ישמח משה, משפטים י״גYismach Moshe, Mishpatim 13
א׳כי יפתח איש בור או כי יכרה איש בר וגו' (שמות כא לג), בעל הבור ישלם וגו' (שמות כא לד). הנה מה שדרשו רז"ל אם על הפתיחה חייב על הכריה לא כל שכן, אלא להביא כורה אחר כורה דאחרון חייב (בב"ק דף נ"א ע"א). כבר מילתא אמורה משמיה דהגאון מו"ה אלי' מווילנא ז"ל האיך משתמע מהפסוק כורה אחר כורה לחייב האחרון, משום דבור קמא בכי יפתח מלא, ובור בתרא בכי יכרה חסר וכתיב בר, ובעל הבור ישלם מלא, והכי פירושו כי יפתח איש בור, דהיינו שכבר היה בור מלא, דהיינו בור עשר שהוא בור גמור בשלמותו, רק שהיה מכוסה וזה פתחו, או כי יכרה איש בר, דהיינו שכבר היה בר חסר דהיינו פחות מעשר וזה כרה להשלימו, ואמר בעל הבור ישלם, דהיינו זה שעשאו מלא דהיינו האחרון שהשלימו, עד כאן דבריו וש"י. ויש להוסיף נופך לדברי הגאון הנ"ל, על פי הרמב"ם במורה נבוכים בשיתוף שם מלא, כי הוא לשון שלמות. אך כי דברי הגאון הנ"ל אינם נכללים בדברי רז"ל, ועדיין דברי רז"ל אינם מתיישבין כי דבריו היא הוכחה אחרת מן הפסוק ואינו הוכחת רז"ל. והנ"ל בזה להוסיף בפירושו של הפסוק על דברי הגאון הנ"ל, ועל פי זה יהיה נכלל הכל דברי ודברי הגאון הנ"ל ני' בתוך דברי רז"ל, ורז"ל מפרשין לקרא כמו שאבאר לפרש דבריהם ז"ל, דבודאי כל דבריהם תורה שבעל פה ואף הקושיות והתירוצים מהפלפול שניתן למשה, והכל נכלל בכתב הקושיא כמו התירוץ, ויתבארו זה על פי שני הוצעות. א', הנה מי שהדין נותן ומתוח עליו שחייב איזה חיוב, הרי הדין נותן ומתוח עליו באותו החיוב וזה פשוט. ב', מי שהוא בכל שכן בחיוב, הרי הדין מתוח עליו ביותר מעל הראשון, דהא מסתבר טפי לחיוב, והבן.
1
ב׳והנה איתא בלקוטי תהלים מהאר"י זצוק"ל בפי' ב' על הפסוק (תהלים ב יב) נשקו בר. כי הנה יש באר ובור מלא, ובור חסר והיינו בר, ועיין שם בור שם הגבורות, בר הוא יותר דין מכולם, עיין שם. ועל פי זה יתבאר התכת הפסוק כי יפתח איש בור, ומרומז בו שהדין מתוח עליו לחיוב, או כי יכרה איש בר, מרומז שזה כל שכן והדין מתוח טפי לחיוב, ואם כן למה לי הך, והיינו הקושיא אם על הפתיחה חייב על הכריה לא כל שכן, והתירוץ בתוך הדברים עצמן כמו שאמר הגאון הנ"ל כנ"ל, והן הן דברי הגמרא כי יפתח איש בור או כי יכרה איש בר וגו' דפתח במלא, ואחר כך בחסר ומסיים במלא, על זה מפרשין להקרא דהכי פירושו אם על הפתיחה וכו', דהיינו דהקושיא הנ"ל מפורש בקרא כמ"ש, אלא להביא כורה אחר כורה דהאחרון חייב, וגם זה מפורש בקרא, ואם כן כל דברי רז"ל הם פירושא דקרא, והבן.
2
