ישמח משה, ראה א׳Yismach Moshe, Re'eh 1

א׳ראה אנכי נותן לפניכם היום כו' (דברים יא כו), את הברכה אשר תשמעו (דברים יא כז). פירש רש"י (ד"ה את) על מנת שתשמעו, עד כאן. והנ"ל דקשה לרש"י מה ראה דקאמר, יאמר הנה לכם ברכה אם תשמעו, והקללה אם לא תשמעו, וממילא יראו דנותן ברכה וקללה. ועוד למה דייק לומר אנכי. וגם תיבת היום דייקא. רק דהכונה הוא, דהנה בהר גריזים ובהר עיבל כשיעמדו לברך ולקלל, יש להם לפקפק על פי המבואר בפרק איזהו נשך (ב"מ דף ס"ה:, ס"ו.) דאם אמר הלוקח כשיהיו לך מעות אחזירם לך, כיון דהוא טובת המוכר ולא התנה המוכר רק הלוקח, לא הוי רק פטומי מילי בעלמא. וכן בההיא דזבין שלא באחריות, דאמר מגבינא לך שופרא שבחא פירי. וכן בההיא דאמרה אי קיימת דידך אנא, עיין שם. והנה אנחנו המקבלין, ואם כן תנאי שלנו הוי רק פטומי מילי בעלמא, לכך אמר ראה כי אנכי דייקא שהוא שליח השי"ת והוא המתנה, והם רק מפרסמין בעמדם בהרים הללו, היום דייקא ולא אז. וגם יש כונה באמרו אנכי נותן, ר"ל דהוא הנותן והכונה על משלחו דאמר בשם משלחו, ולכך בדידיה קיימא לאתוי', לכך פירש רש"י אשר תשמעו על מנת שתשמעו. ועל פי זה יש לפרש גם כן בפרשת נצבים (דברים כט יז-כא) פן יש בכם כו', דהנה ענין פטומי מילי הוא, כמו משביע בדבר דאין בו ממש שעדיין הרעבון והצמאון במקומן עומד. ועל פי זה יתבאר (דברים כט יח) והיה בשמעו את דברי האלה הזאת, ר"ל מה שיאמר בעל פה מפי העומדים בהרים דברי האלות דייקא, והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי כי בשרירות לבי אלך, אף שאלך בשרירות לבי למען ספות הרוה את צמאה, ר"ל דהוא רק פטומי מילי דהיינו רוה והצמאון במקומו כיון שנאמר מפי המקבלים. לכך אמר (דברים כט יט) כי אז יעשן כו' ורבצה בו כל האלה הכתובה בספר הזה, הכתובה בספר דייקא שנאמרו מפי הנותן, והבן כי נכון הוא בס"ד. (דברים כט כא) ואמר הדור האחרון, ר"ל שמא תאמר כיון שעיקר העונש על ידי אלות שבתורה, אם כן הא דבהר גריזים ובהר עיבל למה. רק הענין הוא דהיה לפרסם, דהלא אמרו (שבת קל"ח:) עתידה תורה שתשתכח מישראל, וכן אמרו (סוטה כ"ז ע"ב) עתיד דור אחד לטהר רביעי בקודש כו', ואם כן לא ידעו מהתורה, ומכל שכן זה שאינו מזרע ישראל. לכך ציוה לעמוד לפרסם הדבר ולכתוב על האבנים, כדי שלא יתחלל שם שמים. והיינו ואמר הדור האחרון בניכם אשר יקומו מאחריכם דייקא, ר"ל שלא יהיה שווין לכם, ר"ל שלא ידעו התורה כמוכם, והנכרי כו', ודו"ק. או יאמר מאחריכם, כמו מאחרית שלכם, על דרך בעקבות משיח מן העקבים, והבן. ועל אותו זמן אמרו בסוף מסכת סוטה (מ"ט ע"ב) בית הועד יהיה לזנות, מחמת שאין לומד תורה, עיין שם פירוש רש"י (ד"ה ובית). ולכך נצטווה בזה לפרסם להיות לזכרון ההרים המסויימים והקמת אבנים, שנתפרסם לכל העולם התחזקות הברית אשר נכרת בחורב, והבן.