ישמח משה, שלח א׳Yismach Moshe, Sh'lach 1
א׳שלח לך (במדבר יג ב). לדעתך וכו' (תנחומא שלח סי' ה'). וילכו ויבואו (במדבר יג כו), מקיש הליכתם לביאתם (סוטה ל"ה ע"א). עיין באור החיים מ"ש על הפסוק וילכו ויבואו. ולי נראה על פי מה דאיתא בחידושי אגדות למהרש"א במסכת סוטה (דף כ"א.) ובספר שבט מישראל סי' א', דמצוה שאינו מחויב בה, שכרו בעולם הזה (עיין לעיל פרשת לך ד"ה וילך אברם). והנה המבואר בקדושין (דף ל"ט:) דאי איכא שכר מצוה בהאי עלמא, הוה ליה להגן מן החטא, עיין שם. והנה מה שהקשה באור החיים הא קיימא לן (סוטה כ"א ע"א) דאצולי לא מצלא. לא קשה מידי לדעתי, דהיינו משום דקיימא לן (קידושין ל"ט ע"ב) שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, והבן. (ודברי האור החיים תמוהין דמעיקרא מהביל דברי המחלקין בין מעשה מצוה למעשה מצוה בין לשמה בין שלא לשמה, דאם כן הוה ליה להגמרא לשנויי במסכת קדושין (דף ל"ט) דילמא עשה שלא לשמה. ואחר כך תירץ הוא בעצמו דדואג ואחיתופל תורתן שלא לשמה (עיין סנהדרין ק"ו ע"ב), ואם כן הדרא קושיא לדוכתיה דודאי לא עדיף מצוה שלא לשמה מתורה שלא לשמה, דלימוד תורה נמי מצוה היא, רק דנ"ל עיקר כמ"ש). והנה השי"ת אינו מזדקק לבחירה, ואף על פי כן כל מחשבותיו ית' ומסבב סיבות שיטיבו אנשים דרכיהם, רק שרוצה בבחירתו לשנות דוקא מרצונו הרשות נתונה, אבל איהו ית"ש דידיה עביד ברוב רחמיו, ולכך לא רצה השי"ת לצוות בחיוב לשלוח אנשים מרגלים, דאם כן יהיה מצוה חיובי ושכרו בהאי עלמא ליכא, ולא אצולי מצלא מן החטא, רק עשה אותו למצוה רשות, דמכל מקום מצוה היא לעסוק בצורכי כל ישראל ולילך בשליחות כל ישראל, וראוי להיות אצולי מצלא מן החטא. והנה אם הם לא היו מרשיעין בבחירתם כל כך תיכף בתחלת הליכה בעצה רעה, והיו מתחילין לילך בדבר מצוה, היו באמת ניצולין, אבל וילכו ויבואו מקיש הליכתן לביאתן, ואם כן קדמה הקליפה לפרי ואינו מועיל, כמ"ש באור החיים על הא דמשני בדואג ואחיתופל טינא בלבם היה (חגיגה ט"ו ע"ב), ר"ל קודם שעסקו בתורה כנ"ל.
1
ב׳או יאמר שלח לך (במדבר יג ב), לטובתך. כמו שפירשו רז"ל בלך לך (בראשית יב א). ואבאר זה, כי נראה לי דענין השליחות מרגלים היה, כדי שידעו תקפם וחזקם וריבוים של עם הארץ, ולא יסמכו כלל וכלל על כחם ועוצם ידם ועל ריבוייהם, רק על ישועת ה' ויבטחו רק בשם ה', כי הישועה נמשך אחר האמונה והבטחון, ואז לא יצטרכו כלל לחרב וחנית ולשום עשיה גשמיות. מה שאין כן אלו היו יושבי הארץ חלשים, אז היו סומכים על כחם והיו צריכין למלחמה, אף שישועת ה' היה נלוה אליהם, מכל מקום היה מכוסה בטבעיית כפי בטחונם, מה שאין כן בעם עז ותקיף מאד מאד עד שהם כחגבים לעומתן, אין מבוא כלל להטבע לנצחם, אז לא יהיו עיניהם נשיאות רק לה' לבדו, ואז יושעו בלי שום סיוע גשמיות, כי דרך של יוצר בראשית בהראותו ניסיו וגבורותיו להפוך הסדר, כמ"ש ביערות דבש (חלק א' דרוש ט"ז דף צ"ה ע"א) על פסוק (תהלים קיד ה) מה לך הירדן כי תנוס וגו', עיין שם. הכי נמי לנגד עמים חלשים לא היה ניקל כל כך הנצחון, כי היו צריכין למלחמה, ולנגד