ישמח משה, ראה ג׳Yismach Moshe, Re'eh 3
א׳מדרש (דב"ר פ"ד א') הובא בספר נחלת עזריאל, רבנן אמרי אמר הקב"ה לא לרעתכם נתתי לכם ברכה וקללה, אלא להודיעך דרך טובה שיבחרו אותה כדי שיטלו שכר, מנין ממה שקרינו בענין ראה אנכי (דברים יא כו), עד כאן. והוא תמוה דמהיכי תיתי דברכה יהיו לרעה, ועוד שאר תמיהות. ויתפרש על פי מה שכתבתי על הפסוק ראה אנכי כו', על פי מ"ש על המדרש (ילקו"ש רמז תתע"ה) ברכה וקללה למה נאמר כו', עיין שם. ושורש דברי שם, דבאמת כיון שמסיים בקללה, נראה דלא יתכן כמבואר גבי בלעם את אשר תאור יואר (במדבר כב ו), ויתכן דקללה הוי הלאו, ובעינן הן קודם ללאו. אולם כיון דלפי זה הא בעי תנאי קודם למעשה, אולם נתינת שכר הוי התנאי, ואשר תשמעו הוי המעשה, וזה באמת רצון הבורא שעיקר שיהיה האדם עושה רצונו כמבואר שם. וזה כונת המדרש, עיין שם. ועל פי זה יתבאר המדרש הנ"ל לא לרעתכם נתתי לכם ברכה וקללה, דהא דהוא לרעה כדי שיהיה הקללה בסיום ח"ו, דאם לדין תנאי כנ"ל, אם כן היה צריך להיות התנאי קודם למעשה. לכך אמר לא לרעתכם כו', אלא להודיעך כו' שיבחרו אותה כדי שיטלו שכר, ר"ל דהשי"ת מודיע רק כדי שיטלו שכר והוא עצם הכונה, ואם כן הוי כמו תנאי קודם למעשה, ושפיר הוי בדיני תנאי, לכך נאמר ברכה וקללה כדי שיהיה גם כן הן קודם ללאו ולא לרעה ח"ו, מנין ממה שקרינו בענין ראה אנכי, וקשה מאי ראה דקאמר, ועל כרחך כמו שפירשתי שאנכי בודאי אוהב ישראל, ובודאי לא אדבר דבר לכם ח"ו לרעה, ועל כרחך כנ"ל, והן הן הדברים ודו"ק. והשתא אתי שפיר, דעל המדרש הפשוט קשה והלא אסור לשמש על מנת לקבל פרס (אבות פ"א מ"ג), אבל עכשיו אתי שפיר, דר"ל דהשי"ת מודיע שיבחרו כדי שיטלו שכר, והוא עצם הכונה להשי"ת, ולא שישראל יכוונו לזה, והבן כי נכון הוא בס"ד.
1
ב׳ועוד נראה לפרש המדרש הנ"ל (ילקו"ש רמז תתע"ה) ברכה וקללה למה נאמר (דברים יא כו) כו'. על פי מה שכתבתי בפרשת ויגש (ד"ה אדוני שאל וכו' באופן השני), לפרש ראה אנכי וגו'. כי נ"ל ליישב קושית גמרא קדושין (ס"א ע"ב) על ר' חנינא בן גמליאל דלא בעי תנאי כפול, עיין שם. וכן קשה מפסוק ראה אנכי דהוי תנאי כפול, דהנה מקשין על זה מהא דאמרינן (ברכות ז' ע"ב) כל דבר שיצא מפי הקב"ה לטובה אינו חוזר, דאף קללת חכם וכו' (מכות י"א ע"א), ומה גם השי"ת, ומדה טובה מרובה, ואם כן איך יתכן קללה על העוברים כיון שכבר נתברכו, והתנאי אינו מועיל כנ"ל. והתירוץ הוא, על פי שכתב בעל חק יעקב דלכך אחר הכרזת גזירה בחרם, עושין מי שבירך להאינם עוברים, כדי שלא יחול אף על תנאי, עיין שם. הרי דהברכה בפירוש על ההיפך מועיל דהברכה מבטל הקללה, והוא הדין הקללה בפירוש, והבן. וזה פירושו