ישמח משה, ראה ב׳Yismach Moshe, Re'eh 2
א׳במדרש (ילקו"ש רמז תתע"ה) ברכה וקללה למה נאמר (דברים יא כו), לפי שנאמר (דברים ל יט) את החיים ואת המות נתתי לפניך הברכה והקללה, שמא יאמרו ישראל כיון שנתן לפנינו הקב"ה שני דרכים, נלך באיזה מהן שנרצה, תלמוד לומר ובחרת בחיים, עד כאן. והנה בגוף הדבר שתמוה מאד לכאורה, דמי פתי יסור הנה לומר שילך בדרך המות והקללה, שצריך להזהירו ובחרת בחיים, ואם יצרו תקפו באופן שאף שיודע שהוא דרך מות וקללה הולך בו, מה יתן ומה יוסיף לו אזהרה זו ובחרת בחיים, גם על זה לא יחוש. והנ"ל בזה, על דרך שכתבתי בפרשת בראשית (א ב-ג) לפרש המדרש (ב"ר ב' ה') והארץ היתה תוהו אלו מעשיהם של רשעים, (בראשית א ג) ויאמר אלקים יהי אור, אלו מעשיהם של צדיקים, ועדיין איני יודע באיזה מהן חפץ וכו'. ושורש הדברים, דאם תצדק מה תתן לו, ואם כן נימא דית"ש רצה להראות מלכותו שיקבלו מלכותו, לכך נתן התורה והזהיר וענש כדי שיסבלו עול מלכותו, (עיין מ"ש על הפסוק נעשה אדם בביאור המדרש באופן השני). ואם כן לפי זה אף אם הולך בדרך החיים והברכה, הוא רק בעבור עצמו שיהיה לו חיים וברכה, ואין זה עבודה תמה כי אין לומר שיעבוד רק לשמו ית', דהיינו שיהיה נחת רוח לפניו אמר ונעשה רצונו, דהא לא איכפת ליה ואין רצונו בזה יתר מבזה. וזה דברי המדרש שמא יאמרו ישראל כיון שהקב"ה נתן לפנינו שני דרכים כדי שיתוודע עול מלכותו, נלך באיזה מהם שנרצה, ר"ל דלדידיה לא איכפת ליה, ואם כן הגם שאדם בחר על עצמו, ממילא לא משכחת עבודה תמה כלל. לכך נאמר ובחרת בחיים, ר"ל שהשי"ת אחר שנתן שני הדרכים והזהיר וענש, ובין כך ובין כך יתעלה מלכותו, מכל מקום גלה רצונו שנלך בדרך הטוב ונבחור בחיים, והבן כי הוא פירש נפלא ואמיתי בס"ד. וממילא דמשכחת עבודה תמה דעובד שיהיה לנחת רוח לפניו ית"ש אמר ונעשה רצונו, דהא רצונו ית"ש בכך.
1
ב׳ועוד הורה לנו זה הפסוק, דרצונו ית"ש הוא רק עבורינו כי הטוב רוצה להיטיב, לכך אמר (דברים ל יט) ובחרת בחיים, ולא אמר בדרך החיים, כי עצמות החיים הוא רצונו ית"ש, והבן זה. וכן מבואר מהמדרש (ויק"ר י"ג ג') לא ניתנו המצות אלא לצרף בהן את הבריות, שנאמר (משלי ל ה) כל אמרת אלקי צרופה, וכפירוש הקרקאש דודאי יש בכל מצוה ומצוה בכל פרט ופרט רזין דאורייתא, רק שהכל לצרף ולזכך נשמתינו לטובתינו, אבל לו ית"ש אין צורך בו, כי לא יצטרך לשום דבר רק זה רצונו שרוצה להיטיב, והבן כי הכל נכון ואמת בס"ד.
