ישמח משה, נח ט״וYismach Moshe, Noach 15
א׳בב"ר פרשה ל"ג (ב"ר ל"ג ה') וישלח את העורב (בראשית ח ז), הדה"ד (תהלים קה כח) שלח חשך ויחשיך. והוא פלאי מה ענין זה לזה. והנ"ל בהקדים לפרש גוף הפסוק (תהלים ק"ה כ"ח) שלח חשך ויחשיך ולא מרו את דברו. דקשה תרתי. א', מהיכי תיתי שימרה. ב', אם קאי על החשך, הוי ליה לכתוב ולא מרה לשון יחיד. ולתרץ זה נאמר על פי מה שפירש רש"י על פסוק (שמות י כא) וימש חשך, דהיה כפול ומכופל, עיין שם (ד"ה וימש). והרשב"ם פירש וימש חשך, החשך של לילה יאפל זמן מרובה, שלא האירה לילה עד זמן ג' ימים, עד כאן דבריו. ואם כן לדבריו לא היה חשך מיוחד, רק שלא שמשו המזלות מן סוף הלילה של המכה עד ג' ימים ונשאר לילה והבן, מה שאין כן לרש"י הוי חשך מיוחד. והנה יש הכרע לדברי רש"י מפסוק (בראשית ח כב) יום ולילה לא ישבותו, עיין מה שפירש רש"י שם (ד"ה ויום), וז"ל: מכלל ששבתו כל ימי המבול שלא שמשו המזלות ולא ניכר בין יום ובין לילה. לא ישבותו, לא יפסקו כל אלה מלהתנהג כסדרן, עד כאן. דהלא בענין הטביעה של המצרים, יש אמתלאות שאין זה מנגד לאמרו ית' ולא יהיה עוד מבול (בראשית ט יא), מב' טעמים. א', שעל כל עולם כולו אינו מביא דוקא. ב', שדוקא להביא מבול עליהם, אבל הם באים בתוך הים (עיין סוטה י"א ע"א). והני ב' התירוצים לא שייכים כאן, דתירץ הב' ודאי לא שייך כלל. וגם תירוץ הראשון לא שייך, דבשלמא שם הרי נאמר ולא יהיה עוד מבול לשחת כל בשר, מה שאין כן כאן דנאמר סתם יום ולילה לא ישבותו, משמע בשום מקום לא ישבותו והבן, אלא ודאי דהמזלות שמשו, רק דהיה חשך מיוחד שהחשיך למצרים וכפירוש רש"י. וזה דברי הפסוק שלח חשך ויחשיך, דהיינו כדברי רש"י ששלח חשך מיוחד להחשיך, אבל המזלות שמשו והיינו ולא מרו המזלות את דבריו, אבל אם לא שמשו המזלות היו ממרים את דבריו שאמר ויום ולילה לא ישבותו, והבן. והנה בספר נתיב הישר פרשת בא הביא המדרש הנ"ל, ופירש בו דמהא וישלח את העורב (בראשית ח ז), מבואר דלא שמשו המזלות בימי המבול עד עתה, דאם לא כן שליחות העורב למה, כיון שפתח החלון היה לו לראות (בראשית ח ו), אלא ודאי שהיה חשך, ואם כן יום ולילה לא ישבותו כפירוש רש"י שישמשו מאז ולהלן, (ולאפוקי ממה שכתב מהרש"א בחדושי אגדות דשביתה בכל מקום, היינו מנוחות הפועל שלא ישבותו בני נח רק יעסקו במלאכה, ולא קאי על מנוחות הפעולה, עיין שם). והנה אם לא היה חשך במצרים יותר מחשכת לילה, ויום ולילה היה שוה אף אם שמשו המזלות, מכל מקום סותר להמאמר יום ולילה לא ישבותו כיון דיום ולילה שוה, אלא ודאי דהיה בלילה מחשיך טפי, והיינו שלח חשך ויחשיך טפי מסתם חשך. ועל פי זה יתבאר המדרש הנ"ל, עד כאן דבריו. והנה לדעתי אין זה סותר למאמר יום ולילה לא ישבותו, כיון ששמשו המזלות אף אם יום ולילה שוה. לכך נ"ל באופן אחר דמדאמר וישלח את העורב, שמע מינה שלא שמשו המזלות אז בימי המבול כמ"ש בספר הנ"ל, ואם כן יום ולילה לא ישבותו כפירוש רש"י כמו שכתב גם כן בספר הנ"ל, על זה אמר הדה"ד שלח חשך, דהיינו דשלח דבר מיוחד להחשיך כפירוש רש"י הנ"ל ולא כרשב"ם, אבל המזלות שמשו, וקשה לא ישמשו המזלות ולא יצטרך לשלוח חשך, אלא ודאי דפירוש רש"י עיקר ביום ובלילה לא ישבותו וצריך להיות בהכרח כן, והבן.
