ישמח משה, ראה י״זYismach Moshe, Re'eh 17
א׳שמור את חודש האביב ועשית פסח לד' אלקיך כי בחודש האביב הוציאך ד' אלקיך ממצרים לילה (דברים טז א), וזבחת פסח לד' אלקיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם (דברים טז ב), עד כאן. ויש לדקדק בזה טובא. א', מה הענין של שמירה, ב', מה זה ענין לנתינת הטעם כי הוציא לילה. וגם איך נמשך לזה וזבחת פסח כו' במקום אשר יבחר וגו'. והנ"ל בזה, דהנה בפרשת בא (שמות יב יא) כתיב וככה תאכלו אותו מתניכם חגורים נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם ואכלתם אותו בחיפזון פסח הוא לד', עד כאן. ויש לדקדק מה זה דמסיים הפסוק פסח הוא לה', הלא בפסח איירי קרא הנ"ל. דהנה ידוע דענין פסח היה ביטול לטומאת מצרים בשרשם שהוא מזל טלה, והנה דעת לנבון נקל דמה שנצרך ביטולה לענין הגאולה, הוא משום שעדיין לא נשלם הזמן שנגזר, לכך לא יתכן להוצא בלעו מפיו בעודו בתקפו. מה שאין כן (אולי) [אילו] היה נשלם הזמן, לא היה נצרך לזה, והבן. והנה איתא במדרש (ילקו"ש רמז קצ"ח) מאי חיפזון, חיפזון דשכינה. והנה איתא בעשרה מאמרות דמוכח זה מקרא דבחיפזון דשכינה איירי, דאי חפזון דישראל, כבר מפורש וככה תאכלו אותו מתניכם חגורים וגו', עד כאן. ונקדים עוד דענין חפזון דשכינה, היינו שדילג על ההרים קודם זמנו (עיין שהש"ר פ"ב), וזה פשוט. ועל פי זה יתפרש הקרא וככה תאכלו אותו מתניכם חגורים, והיינו חיפזון דישראל, ואם כן ואכלתם אותו בחיפזון, פירוש ואכלתם אותו כך כמו שכתבתי בחיפזון, בשביל החיפזון דשכינה שדילג קודם זמנו, לכך פסח הוא לה', ר"ל לכך נצטוו בפסח כנ"ל. ונקדים עוד דכבר ביארתי בדרושים שלי (בפרשת בא בשלח), דהא דהוצרכו ישראל שיתן להם פרעה רשות לצאת, היינו לפי שהיה באמצע הזמן של גזירת השיעבוד. ונקדים עוד דהקושיא שיש בענין פסח הוא, אם כי בפעם הראשון היה נצרך לזבוח הפסח לבטל שורש הטומאה כדי שיהיה הגאולה, מכל מקום בכל שנה ושנה למה. אך הענין הוא, כיון שהיה באמצע הזמן, בכל עת רוצה לחזור לסורו, וצריך ביטול. ונקדים עוד דיש ראיה ברורה לזה שלא נשלם הזמן של העבודה והעינוי, ולכך היו צריכים לרשות פרעה, דאם לא כן אלא תאמר דנשלם הזמן משנולד יצחק, ובאמת לא היה נצרכים לרשות פרעה, קשה הלא מצינו בתרגום יונתן בן עוזיאל על פסוק (שמות יט ד) ואשא אתכם על כנפי נשרים, דאתנטלו להר הבית למעבד פסח, ואחר כך הוחזרו באותו לילה. וקשה למה החזירן שיצאו אחר כך, אלא ודאי דצריכים היה לנטילת רשות. ונקדים עוד דזבחת הוא לשון עבר, רק הוא"ו שבראשו הופכו להבא, ולפעמים הוא"ו הוא רק פעולה, ונשאר בלשון עבר כמו שאומרים לאחד ישבת ואכלת, עד כאן. ונקדים עוד דענין שמירה היינו לדורות, ר"ל בכל שנה ושנה, וזה פשוט. ועל פי זה יתפרשו הפסוקים הנ"ל שמור את חודש האביב, היינו לדורות בכל שנה ושנה ועשית פסח, ושמא תאמר למה צריכין בכל שנה לבטל הטומאה די בפעם ראשונה, לזה אמר כי בחודש האביב הוציאך ה' ממצרים לילה, וידוע הא דאיתא במסכת ברכות דף ט' ע"א הכל מודים כשיצאו ישראל ממצרים לא יצאו אלא ביום, שנאמר ממחרת הפסח יצאו בני ישראל מארץ מצרים, וכשנגאלו לא נגאלו אלא מבערב, שנאמר הוציאך ה' אלקיך ממצרים לילה, לשון רש"י (ד"ה ממצרים) לא נגאלו אלא מבערב, שמערב נתנו להם רשות לצאת, עד כאן. אלמא דהגאולה דלילה היינו הנתינת רשות. וזה שאמר הכתוב הוציאך כו' לילה, והיינו נתינת רשות, ולמה להו רשות, אלא ודאי משום דלא נשלם הזמן, ולכך צריך פסח בכל שנה באותו זמן המעותד לביטול טומאתו, ושמא תאמר דבאמת הנתינת רשות אינה מוכרחת, לזה אמר וזבחת וגו', ר"ל הלא אתה זבחת הפסח במקום אשר יבחר וגו' היינו בהר הבית, ואם כן למה חזרתם, אלא ודאי דהנתינת רשות מוכרח, ונכון.
1