ישמח משה, מצורע א׳Yismach Moshe, Metzora 1
א׳הנה יש ליתן טעם לחיבור הסדרים תזריע ומצורע דשייכין זה לזה, כי הנה ראיתי בשם האר"י הטעם דאשה מזרעת תחילה יולדת זכר, וכשהאיש מזריע תחילה יולדות נקבה (ברכות ס' ע"א), לפי שיש מוח חכמה בחינת דכורא, ומוח בינה בחינת נוקבא בין בזכר ובין בנקבה, דכל אחד כלול משניהם, וטיפת זרע בא מן המוח כנודע, וההפרש שבין זריעת זכר לבין זריעת נקבה, כי הזכר מקדים וממהר בחינת דוכרא, והנקבה מקדמת וממהרת בחינת נוקבא. ולפי זה מובן דאם האשה מזרעת תחילה, אם כן היא מקדמת בחינת נוקבא דידה מוח בינה, אחר כך בא בחינת דוכרא דידה דהיינו מוח חכמה, אחר כך מזריע הזכר האיש, ומקדים בחינת דוכרא דידיה דהיינו מוח חכמה, אחר כך בחינת נוקבא דידיה היינו מוח בינה, נמצא בחינת דכר שבשניהם מצורפין ומקורבין וסמוכין ואין ביניהם פירוד, לכך נפעלין ויולדות זכר. מה שאין כן בחינת נוקבא שבשניהם הם מפורדין, על כן אין עושין פירות כי אין פעולה טובה יוצאה מפירוד. אבל אם האיש מזריע תחילה ומקדים בחינת דוכרא דידיה דהיינו מוח חכמה, אחר כך בא בחינת נוקבא דידיה דהיינו מוח בינה, ואחר כך מזרעת האשה ומקדמת בחינת נוקבא דידה דהיינו מוח בינה, ואחר כך בא בחינת דוכרא דידה, דהיינו מוח חכמה, אם כן בחינת נוקבא שבשניהם המה מקורבין ומצורפין וסמוכין, אבל בחינת דוכרא שבשניהם המה מפורדין וגבה טורא ביניהם, על כן עשה קציר כמו נטע ויולדת נקבה, והבן זה כי דבר ה' בפיו אמת וש"י, אם כן אשה מזרעת תחילה יולדת זכר, והטעם כמו שכתבתי בשם האר"י הק', אם כן מבואר דאין דבר טוב יוצא מפירוד. והנה זאת תהיה תורת המצורע (ויקרא יד ב), דרשו (ויק"ר ט"ז א') זאת תהיה תורת המוציא רע לשון הרע ורכילות, ואמרו רז"ל (ערכין ט"ז ע"ב) מפני מה אמרה תורה בדד ישב (ויקרא יג מו), הוא הבדיל בין אדם לחבירו ובין איש לאשתו וכו', ושנאוי הפירוד וההבדל והמחלוקת ואין דבר טוב יוצא ממנו, אם כן התחלת הסדרים הנ"ל בקנה אחד עולה ודברים אחדים הם, על כן יש להם שייכות זה לזה, כנ"ל נכון בס"ד.
1