1
ב׳ואני לעצמי נ"ל לבאר המדרש הנ"ל, בהקדים לפרש הפסוקים בפרשת שמות (ג ב-ג) (שמות ג ב) וירא אליו מלאך ה' בלבת אש מתוך הסנה וירא והנה הסנה בוער באש והסנה איננו אוכל, (שמות ג ג) ויאמר משה אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה מדוע לא יבער הסנה. ואמרו רז"ל (שמו"ר ב' ה') שהשיב לו ית' כך דרך אש של מעלה שאינו מכלה, עד כאן. והנה יש לדקדק במקראי קודש הנ"ל טובא. (א), על הסנה ראוי לומר, ולא מתוך הסנה. (ב), דמשנה מלשון הבערה ללשון אוכל, וחוזר ללשון הבערה שאמר משה מדוע לא יבער הסנה. (ג), ויאמר משה אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה, ולא אמר את הפלא הזה, דמראה לשון נבואה היא, והבן. (ד), מה שהשיב לו ית' כך דרך אש של מעלה, הלא קודם היה לו לומר אש של מעלה היא, והבן. וכדי לישב כל זה, אקדים דאיתא במדרש (שמו"ר ב' ה') גוי אחד שאל את רבי יהושע בן קרחה מה ראה השי"ת שנדבר עם משה מתוך הסנה. והשיב לו ללמדך שאין מקום פנוי מן השכינה אפילו סנה. והנה לכאורה משולל הבנה, דאף אם ישרה כבוד אלקי באיזה מקום באיזה זמן לצורך התגלות איזה נבואה, לא יוכרח מזה דשורה שם תמיד ובכל מקום. ופירשתי לדברי רבי יהושע בן קרחה הנ"ל כי אמר דבר עמוק, כי התגלות השכינה באיזה מקום שיהיה, אין צורך להעתקת הכבוד שיעתק לאותו מקום, כי מלא כל הארץ כבודו ואין שום דבר בעולם שאין בו כח אלקי המקיימו, דאין שום מציאות בעולם זולתו ית', וזה כבודו מלא עולם, על כן בכל מקום ומקום יכול להתגלות אור השכינה אשר באותו מקום, ר"ל הכח אלקי אשר שם. וזה נתגלה שם למשה, ר"ל הכח אלקי אשר בסנה והוא המלאך, על כן נאמר מתוך הסנה דמעצם הסנה נתגלה, והבן זה. והיינו ללמדך שאין מקום פנוי וכו', דאף דבר היותר גשמי וגרוע יש בו כח אלקי המקיימו וזולתו לא היה לו מציאות, והבן זה כי הוא ענין נפלא בס"ד. והנה ידוע דשוכני מעלה יקראו בשם אורות ואש, וכן מתגלים למי שיזכה, והטעם דאנו שוכני מטה מחזיקין לאור ואש להיותר רוחני מכל דברים הנראים לעינינו. והנה משה ודאי הבין וידע שזה התגלות אור אלקי ולא אש הדיוט, והבין מזה הלימוד של רבי יהושע בן קרחה גם כן דאף הסנה שהוא גרוע, יש בו כח אלקי המקיימו דלא יבטל מציאותו. וזה וירא לשון הבנה כמו שמצינו בכמה מקומות לאין מספר, והנה הסנה בוער באש, ר"ל דאף הסנה בוער באש ה', ר"ל דיש בו אור האלקי, (כי הכחות עליונות יקראו בשם אור ואש, וכמו רכב אש וסוסי אש (מלכים ב' ב יא), וכן ה' אלקיך אש אוכלה (דברים ד כד) והבן). והסנה איננו אוכל, ר"ל כדי שלא יתאכל הסנה דהיינו שלא יבטל מציאותו, והיינו ממש כדברי רבי יהושע בן קרחה וכפירושי, וקל וחומר להנמצאים החשובים. ולכך לא קאמר והסנה איננו נבער בלשון שהתחיל, כי הכונה הוא שאם ישולל אור אלקי, אז היה כלה ונאבד, והבן. ויאמר משה הוא שאלה אחרת, כי ידע שזה הוא התגלות אור אלקי, אך היה תמה כיון שנתגלה