2
ג׳ועל פי זה יתבאר גם כן מה שנתעוררו המפורשים בזה המדרש, כי התשובה אינה מעין השאלה כלל, כי השאלה הוא ברכה וקללה למה נאמר, והתשובה לכך נאמר ובחרת בחיים, ועיין בספר כתנות אור בפרשת נצבים מ"ש בזה. וגם אני אענה חלקי, על פי מ"ש בספר הנ"ל בפרשת ראה על דברי רש"י את הברכה אשר תשמעו (דברים יא כז), פירוש רש"י על מנת שתשמעו. וי"ל מאי בעי רש"י בזה. ותורף דבריו בקיצור כי יצחק שהיה אוהב את ישראל, פתח בקללה ומסיים בברכה אורריך ארור ומברכיך ברוך (בראשית כז כט). ובלעם שהיה שונא ישראל, פתח בברכה ומסיים בקללה ומברכיך ברוך ואורריך ארור (במדבר כד ט), כמבואר בילקוט (ילקו"ש רמז תשע"א). והקשו לפי זה משה רבינו שהיה אוהב ישראל למה סיים בקללה ברכה וקללה. ותירץ על פי הגמרא דקידושין (דף ס"א.) ר' מאיר אומר כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן אינו תנאי, פירוש רש"י (ד"ה כתנאי) ואשמועינן נמי דבעינן הן קודם ללאו וכו'. וזה דברי רש"י דהרגיש למה פתח בברכה וסיים בקללה הלא היה אוהב ישראל, לכך פירש אשר תשמעו על מנת שתשמעו, ומשפט התנאי להיות הן קודם ללאו, ולכך פתח בברכה, עכ"ל בקצרה עיין שם. והנה יש לי ראיה ברורה מגמרא קידושין (דף ס"א ע"ב) שם, בשלמא לר' מאיר היינו אם בחקותי תלכו (ויקרא כו ג), ואם בחקותי תמאסו וכו' (ויקרא כו טו), עיין שם. הרי מבואר דהתנה השי"ת כדיני תנאי. והנה לדבריו קשה דאם היה רוצה לומר בדיני תנאי, הלא צריך להיות תנאי קודם למעשה, דהיינו אשר תשמעו שהוא התנאי, קודם הברכה שהוא המעשה הנעשה בזה, והכי הוה ליה למימר אם תשמעו אתן לכם ברכה, וכאן נאמר מעשה קודם לתנאי ואין זה בדיני תנאי. ונ"ל דהלא התנאי הוי דבר שרוצה בו הנותן, והמעשה הוי זה שנותן עבור זה, כגון על דרך משל שאומר לחבירו אם תבנה לי הבית אתן לך חפץ פלוני, דהתנאי הוי הבית שרוצה בו הנותן, והמעשה הוי החפץ שנותן, ואם כן עיקר הקפידא שהדבר אשר רוצה בו הנותן יפרע בתחלה. וכן המגרש לאשה על תנאי, ואמר אם אתן לי מנה הרי זה גט, דהתנאי הוי מה שרוצה בו הנותן, דהיינו שתתן היא לו המנה והמעשה הוי הגט שנותן הוא. ואם כן קושיתי הוא דהכי נמי הוי התנאי מה שרוצה בו ית"ש דהיינו שמירת מצותיו, והמעשה הוי הברכה שנותן, ועיין בקידושין (ס"ב ע"א) בתוס' ד"ה בשלמא לרבנן, עיין שם. ואם כן לפי מה שכתבתי לעיל לא קשה מידי, דהא אין עצם רצונו בשמירת מצותיו, רק בשביל שיתן הברכה בעולם הזה ובבא, ואם כן נתינת הברכה הוא גם כן רצונו כמו עצם התנאי, כנ"ל והוא נכון בס"ד.
3
ד׳ועל פי זה מבואר המדרש הנ"ל ברכה וקללה למה נאמר כו', דהוה ליה להקדים קללה לברכה כנ"ל כדי שיסיים בברכה, ושמא תאמר כדי שיהיה הן קודם ללאו, הלא אם היה אומר בדיני תנאי, היה ראוי להיות תנאי קודם למעשה, אלא ודאי דלא דן על דיני תנאי, ואם כן למה נאמר ברכה וקללה. לזה אמר לפי שנאמר וכו', לכך נאמר ובחרת בחיים, דהיינו שרצונו ית"ש בבחירת החיים, ואם כן הוא כמו עצם התנאי, אבל באמת הזכיר בדיני תנאי, לכך נאמר הן קודם ללאו, והוא ביאור נכון בס"ד. ועל פי זה יש לומר גם כן ראה אנכי וכו', מספר חסדי השי"ת ואמר ראה חסדיו כי אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה דייקא, ולמה אשר תשמעו על מנת שתשמעו וכנ"ל, ואם כן תבין דלמה לא נאמר תנאי קודם למעשה, אלא ודאי דזה הוי כמו עצם התנאי, ומזה תבין חסדי השי"ת ב"ה וב"ש. ועוד יש כונה אחרת בזה, דהלא מבואר בפוסקים דעל ידי שליח אין צריך תנאי כפול, והוא הדין שאר דיני תנאי. ונ"ל דמשה שאני, דהתנבא בזה הדבר (ספרי מטות ל ב), אבל אי היה על ידי נביא אחר שכל הנביאים התנבאו בכה, לא היה צריך לדיני תנאי. לכך אמר אנכי נותן וכו', אנכי דייקא, לכך ברכה וקללה, והבן.
4
ה׳ועל פי זה י"ל הפסוק (תהלים ס"ב) אחת דבר אלקים, דהיינו מה שדבר אלקים בכל תורתו בציוי ואזהרה ובגמול ועונש, הכל הוא כונה אחת, כי שתים זו הן הגמול והן העונש, שמענו כי עוז לאלקים, ואם כן לא איכפת ליה, ואף על פי כן (תהלים סב יג) ולך ה' החסד כי אתה תשלם וכו', ר"ל שכביכול חסד הוא לך כאלו נעשה חסד עמך במה שאתה משלם, מחמת גודל טובו וחסדו יתברך שמו שרוצה להיטב, והבן.
5