ישמח משה, ראה ו׳Yismach Moshe, Re'eh 6
א׳בילקוט שמעוני פרשת ראה (ילקו"ש רמז תתע"ו) רבי אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר, מי לחשוך שאמרה תורה (דברים יא כו) ברכה וקללה, (דברים יא כז) את הברכה אשר תשמעו, (דברים יא כח) והקללה אם לא תשמעו, כיוצא בדבר אתה אומר (משלי יח כא) המות והחיים ביד הלשון ואוהביה יאכל פריה, אוהב את הטובה יאכל פרי', אוהב את הרע יאכל פריה. רבי אליעזר בר' יוסי הגלילי אומר מי לחשוך שאמרה תורה (תהלים לד יד) נצור לשונך מרע, כיוצא בדבר אתה אומר (משלי יא לא) הן צדיק בארץ ישולם. רבי אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר מי לחשוך שאמרה תורה (משלי טז ד) כל פועל ד' למעניהו והקללה אם לא תשמעו, מצינו למידין שלא צוה יעקב את בניו אלא אחר שכלו ימיו ונטה למות, ואחר שראה כל הנסים שנעשה בו, על כן נאמר במשה (דברים א ד) אחרי הכותו את סיחון, עד כאן הילקוט. והוא פלאי. ונ"ל דהכי פירושו מי לחשוך שאמרה תורה ברכה וקללה, ר"ל דבר שאמרה תורה עליו ברכה וקללה, ומפרש את הברכה אשר תשמעו דהיינו קיום מצוה, והקללה אם לא תשמעו דהיינו עבירה, ואם כן אם הם יחד כגון דבר אחד שיש בו מצוה בחד צד ועבירה בחד צד, כגון עשה ולא תעשה, אם יש למנוע או לא, דהעשה דוחה לא תעשה. והנה נראה דרבי אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי סובר כאבא שאול ביבמות דף ל"ט ע"ב, ובדף (יבמות) ק"ט ע"א דאף ביבום דמפורש בתורה, אף על פי כן אם נושא לשם נוי כו', קרוב להיות הולד ממזר. ועיין בתוספת (ד"ה) והרא"ש שם (יבמות) דף ל"ט (ע"ב) דפסקו כאבא שאול, וכל שכן בשאר עשה דדוחה לא תעשה אם אין כונתו להמצוה דאסור. ונראה דאף רבנן דפליגו עליה דאבא שאול ביבום, מודו כאן, דשם הטעם דכתיב (דברים כה ה) יבמה יבוא עליה מכל מקום, כמו שמפורש בדברי חכמים (יבמות ל"ט ע"ב), וכאן לא שייך זה. ולפי זה בענין כזה תולה בחפץ ורצון וכונה, אם חפצו להמצוה ואוהב את הטוב, אז נדחה הלא תעשה דרחמנא לבא בעי, וגלוי לפניו שאינו אוהב הרע דהיינו העבירה שבו בענין ההוא, רק חשקו לקיים המצוה. מה שאין כן אם אוהב לעשות הרע ולזה כונתו, אז אינו מועיל מה שיש בו מצות עשה. וזה דברי רבי אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי במה שאמר כיוצא בדבר אתה אומר, רצה לומר דמצינו דוגמתו של הספק הנ"ל שנסתפקנו, ומשם נפשט גם כן, ומפרש מה שהוא הדוגמא אשר מצאנו, המות והחיים ביד הלשון, דהיינו כשמדבר דברים טובים דהיינו בתורה ועבודה ובהבאת שלום, אז הוא חיים. וכשמדבר שקר או נבלה ולשון הרע ורכילות ולצנות, אז היא מות. וגם כן יש להסתפק כנ"ל, כגון שצריך לשנות מפני דרכי שלום, ומפרש בסיפא דקרא ואוהביה יאכל פריה, דהעיקר תולה מה שהוא אוהב ורוצה בו, כמו דמפרש ואזיל אוהב את הטוב יאכל פריה, אוהב את הרע יאכל פריה, דהיינו כמ"ש, ומינה נלמוד דכן הוא בכל עשה ולא תעשה כנ"ל, ודו"ק.
