ישמח משה, שלח ג׳Yismach Moshe, Sh'lach 3
א׳ויקרא משה להושע בן נון יהושע (במדבר יג טז). בתרגום יונתן כד חמא משה ענותנותו דהושע, קרא לו יהושע. נ"ל על דרך הפשוט, על פי שאמרו רז"ל (סוטה י"ז ע"א) איש ואשה שכינה ביניהם, והיינו שם י"ה שיש בשני התיבות הנ"ל, ונמצא דשם זה מורה על השכינה. והנה אמרו בסוטה (דף ה'.) כל המתגאה, אמר הקב"ה אין אני והוא יכולין לדור בעולם, ולהיפך בענוה כתיב (ישעיה נז טו) ואשכון את דכא ושפל רוח, דהשכינה עמו. ועל פי זה מפורש התרגום הנ"ל, וזה הוא יה יושיעך מעצת מרגלים, כי מי שהוא דבק בה', לא ישגיח בטבע במה שראה שעז העם וערים בצורות, כי הוא למעלה מהטבע. ועל פי זה יובן במה שאמר יהושע שמש בגבעון דום (יהושע י יב), ודרשו רז"ל (ע"ז כ"ה (ע"א) עיין רש"י [ד"ה וידום]) דום מלומר שירה, ואני אומר תחתיך. על פי מה שאמרתי על כי גאה גאה (שמות טו א), על פירוש רש"י (ד"ה כי) והתרגום, ועל הפסוק (תהלים יט ב) השמים מספרים כבוד אל, (כמבואר בפרשת אמור על המדרש (ויק"ר כ"ו ד') זה שאמר הכתוב יום ליום יביע אומר), ואם כן הם יכולים לומר שירה לפי שאינם מפסיקים, והיינו משום דלא הוי גבייהו השראת שכינה להדיא, אבל יהושע דהיה אצלו השראת שכינה, היה יכול לומר אף שיפסיק, כי הוי בפניו, נ"ל.
1
ב׳(ב) עוד פירוש על התרגום יונתן הנ"ל, על פי דאיתא בילקוט דוד (פ"י) בשם השל"ה, כי עיקר טענת המרגלים היה שישראל אינם צדיקים, עיין שם. וידוע דמי שהוא עניו, דן את כל אדם לצדיק, ועל כן יהושע מכח ענותנותו ניצל מעצת מרגלים. ועל פי זה יובן מה שדרשו (סוטה ל"ה ע"א) ממנו (במדבר יג לא), אל תקרי ממנו, אלא ממנו דהיינו בעצלתים ימך המקרה (קהלת י יח) (מגילה י"א ע"א), ודוק.
2
ג׳(ג) עוד יאמר על פי הפרשת דרכים (דרך ענוים דרוש י"ד) על פסוק (שמות יט-כ) אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם, (שמות כ כ) לא תעשון אתי אלקי כסף, עיין שם. ועל פי שכתבו המקובלים על הפסוק (במדבר יג כג) וישאוהו במוט, שכפרו בפרשת שמע ישראל (דברים ד ד) שיש בו כ"ה אותיות, ופרשת ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד כ"ד אותיות. והענין מבואר כי איך יצוייר לומר חזק הוא ממנו כמו שדרשו רז"ל (סוטה ל"ה ע"ב), הלא הוא סבת כל הסבות וכח כל הכחות, ואיך יתכן יותר חזק לולי שנפלו ונלכדו ברשת הכפירה שני רשיות ח"ו, לומר שרשם ממקום אחר חלילה וחלילה, וענין (בראשית א כו) נעשה אדם הטען. אבל יהושע שהיה בו מדת ענוה, לפי שידע כי אומרו נעשה אדם בא ללמד מדת ענוה, על כן אמר משה יה יושיעך מעצת מרגלים, והבן.
3
ד׳(ד) עוד יתבאר התרגום יונתן הנ"ל, כי הנה אלדד ומדד התנבאו משה מת ויהושע מכניס (סנהדרין י"ז ע"א), ועדיין לא היה שמו יהושע, אם כן אם לא קרא משה את שמו יהושע, לא היה ראוי לגדולה. והנה כבר הקשה בספר שו"ת אבן שוהם על הטור או"ח, דפסק בסי' צ' דלעמוד (בתפלה) מתוך עסק בדברי ציבור, כעומד בתפלה מתוך דברי תורה דמי, דשמחה היא לו. והקשה על זה מהא דאיתא (סנהדרין ע"א שם) דאמר יהושע אדוני משה כלאם (במדבר יא כח), הטל עליהם צורכי ציבור וכו'. ופירש זקני מהרש"א ז"ל הטל עליהם צורכי ציבור, ויהיו עצבים ויהיו כלים מאליהם מנבואתם, דאין השכינה שורה מתוך עצב וכו' (שבת ל' ע"ב), אלמא דעצב הוא. ותירץ בספר הנ"ל דליהושע מתוך ענותנותו הגדולה, היה נדמה לו כעצב שלא היה רוצה בגדולה, עד כאן דבריו. והנה ידוע אמרם (עירובין י"ג ע"ב) כל הרודף אחר הכבוד, הכבוד בורח ממנו, וכל הבורח מן הכבוד, הכבוד רודפו. ועל פי זה מבואר כד חמא משה ענותנותו וכו', דהיינו כנ"ל שאינו רוצה בכבוד, קרא לו יהושע שורש הגדולה והכבוד, דכל הבורח מן הכבוד הכבוד רודפו כנ"ל. והיינו יה יושיעך מעצת מרגלים, ר"ל שעל ידי עצת המרגלים נצמח לו ישועה שיהיה הוא המכניס, דאם לא כן היה משה המכניס שהרי משה נקבר בחוץ לארץ, רק משום ויתא ראשי עם (דברים לג כא) (רבה דברים פרשה ב' סימן ט' (דב"ר פ"ב ט')), והבן.
