ישמח משה, משפטים כ״הYismach Moshe, Mishpatim 25
א׳ויראו את אלקי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר (שמות כד י). הנה ידוע שנבוכו בו המפרשים, ועיין באברבנאל ובהראב"ע שיש מפרשים לבנת לשון לבן כי הספיר הוא לבן, אבל דחו זה הפירוש כי הספיר איננו לבן, ואני מקיים זה הפירוש ולא מטעמייהו דהני מפרשים. וגם שיש לדקדק מה הוא הלשון כמעשה לבנת הספיר, דלא היה ראוי לומר רק כספיר, או כלבנת הספיר. וגם קשה מאד מה זה לבנת הספיר, וזה קשה על כל הפירושים של המפרשים שראיתי. והנה לדעתי היה השגתם נפלאה, לא כמו שכתבו המפרשים שהיא התפלספות נקלה. גם לדברי האברבנאל שפירש שהשיגו שהקב"ה מנהיג של ישראל, כבר היה ידוע לכל המון, וכבר אמרו זה אלי בים (שמות טו ב), וגם אין זה ההשגה הגדולה, כי כמו אז כן עתה נודע זאת אף להפחותים שבישראל. אבל הענין הוא שהשיגו שם כל הענין הגלות וסדר גלגולים וניצוצים, שהוא רק שהשי"ת מסבב לזכך ולמרק, והשיגו גם סדר עניני העולם עד היום האחרון, ואז נאמר (דניאל יב ג) והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע, ודרשו רז"ל (ב"ב דף ח' ע"ב) אלו גבאי צדקה ומלמדי תינוקת, עיין שם. ועיין בתוספת ד"ה ומצדיקי הרבים, דכתבו מכאן משמע דרקיע מזהיר יותר מן הכוכבים, והוא כעין הרקיע הנטוי על ראשי החיות (יחזקאל א כב), והבן. ונקדים עוד מ"ש רז"ל (ברכות דף ל"ד:) עין לא ראתה (ישעיה סד ג), זה יין המשומר בענבים מששת ימי בראשית. ושמעתי מפרשין משומר לשון שמרים, דהיינו שאין שם (סוג) [סיג] ופסולת כלל, ואני פירשתי המאמר הזה על פי שפירש הרמב"ם (במורה נבוכים חלק א' פרק י"ג וכ"ח) בפסוק (זכריה יד ד) ועמדו רגליו ביום ההוא וגו', והוא האמת כי סוף מעשה במחשבה תחלה, ואז יתגלה ויצא לפועל כאשר היה בראשית המחשבה בבריאה, והמחשבה טרם שיצאה דומה ליין בענביו טרם שיסחט, ואז יוציא לפועל ויעשה יין. והיינו יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית, דהיינו מעת התחלת הבריאה היא במחשבה, ומשומר עד אז שיצא לפועל. והיינו עין לא ראתה אלקים זולתך, כי מי יודע מחשבתו זולתו ית"ש העד חקר שדי תמצא (איוב יא ז), ור"ל דהמחשבה הקדומה לא השיגה שום נביא, והיא אשר יצא לפועל אז, כנ"ל והוא פירוש אמת לדעתי ושניהם בקנה אחד עולין, כי זה תחלת המחשבה להשאר הכל זך ונקי. והנה בספר דברי חכמים המבאר כל עניני אבנים טובות, איתא שם מסגולת האבן ספיר, שהיא בטבעה קשה מאד, אם ישימו בכלי זהב על האש שלשה ימים רצופים, תחזור להיות לבנה וזהירה מאד עד שתחשב לדימאנטי טוב ומעולה, עכ"ל. והנה זה פלא גדול וזיכוך ומירוק גדול בדבר (הוראה) [הנראה] טוב בלי המירוק, כמו הספיר שהוא אבן טוב וחשוב מאד בלא המירוק, אף על פי כן על ידי המירוק הגדולה והעז, יגיע למעלה גדולה ונפלאה. והוא משל נאות מאד שלא נמצא בתחתונים זיכוך ומירוק רק מן הכח אל הפועל ומן הגרוע אל החשוב, כמו מן עפרות ברזל ועפרות זהב, וגם שיתהפך לגמרי לדבר אחר, אבל עצמות הספיר הוא רק בירור טוב מן הפסולת, והבן. ועוד שהזיכוך יחסר הרבה וישאר רק מעט מן המעט, וזה לא יחסר. והכי נמי בל ידח ממנו אף ניצוץ אחד, וזה יחיד בדמיונו והוא משל נפלא הפלא ופלא לעם הקדש זרע ברך ה', והיו כלולים אז מכל הנשמות (שמו"ר כ"ח ו') והבן, ועיין שם בספר ההוא במעלת הספיר בלא זה. וידוע דרגל הוא כיוני אל הסיבה, כאלו יאמר ותחת סבותיו כמו שפירש המורה, וזה פירוש ויראו את אלקי ישראל, אלקי ישראל דייקא כי מייחד אלקותו עליהם כי כהני ה' יקראו, אף על פי כן ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר, היינו כמעשה שעושין להתלבן הספיר, ואז וכעצם השמים לטוהר והיינו והמשכילים יזהירו וגו'. ואמר וכעצם ולא כשמים, על פי מ"ש בפרשת תזריע ד"ה במדרש תנחומא (תזריע סי' ג') היה איוב רואה בני אדם וכו', ומ"ש בקהלת (א ה) על הפסוק וזרח השמש ובא השמש אל מקומו שואף, על פי מ"ש במעשה ה' (פרק ה' ממעשה בראשית) לפרש דברי רבי אליעזר הגדול (פרקי דר"א פ"ג) שאמר שמים מאיזה מקום נבראו, עיין שם. ונמצא אלו השמים הם דוגמא לבד, לכך אמר וכעצם, היינו העצם של השמים, והבן כי הוא נפלא מאד. או יאמר ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר, ר"ל מתחת סבותיו הוא כמעשה לבנת הספיר שיעשה מלבינה ספיר, דהיינו שהחומר יהיה צורה שזה תכלית כונת הבריאה כנ"ל, והיינו שהמשילו רז"ל (שבת ל"א ע"א) עורבת בהן גם חומטין, דהיינו עפר ר"ל חומרית, והבן.
1
ב׳גם יש לפרש על פי מ"ש האברבנאל בשיטפא דלישנא דספיר הוא משולל כל מראה, על כן מקבל כל מראה. אם כן יתבאר על פי שכתבתי בכמה דרושים כי מעשה ה' דרושים לכל חפציהם הן לטוב והן לרע, ומאתו ית' לא תצא רע, והבן כי זה נפלא. ועל דרך זה יתבאר מה שאמר יחזקאל (א כו) כמראה אבן ספיר דמות כסא, על פי שכתב שם במעשה השם כי הכל דוגמת כסא הכבוד, והיינו כעין ספיר שמקבל כל נוכחו, הכי נמי הכל בו, והבן.
2