1
ב׳רבי אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר מי לחשוך שאמרה תורה נצור לשונך מרע כו'. נ"ל דהא קשה בפסוק (תהילים ל״ד:י״ד) נצור לשונך מרע, דהיינו ממש סיפא דקרא ושפתיך מדבר מרמה, דהא מרמה רע הוא, והוא בכלל דברי הרישא דקרא. אלא ודאי מהסיפא נשמע להרישא, דאין פירושו שינצור לשונו שלא ידבר רע, דאם כן הוי כל דבור רע בכלל, רק דפירושו נצור לשונך מרע, ר"ל גם ממי שהוא רע ורשע נצור לשונך שלא תבזיהו, כמו שדרשו (עירוכין ט"ז:) חז"ל ולא תשא עליו חטא (ויקרא יט יז), לביישו ברבים, וכמו שהשיב דוד המלך ע"ה הבא על אשת איש מיתתו בחנק אבל יש לו חלק לעולם הבא, אבל המלבין פני חבירו ברבים אין לו חלק לעולם הבא, כמבואר בסנהדרין פרק חלק (סנהדרין דף ק"ז.). או ירמוז כמ"ש בפרשת מצורע בכרוז דהרוכל (ויק"ר ט"ז ב'), דאף בגנות של אדם רשע אין לדבר אף שלא בפניו, עיין שם. וזה הוא דברי רבי אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי מי לחשוך, ר"ל איך לחשוך לשונו, וקאי על למעלה שהביא הפסוק המות והחיים ביד הלשון, ואמר איך יש לחשוך שאמרה תורה נצור לשונך מרע, ר"ל גם מרע ציותה תורה שלא לשלוח לשונו בו, על אחת כמה וכמה שלא לדבר בטובים. ולזה אמר כיוצא בדבר אתה אומר הן צדיק בארץ ישולם, דהפסוק הנ"ל נדרש במדרש (ילקו"ש) משלי י"א על משה שנענש על שאמר לישראל שמעו נא המורים (במדבר כ י), עד כאן. הרי אף שכיון להוכיחן ובעת שהיו חוטאין, אף על פי כן נענש כיון שקוראן בשם גנאי, והבן.
2
ג׳רבי אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר מי לחשוך כו'. נ"ל דהנה במקום אחר אמרו חז"ל (ברכות כ"ט.) אל תאמין בעצמך עד יום מותך, שהרי יוחנן כהן גדול שימש בכהונה גדולה שמונים שנה ולבסוף נעשה צדוקי, אלמא דהשי"ת אין מוחה ואין מונע להבחירה בשום פעם. ובמקום אחר דרשו על פסוק (שמואל א' ב ט) רגלי חסידיו ישמור, כיון שעברו רוב שנותיו של אדם ולא חטא, שוב לא יחטא (יומא דף ל"ח:). והדברים נראין כסותרין את עצמן. וי"ל דממכשול שוגג, השי"ת שומרו דחטא היינו שוגג, אבל אם רוצה להרשיע במזיד, השי"ת אינו מבטל הבחירה.
