ישמח משה, ראה ט״זYismach Moshe, Re'eh 16
א׳נתן תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' וגו' (דברים טו י). כי הנתינת צדקה ראוי להיות על בחינה זו שאבאר, שלא ידמה בעיניו שהוא נותן משלו, רק שהכל עניים כי ערום יצא כל אדם מבטן אמו, והקב"ה נותן צדקה לכל הברואים, כאמרם ז"ל (קידושין מ"ב ע"ב) שכל העולם כולו נזון בצדקתו של הקב"ה, ועל דרך זה קרא דוד המלך ע"ה את עצמו עני ואביון (תהלים מ יח), אף שמלך היה כי הוא רק מקבל צדקה בשופע גדול. והנה יש מי שנותן להם בעצמו כו', ויש מי ששולח להם ונותן להשלוחים שכר השליחות, מלבד הצדקה שנותן להם לעצמם. והנה להשליח לא ירע לבבו כי אינו נותן משלו כלום, רק שהוא השליח, וגם זה לא ירע בעינו שהרי מקבל שכר השליחות. והנה בעת שנותן השליח אין זה נתינה חדשה, כי כבר נתון מהמשלח, רק שהשליח נותן ליד העני והמשלח נותן לו. אבל אם האדם מדמה בנפשו שהוא נותן משלו, ירע לבבו וגם הוי מרד ומעל והעדר אמונה, רק הקב"ה השפיע בשביל עני, ומעורר לאדם שיתן ויעשה שליחותו. וזה אמרו ית"ש נתון, מה שהוא כבר נתון מהשי"ת בשביל העני, תתן לו דייקא, ר"ל רק שאתה הנותן לו לידו, על כן ולא ירע לבבך בתתך לו, ר"ל מה שאתה השליח, כי בגלל הדבר הזה יברכך וכו', והוא לך שכר השליחות כנ"ל.
1