עם עז ותקיף היה הנצחון יותר בניקל, כי לא היו צריכין כלל למלחמה. והנה כבר כתבתי (בפרשת בשלח בפסוק (שמות יז ט) ויאמר משה וגו' בחר לנו אנשים), כי מה שנעשה על ידי משה, היה בלי סיוע גשמיות, וכל מה שהיה צריך להיות בסיוע גשמיות, היה צריך להעשות על ידי אחרים. והנה אם לא היו נפתים המרגלים והעם מפתוי יצר הרע ונחש הקדמוני, והיו בוטחים בשם ה', לא היו צריכין לחרב ולחנית ולשום סיוע גשמית, אז היה יכול להיות משה המביא לארץ ישראל. מה שאין כן אחר כך שלא האמינו בישועתו והיו צריכין למלחמה, היה יהושע צריך להיות המביא. והיינו דאמר משה (בפרשת ואתחנן, דברים ג כו) ויתעבר ה' בי למענכם, ואף שהיה על ידי חטא מי מריבה, שומה מאת ה' היה כמ"ש רז"ל (רבה דברים פרשה ב' סימן ט' (דב"ר פ"ב ט')) כדי שיבא דור המדבר לעולם הבא, וצריך לומר דאף שהיה על ידי חטא מי מריבה, היה שומה מאת ה' דאם לא כן ורגלי חסידיו ישמור מחטא (שמואל א' ב ט), כמ"ש רז"ל (יומא ל"ח ע"ב), והבן. הכי נמי יש לומר בדידן. והיינו דאמר יתברך למשה שלח לך לטובתך, שאתה יכול להיות המביא, ויתורו את ארץ כנען אשר אני נותן דייקא, ר"ל שמזה שיתורו ידעו שרק אני הנותן. והנה המשולחים היו ראשי בני ישראל, ואם היו אומרים הכל בלשון בשורה טובה, הארץ טובה והעם היושב בה הוא עז ותקיף, עד שאין הנצחון בטבע שיהיה הדבר מוטל עלינו, רק לה' הישועה כמו כל הניסים שראינו, היה דבריהם נכנסים בלב העם, והאמינו בה' ובטחו בישועתו. אבל כי אמרו (במדבר יג כח) אפס כי עז העם כמתאוננים על הדבר, מה יעשו אזובי קיר. והנה (במדבר יג ל) ויהס כלב את העם, כי היה חושב אם יאמר להם שאינם צריכין כלל לשום דבר לא למלחמה, רק לה' הישועה לבדו, לא יאמינו בו כיון שכבר נפלו בחמת הכפירה והעדר הבטחון, לכך תפס המועט ולא אמר כל ענין הבטחון כלבבו, כדי שיקבלו ממנו וישתיקן בזה, והיינו ויהס כלב וגו'.
2
ג׳או יאמר, כי כבר ראה כלב שאבדו המעלה הגדולה שלא היו צריכין לשום פעולה אנושית על ידי התרעמותם, ואמר להם דעדיין (במדבר יג ל) עלה כביכול, אז נעלה (ולא קודם, כמו שהיה אחר כך ויעפילו לעלות (במדבר יד מד), באמרו כי לא אעלה בקרבך ונפלו, שמות לג ג), כי יכול נוכל לה, ר"ל כי יכול ית"ש שנוכל לה במלחמותינו על כל פנים, אף שאנחנו חלשים והם תקיפים, והמרגלים אמרו כי חזק הוא ממנו כביכול (במדבר יג לא).
3
ד׳ועל פי זה יתבאר המדרש (עיין תנחומא ואתחנן סי' ו') (שהביא היערות דבש שם בפסוק (דברים לא יד) הן קרבו ימיך), אמר משה למה אמות ומה עשיתי, אמר לו הקב"ה בעון אדם הראשון וכו', עיין שם. ועל פי דברי היערות דבש שם (דף צ"ה ע"ב) כי ליחס לאדם תואר אלקים, פרחה מזוהמת הנחש שאמרה והייתם כאלקים (בראשית ג ה), עיין שם. אבל באופן אחר, כי ענין זה להדמות כח בני אדם לעושם ויוצרם, נצמח מאז שאמרה והייתם כאלקים, ועל כן דור הפלגה אמרו שילחמו עמו כביכול, וכן דור המבול כמו שדרשו רז"ל בסנהדרין (דף ק"ח ע"ב) על הפסוק (איוב יב ה) לפיד בוז וכו', שאמרו שיעמיד רגלו על התהום ויסתמנו, וכן אלו שאמרו כי חזק הוא ממנו, וזה גרם למשה למות, והבן.
4