3
ד׳ועוד י"ל על פי הגמרא בקידושין (דף מ' ע"ב) דאיתא שם רבי שמעון בן יוחאי אומר כו', עיין שם דמשני בתוהא על הראשונות. הרי מבואר שם דבתוהא על הראשונות, הרי עוקר הראשונות לגמרי וכאלו לא היה כלל. אם כן לפי זה י"ל דבאמת מי שלא חטא ברוב ימיו, שוב אין מניחו השי"ת לחטא. וזה דייקא כשרוצה לעבור עבירה סתם, דאף אם יחטא הראשונות קיימות, אין מניחו השי"ת לחטא, דלא יתכן מי שיש בידו רק זכיות ורוב ימיו יהיה בידו חטא וכך היא המדה. אבל אם רוצה לתהות על הראשונים שלא חטא, דאז יעקרו הראשונות לגמרי וכאלו לא היה כל ימותיו בלא חטא, על כן השי"ת אין מזדקק לבטל הבחירה בזה, דאין כאן רוב שנותיו בצדקות. ואם כן לפי זה יוחנן כהן גדול שנעשה צדוקי ואפיקורס, אם כן נדמה לו בודאי שעד עתה הלך בדרכי ההבל, אם כן בודאי תהא על הראשונות. מה שאין כן בעובר עבירה רק משום דיצרו תקפו, והאמונה אינה נעדרת ממנו, דזה ודאי אף שעתה יצרו תקפו ורוצה לעבור, מכל מקום אינו תוהא על הראשונים שלא חטא, דמה הנאה היה לו עתה במה שחטא כבר, לכך הראשונים קיימים ומשום זה השי"ת משמרו בעתיד, וזה ברור. והנה שם מהא דרבי שמעון בן יוחאי במסכת קידושין, ומקרא דיחזקאל (לג יח) גופא מוכח כמ"ש, דאם לא כן קשה איך משכחת להם מרד באחרונה כיון שכל ימיו צדיק היה, הלא כתיב (שמואל א' ב ט) רגלי חסידיו ישמור, אלא ודאי צריך לומר או כתירוץ ראשון או כתירוץ השני שכתבתי כאן. והנה לתירוץ השני פירושא דאל תאמין בעצמך כו', הוא (דאלו) [דאולי] יחזור בו ויתהא על הראשונות ודו"ק.
4
ה׳והנה על פי זה עניתי ואמרתי לפרש הגמרא במסכת ברכות (דף כ"ט ע"א), דאיתא שם (ברכות) בדף כ"ח ע"ב תנו רבנן שמעון הפקולי הסדיר שמונה עשרה ברכות על הסדר, אמר להם רבן גמליאל לחכמים כלום יש אדם שיודע לתקן ברכת הצדוקים, עמד שמואל הקטן ותקנה, לשנה האחרת שכחה, והשקיף בה שתים ושלש שעות ולא העלוהו, ושם דף כ"ט ע"א מקשה אמאי לא העלוהו, והאמר רב יהודה אמר רב טעה בכל הברכות כולן אין מעלין אותו, בברכת הצדוקים מעלין אותו חיישינן שמא מין הוא. ומשני שאני שמואל הקטן דאיהו תקנה, וניחוש דלמא הדר ביה. אמר אביי גמירי טבא לא הוי בישא. ומקשה ולא, והכתוב ובשוב צדיק מצדקתו ועשה עול. ומשני ההוא רשע מעיקרו. פירש רש"י (ד"ה) רשע מעיקרו, ושב מרשעתו פעמים שחוזר ונעשה רשע, אבל צדיק מעיקרו לא. ומקשה ולא, והתנן (אבות פ"ב מ"ד) אל תאמין בעצמך עד יום מותך, שהרי יוחנן כהן גדול שימש בכהונה גדולה שמונים שנה ולבסוף נעשה צדוקי. ומשני אמר אביי הוא ינאי הוא יוחנן. פירוש רש"י (ד"ה) הוא ינאי, שהרג חכמי ישראל, ינאי רשע מעיקרו, ונעשה