4
ה׳(ה) עוד יתבאר התרגום יונתן הנ"ל. והמדרש ויקרא משה להושע בן נון יהושע (במדבר יג טז), זה שאמר הכתוב (איוב יד ד) מי יתן טהור מטמא לא אחד. על פי שמצינו בכלב שאמר (יהושע י"ד) ואשיב להם דבר כאשר עם לבבי. ודרשו רז"ל (במדרש רבה שלח (פרשה ט"ז) סי' י"ט), ולא כאשר עם פי, ודרשו רז"ל מלמד שדבר עמהם אחד בפה ואחד בלב לומר אני עמכם בעצה, עד כאן. והנה ביהושע לא מצינו שעשה כן, ואדרבא מכלל הדברים שאמר כלב כן ליהושע, שמע מינה שיהושע לא עשה כן. ויובן כי כלב אף שהיה צדיק גדול, מכל מקום מדריגה זו שמצינו ביהושע לא מש מתוך האהל (שמות לג יא), לא מצינו בו. ומובן דזה שנאמר בו לא ימיש, אינו סר מהתורה רגע אחת, ונתעצם בהתורה ונעשה עם התורה אחד ואין לו חיות אחר. וידוע מה שכתבתי בפרשת תשא (ד"ה בתנחומא) הא דאיתא ביו"ד סי' קנ"ז שיש הפרש בין יהרג ואל יעבור, או יעבור ואל יהרג. בשאר מצות בין חסיד ופרוש לשאר אנשים, וכתבתי דתרוייהו נפקו מהפסוק (ויקרא יח ה) וחי בהם, כי התורה ניתן לכל אחד כפי כחו, כמו שנדרש (שמו"ר ה' ט') על הפסוק (תהלים כט ד) קול ה' בכח וכו'. והנה לפי זה יובן דכלב שלא נתעצם כמו יהושע, הותר לו לשקר משום חיי נפשו, ולדידיה הפירוש וחי בהם ולא שימות בהם (יומא פ"ה ע"ב). אבל יהושע שנתעצם, היה אצלו אמירת שקר ביהרג ואל יעבור, ובודאי ניצל על פי נס. והנה באמת שקר היא טומאה, וכן כל עבירה, ואם החיה נפשו על ידו, הרי נצמח טהרה ממנו קיום נפש אחת מישראל שהוא כעולם מלא (ב"ב י"א ע"א), ובפרט שנצמח ממנו ויהס כלב (במדבר יג ל), והבן. והיינו פירושא דקרא מי יתן טהור מטמא לא אחד, שעדיין אינו אחד עם התורה, והבן. ולכך יהושע היה צריך לתפלה, ולא כלב. ונקדים עוד, כי לא יוכל להתעצם עם התורה, רק מי שהוא אצלו כאפס וכאין, כמאמר משה ונחנו מה (שמות טז ז), וכמו שמפרשים אנכי עומד בין ה' וביניכם (דברים ה ה), ר"ל מה שהאדם חשוב בעיניו עד שיצדק בעיניו לומר על עצמו אנכי, זה הוא העומד ומפסיק בין ה' וביניכם. וידוע (זוהר ח"ג ע"ג ע"א) כי אורייתא וקב"ה חד, על כן מהנמנע להתעצם עם התורה, רק מי שהוא עניו וכנ"ל. והיינו דברי התרגום כד חמא משה ענותנותו דהושע, ר"ל עניו וצדיק עד שנעשה אחד עם התורה, אם כן לא יוכל לעשות כמו כלב וצריך לתפלה, קרא לו יהושע דהיינו יה יושיעך. וזה גם כן דברי המדרש ויקרא משה להושע וכו', וקשה למה יהושע היה צריך לתפילת משה ולא כלב, לזה אמר זה שאמר הכתוב מי יתן טהור, נ"ל.
5