ישמח משה, לך לך כ״הYismach Moshe, Lech Lecha 25
א׳ויהי אברם בן תשעים ותשע שנים וגו' (בראשית יז א). בב"ר (פרשה מ"ו סי' א') כענבים במדבר מצאתי ישראל כבכורה בתאנה בראשיתה וגו' (הושע ט י). א"ר יודן התאנה הזו בתחילה אורים אותה אחת אחת, ואחר כך שתים שתים, ואחר כך שלשה, עד שאורים אותה בסלים ובמגריפות. כך בתחילה אחד היה אברהם (יחזקאל לג כד) וירש את הארץ, ואחר כך שנים אברהם ויצחק, ואחר כך שלשה עד אברהם יצחק ויעקב, ואחר כך ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד (שמות א ז), א"ר יודן מה התאנה הזו אין לה פסולת אלא עוקצה בלבד, תעבר אותה ובטל המום, כך אמר הקב"ה לאברהם אין בך פסולת אלא הערלה, העבר אותה ובטל המום, התהלך לפני והיה תמים, עיין שם. וכדי לבאר המדרש הנ"ל, נ"ל דכונת המדרש להודיע טעם שניתנה המילה לאברהם, ולא שאר התורה אם היה ראוי לקבלת התורה והזמן ראויה, היה לו ית' ליתן לו כל התורה, ואם לא היה הזמן ראויה, למה ניתנה לו המילה, ואם היא השלמה לבריאה, למה המתין עד אברהם. וגם לישב הנראה לכאורה שהמילה מחסר אדם מטבע הבריאה, ויתכן על פי המבואר בעקידה (שער י"ח), עיין שם ותבין. והנה באמת מאוסה היא הערלה והוי מותרות, וכל יתר כנטול דמי והוא החסרון, כמו כל פסולת דהוי מותרות וחסרון, והמסירו אינו מחסר הדבר משלמותו, והוא אשר השיב ר' עקיבא לטורנוסרופוס וכדאשכחן בסוף פרק הזהב (בבא מציעא ס' ע"ב) בברירת הגריסין, דאבא שאול אוסר מפני שמעלה דמיהן ביוקר, וחכמים מתירין דאין אונאה בדבר הנראה, אבל מכל מקום הוא חשוב יותר, ודוקא שלא נשאר שום פסולת כמו דאיתא ושוין בלא יבור על פי המגורה, עיין שם. והנה הדמיון הזה בתאנה המבואר על פי המבואר במסכת ע"א (ע"ז ל' ע"ב) עיין שם פי תאנה אין בו משום גילוי, דתניא אוכל אדם ענבים ותאנים בלילה ואינו חושש, משום שנאמר (תהלים קטז ו) שומר פתאים ה'. ועיין שם בתוספות ד"ה פי תאנה וכו', וז"ל: והא דאיתא בסוף פרק קמא דחולין (ט' ע"א) ראה צפור מנקר בתאנה, חוששין שמא במקום נקב נקר ואסור, שאני התם דאיכא ריעותא דניקור, עכ"ל. ולכאורה תמוה הא חזינן הציפור דמנקר, ואמאי הוי ריעותא לחוש שמא במקום נקב נקר. והנ"ל דהא בגמרא מפרש הטעם משום שומר פתאים ה', והיינו שהוטל השמירה על הצומח עבור האדם, והנה באתר פגים לא קיימה השמירה וההשגחה כל כך, והוה אמינא דבמקום נטילת העוקץ הוי אתר פגים וחיישינן, קא משמע לן דאין זה אלא השלמה ולא חיישינן. אבל בציפור המנקר דחזינן דפגים ונסתלק השמירה, וכל הדברים מחזקינן כשעת מציאתן, כמו דקיימא לן בנדה פרק א' (נדה ד' ע"א) בנגע באחד בלילה וכו' עיין שם, להכי חיישינן ביה שמא במקום נקב נקר כנ"ל. ויוצא לנו מזה דנטילת הפסולת לא הוי חסרון אלא השלמה, והני מילי שאין שם אלא הפסולת הלז, מה שאין כן כשנשאר אם כן לא מתקן מידי והוי חסרון כפי הנראה, והבן. והנה אדם הראשון נברא מהול (אבות דר"נ פ"ב ה'), רק אחר החטא נמשכה הערלה, כמו שאמרו (סנהדרין ל"ח ע"ב) אדם הראשון מושך בערלתו הוי, ואז נפגמו כל האברים ולא היה תמיד בתכלית השלימות עד אברהם, ולכך הוא בגימטריא רמ"ח כנודע, אף דבנח נאמר תמים, הרי נאמר בדורותיו (בראשית ו ט), וכמו דאיתא בב"ר פרשה (ב"ר כ"ט ג') נח מצא חן, הקב"ה לא מצא והבן, ולכך לאברהם נאה אותה המצוה כי אין בו פסולת אלא זה והוי השלמה, ויצחק גם כן תמים ולכך נבחר לעולה, וביעקב נאמר (בראשית כה כז) איש תם, וישראל הן מצד הבחירה כמ"ש האלשיך בפסוק (דברים י טו) ויבחר בכם מכל העמים עיין שם, והן מצד הכלל כמ"ש (ברכות י"א ע"ב) כתיב (ישעיה מה ז) רע וקרינן הכל. והיינו כענבים במדבר, וכמו כשושנה בין החוחים (שיר השירים ב ב), כבכורה בתאנה שאחת המובחרת נלקטה מה שאין כן בסלים, והבן. והנה נתינת כל התורה שתשאר קיים לדורות, היה צריך להיות במעמד של ס' רבוא כמבואר בעקרים (מאמר א פרק כ'). ועל פי זה יתבאר המדרש הנ"ל ביאור חשוב בעזרת ה' והמשכיל יבין, ודברי ר' יודן הראשונים הן טעם על שלא ניתנה התורה על ידי אברהם, ומאמר ר' יודן השני הוא טעם על שנצטוה על המילה, והבן. והנה נ"ל ליתן טעם הגון על שאחר החטא של אדם הראשון נמשך הערלה, כי ידוע שבגילוי העטרה נשלם השם שדי, ויש לשם הזה שני תארים, א' שדי בבריאתו כמו שאמרו חז"ל (חגיגה י"ב ע"א) שאמר לעולמו די, ור"ל שברא על השלמות עליו אין להוסיף וכו'. והתואר השני מגזרת שדוד, שמשדד וסותר ומבלבל המערכה. והנה התואר הראשון הוא עם יו"ד, והתואר השני הוא בלא יו"ד רק שנחסר אות הכפל. והנה הבריאה היה הכל על השלמות, לכך נמשך הערלה, והבן. ואברהם שהיה תכלית הבריאה כמו שדרשו (ב"ר י"ב ט') בהבראם (בראשית ב ד), והמציאה שמצא הקב"ה, לכך נצטוה על המילה, והבן כי נכון הוא.
1