צדיק וחזר לרשעתו. רבא אמר ינאי לחוד ויוחנן לחוד, ינאי רשע מעיקרו ויוחנן צדיק מעיקרו. ומקשה הניחא לאביי, אלא לרבא קשיא. ומשני אמר לך רבא צדיק מעיקרו נמי דלמא הדר ביה. ומקשה אי הכי אמאי לא אסקוהו. ומשני שאני שמואל הקטן דאתחיל בה, דאמר רב יהודה אמר רב ואי תימא ר' יהושע בן לוי לא שנו אלא שלא התחיל בה, אבל התחיל בה, גומרה, עכ"ל הגמרא שם. והנה התירוץ הנ"ל אמר לך רבא צדיק מעיקרו נמי כו', הוא תמוה מאד דאיזה תירוץ יש בזה, דאדרבה על ידי זה נצמח הקושיא, והוא הקושיא ראשונה אלא לרבא קשיא, דכיון דרבא אמר דיוחנן צדיק מעיקרו ואף על פי כן נעשה צדוקי, אם כן קשה אמאי לא אסקוהו לשמואל הקטן דדילמא הדר ביה, אם כן מאי משני על זה ומקשה על זה אי הכי, הא הוא גופא הקושיא הראשונה, והיה לו לתרץ תיכף שאני שמואל הקטן דאתחיל בה. לכך נ"ל דקושיא הראשונה אלא לרבא קשיא הוא קושיא אחרת, והיא באמת מתורצת במה דמשני אמר לך רבא כו' כמו שאבאר, והוא דכונת המקשן הוא להקשות על רבא מגמירי דאמר אביי, דודאי לא יחלוק רבא על מה דגמירי בקבלה, דהא אביי לא מדעתו אמרה כדי לתרץ הקושיא, דהוה ליה למימר שמע מינה טבא לא הוי בישא, ומדאמר גמירי, שמע מינה דכן קבלה בידן איש מפי איש וזה ברור, ואיך יחלוק רבא על זה. ולדעתי נראה דהגמירי הנ"ל הוא המימרא כיון שעברו רוב שנותיו כו', דקודם שעברו הרוב בטוב, עדיין אינו מוחזק בחזקת טבא וזה ברור לדעתי, דאם לא כן יסתור הגמירי הנ"ל להמימרא הנ"ל דעברו רוב שנותיו, ודו"ק. ורוב שנותיו היינו על דרך ימי שנותינו בהם שבעים שנה (תהלים צ י), ועל זה משני שפיר, דהא הטעם הנ"ל שמה שעבר בטובה משמרו לעתיד, וזה אינו רק אם רוצה לחטא לעתיד ולהיות שומע ליצרו הרע, אבל אינו תוהא על הראשונות לחזור בו מהטוב שעשה שאינו נעשה צדוקי, רק שתקפו יצרו, ועתה על זה גמירי דטבא לא הוי בישא, דהטוב שמעבר משמרו כיון שאינו נעקר, מה שאין כן אם נעשה צדוקי ומין דאז תוהא על הראשונות דאז נעקרו הראשונות בבחירתו, אם כן אין כאן שמירה. ולכך על יוחנן דנעשה צדוקי אמר רבא שפיר דהיה צדיק מעיקרו, ופירושו דאל תאמין, היינו שמא יחזור בו ויתהא על הראשונות. וזה הוא תירוץ הגמרא אמר לך רבא צדיק מעיקרו נמי יש לחוש דלמא הדר ביה דייקא, דהיינו שמא יתהא על הראשונות ולא קשיא עליו מגמירי הנ"ל, ועכשיו מקשה אי הכי אמאי לא אסקוהו לשמואל הקטן, דהא גם כן יש לחוש כנ"ל. ועל זה משני שפיר שאני הכא דהתחיל בה, כנ"ל ברור בפירוש דברי הגמרא הנ"ל דבהא פליגי אביי ורבא, דאביי אינו מחלק בין (טובא) [טבא] לא הוי בישא ובין הדר (בין) [ביה], ורבא מחלק ביניהם, והוא נכון בס"ד.
