כלל, כדברי המוני כיון שלא יענשו. ואם בריאה יברא וגו' ובלעה אותם הרי מופת שה' שלחני, ואת כל אשר להם הרי מופת כי לא מלבי, דהא זה מורה דיקומו בתחיה אלו שהשאילו, ואם היה כופרים בשליחות משה לא היו ראוים לקום, דהא איתא בהמשנה (סנהדרין צ' ע"א) ואלו שאין להם חלק לעולם הבא, האומר אין תחית המתים מן התורה, או אין תורה מן השמים, ועולם הבא היינו תחית המתים, כמו שמפרש שם בגמרא (סנהדרין צ' ע"א) בהאומר אין תחית המתים, הוא כפר בתחית המתים לפיכך לא יעמוד בתחית המתים, וכן כתב המדרש שמואל על המשנה כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, דעולם הבא הוא עולם התחיה, עיין שם. והנה איתא שם בגמרא (סנהדרין צ' ע"א) דאפילו אם אומר כל התורה כולה מן השמים, רק פסוק אחד שאמרו משה מפי עצמו, אין לו חלק לעולם הבא. ואם כן כיון שכפרו בשליחות לענין הכהונה של אהרן דכמה פרשיות יש בזה, כבר אינם ראוים לתחית המתים, וכיון שהיה הוראה שיעמדו קצתן בתחית המתים וכבר נתאמת שליחות משה, על כרחך דלא כפרי בהשליחות, רק שהתרעמו שאמרו שמלבו היה הדבר ונענשו על זה, שמע מינה שגם זה אין אמת. והיינו דאמר וידעתם כי ניאצו האנשים האלה את ה', ר"ל דגם האנשים האלה שיעמדו בתחית המתים ולא כפרו בהשליחות, גם כן ניאצו את ה', והבן כי נכון הוא בס"ד.
2
ג׳ועוד י"ל, דהיה ענין זה מופת על כי לא מלבו ולא חפץ בגדולה מעולם, ובזה יתיישב אומרו (במדבר טז ל) וידעתם כי ניאצו האנשים האלה את ה'. דלכאורה אין זה דבר והפוכו, והיה ראוי לומר וידעתם כי ה' שלחני. אבל יובן על פי מ"ש דמה שירדו הם וכל אשר להם, אפילו מחט שאולה (ב"ר י"ח י"ג), היה הוראה שיזכו לתחית המתים, וכדי להראות הרפואה בעת המכה, כדרכו ית"ש מחי בחד ידא ומסי בחד ידא (עיין זוהר ח"ב נ"ז ע"ב), מחצתי ואני ארפא (דברים לב לט), הראה שהיה גומלי חסדים ויש להם רפואה זו, כי נשמתן כבר נטהרה בעולם העליון, אבל הגופים ימותו. וזה היה כונת משה להראות שאין זה נחשב אצלו לבזיון כי מה הוא, רק חרה לו על כבוד שמים, כי כבר אמרו (שבת קי"ט:) המבזה תלמיד חכם אין לו רפואה למכתו. ופירש הב"ח שלא יעמוד בתחית המתים, על פי הגמרא בכתובות (קי"א ע"ב) עמי הארץ אינם חיים לעתיד לבוא, דכתיב (ישעיה כו יט) טל אורות טליך וכו', עד מצאת להם רפואה מן התורה לדבק בתלמידי חכמים. אם כן המבזה תלמיד חכם שאין לו רפאה זו, לא יעמוד בתחיה, עד כאן דבריו. והיינו שהחמיר הקב"ה בכבודו של צדיק (תנחומא תולדות סי' י"ב), וכבר ביארתי הטעם (בדרוש סוף פרשת בהעלותך) למה אינו גבי משה, דאין אצלו עלבון כמ"ש שם. והיינו אם בריאה יברא וגו' ואת כל אשר להם, וזה מורה על הרפואה שיעמדו לתחיה, וידעדתם כי ניאצו וגו' את ה' ולא אותנו, והבן. ועל פי זה יתבאר (במדבר טז כט) אם כמות כל אדם ימותון אלה וגו' לא ה' שלחני כלל, ואם בריאה יברא וגו', תדעו שה' שלחני כיון שמענישם, ומזה שירדו וכל אשר להם וגו' שמורה על הרפואה, תדעו כי לא מלבי שלא חפצתי בגדולה כלל, דהא אתם רואים שיעמדו בתחיה, על כרחך משום שמחלתי על גדולתי ולא נחשב אצלי לבזיון, וידעתם מזה כי מה שנענשו, היינו כי ניאצו את ה' דייקא ולא אותנו, וזה הוא המופת על כי לא מלבי, והבן.
3