עד שנראה לו אש בפועל, ראוי לו לעשות פעולת אש, כמו אם המלאכים מתלבשים בדמות אדם עושים הפעולה של בני אדם שנאמר בהם ויאכלו (בראשית יח ח), וכמו שדרשו רז"ל שם (ב"מ פ"ו ע"ב, ב"ר פמ"ח ד'). על כן אמר אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה, דידע דהיא מראה כמ"ש, אך מדוע לא יבער הסנה כמ"ש. והשיב לו ית"ש כך דרך אש של מעלה שאינו מכלה, אבל זה ידע דאש שלמעלה היא, רק דאמר לו כך דרך אש של מעלה, ר"ל דאף לאחר שנתגלה ונעשה אש, מכל מקום אינו מכלה, והבן. והנה הכח הזה נראה לו, כי בו ית' כתיב (שמות לג כ) לא יראני, ומתוך אותו המראה דבר עמו השי"ת, והבן זה כי הוא נכון ואמת בס"ד. והנה מבואר ומובא בספר שבט מישראל על הפסוק שלח חשך ויחשיך, כי אז היה משמש לישראל מאור של מעלה. ולכאורה קשה למה לא נאמר שלח אור להאיר לישראל, שזה נפלא יותר ששימש כאן אור של מעלה והוא טובה בעצם. ועוד יש לדקדק בקרא (שמות י כג) ולכל בני ישראל היה אור במושבותם, דתיבת במושבותם נראה כשפת יתר. ועוד יש לדקדק כי מה שנאמר ויהי חשך, נתפרש על ידי דוד שהיה בשליחות, ומה שנאמר היה אור, לא נתפרש איך ומה היה. אך נ"ל דבאמת החשך היה על ידי שליחות, ובאור אין צריך לשליחות. ועל פי זה פירשתי הפסוק (דניאל ב כב) ידע מה בחשוכא ונהורא עמיה שרי. דהנה הידיעה כינוי אל השגחה, כמבואר בספרים הק' מכללם הרמב"ם במורה נבוכים, והעד שנאמר (בראשית יח יט) כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו'. דר"ל אני משגיח עליו ביתר שאת מעל כל אישי בני אדם, והבן. והנה כתיב (ישעיה מה ז) יוצר אור ובורא חשך עושה שלום ובורא רע, והיא היא כמבואר כמה פעמים בזוהר מסטרא דחושך, וכמו שדרשו רז"ל במסכת פסחים ב' ע"ב בפסוק (תהלים קלט יא) אך חשך ישופני, עיין שם. וכמו שנדרש במדרש (ב"ר ב' ג') וחשך על פני תהום (בראשית א ב), עיין שם. והנה לא יגור במגורו רע, ואף על פי כן משגיח בכל מכל כל, ואין דבר בלי רצונו ית'. והיינו ידע מה בחשוכא, אבל נהורא עמיה שרי דייקא, ולכך להתגלות האור אין צורך להעתקה ושליחות, כי נהורא עמיה שרי ומלא כל הארץ כבודו, ולכך כתיב ולכל בני ישראל היה אור במושבותם, במושבותם דייקא כי אין צורך להעתקה ולא נאמר יהי, והבן. אבל בחשך צריך לשליחות, שנשלח מאיזה מקום שיש שם אוצרות חשך. והנה איתא במסכת סנהדרין (דף ק"ח ע"ב) וישלח את העורב, ולא נאמר מאתו, וגבי יונה נאמר מאתו (בראשית ח ח), מכאן שדירתן של צדיקים אצל עופות טהורים, עד כאן. והטעם לזה שהצדיקים מתדמים לבוראם כי לא יגור במגורו רע מסטרא דטומאה, וכמו דאיתא בסנהדרין (ק"ח ע"ב שם) שאמר לו העורב רבך שנאני ואתה שנאתני, והבן. ועל פי זה מבואר המדרש (ב"ר ל"ג ה') וישלח את העורב, ולא נאמר מאתו כמו שנאמר אצל היונה, הדא הוא דכתיב שלח חשך וכו', כי לא יגור במגורו רע והיה צריך לשליחות, מה שאין כן באור, והבן כי היא נכון ונפלא בס"ד.
2