5
ו׳היוצא מזה, דהשי"ת אינו מזדקק לבחירה למנעו גם שעברו רוב שנותיו אם רוצה לחטא במזיד לפי תירוצי הראשון, או אם ירצה לתהות על הראשונות לפי תירוצי האחרון. וטעם הדבר יתבאר על פי מה ששמעתי לפרש הפסוקים ביחזקאל (ט"ו ב') מה יהיה עץ הגפן מכל עצי הזמורה אשר ביער, (יחזקאל ב ג) היעשה לכל מלאכה אם יקחו ממנו יתד לתלות עליו כל כלי, (יחזקאל ב ד) הנה לאש נתן לאכלה וכו', (יחזקאל ב ה) אף כי אכלתהו אש ויחר ונעשה עוד למלאכה, (יחזקאל ב ו) כה אמר ד' כעץ הגפן אתם משולים בית ישראל, (יחזקאל ב ז) ונתתי פני בכם וידעתם כי אני ד'. והענין, דהנה אמרו רז"ל (אבות פ"ו מי"ב) כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו. ולפי העולה על הדעת בהשקפה ראשונה באלו הבוחרים ברע ולא בטוב, נעדר ח"ו כונתו ית' בבריאתם, כי אין מתרבה מהן כבוד שמים, ואיך יתכן שיעדר כונתו ית' בשום פעם, הלא עצת ה' לעולם תעמוד מחשבות לבו לדור ודור (תהלים לג יא). אך התשובה בזה, כי בודאי לא נעדרה כונתו ית' בשום אופן, כי אף מאנשי רשע ופשע מתרבה כבוד שמים, כי כשהקב"ה נפרע משונאיו, אם בזה העולם, שמו יתגדל ומתקדש ונורא על כל סביביו (ויק"ר כ"ד א'), וימין ה' נאדרי בכח וימין ה' תרעץ אויב (שמות טו ו). ואם בעולם הבא, הרי אמרו רז"ל (שמו"ר ז' ו') גדול הקילוס שעולה מן גיהנם וגו', ודרשו (עירובין י"ט ע"א) עוברי בעמק הבכא מעין ישיתוהו (תהלים פד ז), על אלו שעוברים בעמק הגיהנם, שמורידין דמעות כמעין של שיתין, גם ברכות יעטה מורה, שמודין ומשבחין ומצדיקין עליהם את הדין ואומרים יפה דנתנו יפה חייבתנו ה' הצדיק ואנחנו הרשעים, ואם כן גם מאלו שמו מתקדש ומתגדל. רק ההפרש כי בצדיקים שמו מתגדל ומתקדש בשעת קיומן, כי תהלתו בקהל חסידים (תהלים קמט א), כבוד מלכותו יאמרו וגבורתו ידברו (תהלים קמה יא). ומאנשי רשע נצמח כבוד שמים בשעת אבודן, ולא בשעת קיומן.
6
ז׳ועל פי זה יתבארו הפסוקים הנ"ל מה יהיה עץ הגפן מכל עץ הזמורה אשר היה בעצי היער, היקח ממנו עץ לעשות למלאכה וגו', כי חלש הוא ואין ראוי לשום השתמשות בשעת קיומו כמו בשאר עצים, רק לאש ניתן לאכלה וגו' אף כו' אש אכלתהו ויחר, דהיינו שעת איבודו ונעשה עוד למלאכה, ר"ל דאז ראו להשתמשות לאפות ולבשל, כה אמר ה' כאשר עץ הגפן וגו', כן נתתי את יושבי ירושלים היינו דורו אנשי רשע, כי אין כבוד שמים מתרבה על ידכם רק בשעת אבודכם, על כן ונתתי פני בכם היינו פני בזעם, אז וידעתם כי אני ה' שאז שמו מתקדש והדר כבודו נודע בעולם, עד כאן שמעתי וש"י. והנה כל דברי החכמה הנ"ל מבוארים במשלי ט"ז פסוק ד' (משלי טז ד) כל פעל ה' למעניהו וגם רשע ליום רעה, ועיין רש"י (ד"ה כל פעל). וחז"ל אמרו (נדרים כ"ב ע"א) אין רעה אלא גיהנם, ועל כן צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם (הושע יד י), כי בין כך ובין כך לא נעדרה כונת הבריאה וכבודו ית' מתרבה.
7
ח׳(אמר המסדר חסר ולא ימצא יותר, ועיין לעיל פרשת ואתחנן בפסוק ואתחנן, שם רמז על תוכן הדרוש הזה עיין שם).
8