דקרא ראה אנכי נותן, אנכי דייקא, ושמא תאמר דאפילו על תנאי חל, לזה (דברים יא כז) את הברכה אשר תשמעו, (דברים יא כח) והקללה אם לא תשמעו, ובפירוש ודאי מועיל תנאי כנ"ל, והבן. ועל פי זה מבואר המדרש הנ"ל ברכה וקללה למה נאמר, נימא מכלל הן כקושיות הגמרא על ר' חנינא בן גמליאל, לזה אמר לפי שנאמר (דברים ל יט) החיים וכו', שמא יאמרו ישראל כיון שנתן לנו שני דרכים וכו', ר"ל אף שנאמרו יטעו לומר כיון שנתן לנו הקב"ה דייקא דדבריו חלין גם על תנאי, לכך נלך באיזה דרך שנרצה, דאין נפקותא דלא ידענו איזה מהן יכשר, וממה נפשך אם הברכה יבוא על תנאי אין נפקותא, וכן ההיפך, והבן. לכך אמר ובחרת בחיים, ר"ל דרק בזה הבחירה בחיים, דכיון דנאמרו שתיהם אין חלות על תנאי כלל והבן, ואם כן ממילא מיושב דצריך לומר ברכה וקללה, דאם הוי נאמר רק אחד, ודאי הוי חל על תנאי ודו"ק, והוא גם כן פירוש נפלא.
2
ג׳עוד יש לפרש המדרש הנ"ל (דב"ר פ"ד א') רבנן אמרו אמר הקב"ה לא לרעתכם נתתי לכם ברכות וקללות, אלא להודיען איזה דרך טובה שיבחרו אותה כדי שיטלו שכר, עד כאן. על פי הש"ך בחו"מ סימן רנ"ג סעיף י"ב ס"ק ט"ז, שכתב סברא אחת דלא בעינן תנאי קודם למעשה, רק באם נגמר המעשה כגון בנתינת הגט, עיין שם. ואם כן לפי זה אם אמרינן ברכה וקללה תיכף ניתן, ובהתנאי תולה איזה שיתקיים, שפיר הוי קשה. אבל מכיון שאין נתינת השכר דהיינו הברכה אלא אחר כך, אם כן עדיין לא נגמר המעשה, ואין צריך לתנאי קודם למעשה. ועל פי זה מבואר לא לרעתכם נתתי וכו', דאם כבר נתתי, הוי מוכח דלרעתכם כמ"ש, דאם לדיני תנאי היה מכוון, אם כן גם תנאי קודם למעשה היה צריך, אלא להודיעם שיבחרו כדי שיטלו, שיטלו דייקא דהיינו אחר כך, אם כן אין צריך לתנאי קודם למעשה. אבל באמת לדיני תנאי נתכוון מנין, ר"ל מנין היה לומר כן שצריכין רבנן לאשמועינן ההיפך, זה ממה שקרינן בענין ראה אנכי, דמפרש ביה אנכי נותן היום, דמשמע שהנתינה היא תיכף, לכך הוצרך רבנן לאשמועינן והפירוש הוא דרך המביא לשניהן נותן היום. או יאמר היום, כמו היום על לבבך (דברים ו ו), בכל יום ויום יהיה כו' (ספרי ואתחנן ו ו), והבן.
3
ד׳וגם המדרש הראשון (ילקו"ש רמז תתע"ה) ברכה וקללה למה נאמר. יתפרש גם כן על פי זה קצת בשינוי מפירוש הראשון, דהיינו ברכה וקללה למה נאמר כמו שפירשתי, לפי שנאמר את החיים ואת המות כנ"ל, נתתי דייקא דהוא טפי לשון עבר מנותן, ואמרו ישראל כיון שנתן דייקא, אם כן היה צריך להיות תנאי קודם למעשה וכאן הוא מעשה קודם לתנאי, אם כן נלך באיזה מהן שירצה דהתנאי בטל ומעשה קיים, לכך נאמר ובחרת בחיים, אם כן הוא עצם הרצון, והוי כתנאי קודם למעשה כמ"ש בפירוש הראשון, ודוק.
4