ישמח משה, לך לך כ״גYismach Moshe, Lech Lecha 23
א׳ודור רביעי ישובו הנה כי לא שלם עון האמורי עד הנה (בראשית טו טז). מה שפירש רש"י (ד"ה כי) לא נשלם סאתם, הוא תמוה דאיזה סאה ומדה יש לזה. ועוד הלא הידיעה אינה מזדקק להבחירה, ואלו צדיק ורשע לא קאמר (נדה ט"ז ע"ב), והבן. ועוד קשה מה זה שאמר כי לא שלם עון האמורי וגו', הלא כל עון בפני עצמו הוא עון שלם, והיה ראוי לומר לא שלם המדה של העון. וגם לא נתמלא ראוי לומר. והנ"ל בזה, כי נ"ל לפרש אמרם (ברכות ז' ע"א וסנהדרין כ"ז ע"ב) כתיב (שמות כ ה) פוקד עון אבות על בנים, וכתיב (דברים כד טז) איש בחטאו יומתו, לא קשה כאן כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם, כאן וכו'. וגם על זה קשה אם אוחזין, די להם בשלהם ולמה תקהנה עוד שיניהם מהבוסר שאכלו האבות, ונ"ל ליתן טעם כי אם אין אוחזין מעשה אבותיהם בידיהם, אם כן הרי מאוס בעיניהם עון אבותם, ואם כן אף שהבן הוא חלק מהאב, מכל מקום הרי אם הוא עצמו מכיר בחסרונו, אין לך תשובה גדולה מזו, וכל התשובות הם רק להגיע לתשובה הלזו, מה שאין כן אם אוחזין מעשה אבותיהם בידיהם, אם כן הרי הבן חלק מהאב, והבן. ועוד נ"ל על פי מ"ש בספר משנת חכמים על הסמ"ג בקונטרס מעלת המדות, על הסתירה דאיתא מעביר ראשון ראשון (ר"ה י"ז ע"א), משמע רק שני עונות אינם נחשבין, וכתיב (עמוס ב ו) על שלשה פשעי ישראל. והוא דבעבירות חלוקין דאין המחשבה רעה מצטרף (קידושין ל"ט ע"ב), שלשה אינם נחשבין, מה שאין כן בעובר ושונה דאיתא בקדושין דף מ' (ע"א) דלאחר שעבר ושנה נעשה לו כהיתר, ואז מצטרף המחשבה רעה, אם כן בפעם הג' הוי המחשבה גם כן עון, אם כן הוי שלשה קודם המעשה של השלישית, לכך המחשבה של השלישית נחשב בין העונות, ואין מעביר מן העשיות רק ראשון ראשון, עד כאן דבריו ונכון הוא. והנה לפי זה הכלל בכל מקום דג' עונות מעביר, ודו"ק. והנה נ"ל ליתן טעם דג' שותפין יש באדם (קידושין ל' ע"ב), וכן לענין העבירות יש סבה הגורמת כח אביו הגשמי חומריות ותאוה משכא דחויא, והיינו (תהלים נא ז) הן בעון חוללתי, וכן כח אמו ובחטא יחמתני אמי, והגורם השלישי דכתיב (מיכה ד ו) ואשר הרעותי, וידוע מה שפירשו רז"ל (ברכות ל"ב ע"א), והגורם הד' בחירת עצמו, על כן יש ד' שותפין בכל עשיה, והאדם לא נענש רק בעבור עצמו, על כן מן הד' עונות אין נחשב רק אחד. וזה י"ל בתרי אנפין, או כנ"ל מן הד' לא נחשב רק אחד, או מכל עון לא נחשב רק רביעי, והבן. והנה בכל אחד לא נחשב רק חדא למעליותא וחדא לגריעותא, ורב חסד מטה כלפי חסד (ר"ה י"ז ע"א), וה' עושה גם שניהם, נמצא מכל עון לא נחשב להחוטא רק חלק רביעי, אבל אם הבנים למדו ממעשה אבות והלכו בדרכיהם באותן החטאים עצמן, אם כן נחשב החלק הרביעי מחטאם על האבות שהם הגורמין, ונמצא בדור הרביעי מן האב והאב בכלל, והעד בני שלשים דיוסף בני מכיר (בראשית נ כג) והבן, אז נשלם העון של האבות, והבן. והיינו פוקד לשון מונה כמו העובר על הפקודים (שמות ל יג), עון אבות על בנים, ר"ל עם עון בנים כמו ויבאו האנשים על הנשים (שמות לה כב). על שלשים ועל רבעים לשונאי, הכל נמנה על האבות שהם הגורמין, אבל לא שיקהה שיני הבנים בהבוסר שאכלו האבות. ולפי זה פירוש הגמרא הוא כתיב פוקד עון אבות וכו', ואם כן האבות נענשים בעון הבנים, או ההיפך וכתיב איש וגו'. ומשני לא קשיא כאן כשאוחזין, אז האבות נענשים דהם הגורמים, וכאן כשאין אוחזין רק חטאים חדשים, והבן. והנה אם הבנים יודעים שחטאו אבותם, ואף על פי כן הם מחזיקין בחטאם, ודאי גם עליהם עונש חטאתם. אבל אם הם סוברים שכך ראוי שכך הורו להם אבותם שכך יפה להם ושקר נחלום, אזי אין עליהם עון כלל רק על אבותיהם, ששוב אין להבנים בחירה. וכזה היו הז' עממין שבארץ, והיינו ודור רביעי ישובו הנה כי לא שלם וגו', כי אז יהיה גם דור רביעי של אמורי, ואז יהיה נשלם עון האמורי של עתה, ואם כן אינו מזדקק לבחירה דהרי שוב אין להבנים בחירה, רק שהתורה התיר את דמן של הז' עממין שלא היה (הי') להם דת, רק דמכל מקום אין ראוי שיוקח הארץ ויאבדו קודם שיושלם עונם, וידוקדק מאד הפסוק כי לא שלם, והבן כי נכון הוא בס"ד.
1
