ישמח משה, שלח ד׳Yismach Moshe, Sh'lach 4
א׳וישלח אותם משה לתור את ארץ כנען וגו' (במדבר יג יז) עד סוף הענין. נ"ל לפרש על דרך מוסר נפלא, על פי שכתב העוללות אפרים ענין שליחות המרגלים, הוא התעוררות נפלא על שליחת האדם לעולם הזה, עד כאן דבריו. והנה צריך האדם לשום אל לבו ולהזהר שלא לצאת מן החזקה שליח עושה שליחותו (עירובין ל"א ע"ב), ועל כן חזקה דאורייתא, כי הוא יסוד כל התורה כולה, והבן. והנה צריך האדם לשום אל לבו מה שכתוב (איוב לח לה) התשלח ברקים וילכו וגו'. כי כל הנמצאים שלוחים של השי"ת המה, כי בכל הקב"ה עושה שליחותו (ויק"ר כ"ב ג'), וכל השלוחים צריכים להשיב להמשלח ית"ש הנני עשינו שליחותך, אם כן מה נשיב לאדונינו. והנה ידוע דכל הנשמות של ישראל אחוזים בנשמת משה, והוא שרשן ועקרן וכללותם, והוא שורש אילן הקדוש והמה הענפים, כמו דאיתא בזוהר הקדוש (ח"ב קצ"א ע"ב), וקבל היהודים (אסתר ט כג), דהיינו משה דאיהו כללא דיהודאי. וכמו ששמעתי לפרש הפסוק והאיש משה עניו מאד מכל האדם (במדבר יב ג), דהיינו כללותן של ישראל שחישב שהוא הגורם לכל רע שיש באיזה אדם מישראל, והבן. והנה איתא בגמרא (נדה דף למ"ד ע"ב) שהנשמה קודם בואה לעולם הזה מזהירין אותה כמו שאמרו רז"ל אומרים לו הוי צדיק וכו', ובזוהר (זוהר ח"ג י"ג ע"ב) על הפסוק (ויקרא ה א) ונפש כי תחטא וגו'. ויתכן דהאילן מזהיר לענפיו קודם התפשטותן למטה, דהא בגמרא נאמר אומרים לו, ולא פירש מי האומר, וכן בזוהר לא פירש מי המשביעו, ומסתמא מקורן דהיינו נשמת משה. וידוע דכנען היינו תגר, כמו שתרגם בפסוק (בראשית לח ב) בת איש כנעני, בת גבר תגרא, וכמו כנען בידו מאזני מרמה (הושע יב ח). וידוע דלמעלה נקראים עומדים, דאין ריווח ואין הפסד, וכמו שהוא צוה ונבראו באיזה מדריגה שרצה השי"ת, ככה יעמידם לעד לעולם ולא יוסיפו ולא יגרעו, ואין להם יכולת לבטל רצון קונם. אבל למטה הוי עולם הסחורה, דכל אחד בידו עולם הזה ועולם הבא, אם רוצה מחליף ונוטל עולם הבא הקיים ונצחי לעדי עד ונועם מתמיד, בעד עולם הכלה ונפסד מעורב ביגונות, ואשרי לו כי אף אם הונח שעולם הבא היה רק שעה אחת, ועולם הזה כל כך שנים כפי אשר יחיה האדם, מכל מקום טוב הוא עשה, כי כבר העידו רז"ל (אבות פ"ד מי"ז) דיפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא וכו', וקל וחומר בן בנו של קל וחומר אם תענוגי עולם הזה הם כלים ונפסדים בין לילה היו ובין לילה אבדו התעיף עיניך בו ואיננו, ותענוגי עולם הבא הם קיימים לעדי עד ולנצח נצחים, כמה טוב המסחר הזה וכמה נאים. ויש שוטים שמחליפין ונוטלים הכלה ונפסד, וכל ימיו בכעס ויגונות וכל הנאותיו מדומה ושקר, ומאבדין העולם הקיים ונצחי ונועם מתמיד, אהה לשטות הזה, ויש כאן ריוח והפסד שיוכל לעלות מעלה מעלה ולהיות צדיק כמשה רבינו ע"ה, או לירד מטה מטה ולהיות רשע כמו ירבעם בן נבט, כמ"ש הרמב"ם (הלכות תשובה פ"ה ה"ב), הרי עולם הזה היא ארץ המסחר. והיינו וישלח אותם משה, שכללות האילן משלח ומפשיט ענפיו למטה, לתור את ארץ כנען כמ"ש, דהיינו ארץ אשר בו המסחר מתעשר או מתרושש, ויאמר להם, ר"ל שכללות האילן מזהיר ואומר לענפיו בשעת התפשטותן למטה ומוכיחן. ונקדים מ"ש האלגזי בספר אהבת עולם על הכתוב (משלי טו כד) אורח חיים למעלה למשכיל למען סור משאול מטה, על פי אמרם (אבות פ"ג מ"א) הסתכל בשלשה דברים וכו', דע מאין באת וכו'. והנה אחי ההסתכלות היא מצוה דרבנן שאמרו הסתכל וכו', מלבד תועלתה המכריח להסתכלות הזה, על כן חובה על כל אחד מישראל לשום עינו ולבו להסתכלות הזה בהתבוננות רב. והנה כבר פירש הרי"ף בחידושי אגדות (בריש מסכת ברכות) הפסוק (משלי כג א) כי תשב ללחום את מושל וגו' עיין שם, (בין תבין את אשר לפניך, היינו קודם לך מאין באת, וגם לפניך פירוש שאת הולך אליה היינו ולאן אתה הולך, (מהגהות ייטב פנים הגי' וישב מצרף ומטהר כסף). ונחזור לדברי האלגזי, כי הנה המדרש שמואל כתב כי שתים הראשונים מאין באת ולאן אתה הולך, הוא להכניע האדם לבבו הערל ולשבור לבו הזונה ולסור מרוע מוקשות חמודותיו, כי מה יחמוד חרס את חרסי האדמה נוצר מטיפה באושה, וסופו נבאש רימה יסובבנהו תולעה תשליטנו. והשלישי לפני מי אתה עתיד וכו', היא להזדרז לעשה טוב, כי אולי יאמר הואיל ואני שפל כל כך, מה אני שאעבוד למלך מלכי המלכים רם על כל רמים ונשא על כל נשאים. לכך צריך להעלותו על לבו שהוא נותן דין וחשבון מה שאינו בשאר בעל חי, לפי שהוא חלק אלקי ממעל וראוי לעבדו ית"ש כאחד מצבא המרום במרום, עד כאן. הרי לסור מרע צריך להשפיל עצמו, ולעשות טוב צריך להגביה עצמו. והיינו אורח חיים הוא למעלה למשכיל, ר"ל משכיל על דבריו יראה כי צריך לעלות עצמו מעלה מעלה. ולמען סור משאול צריך להיות מטה, שצריך להשפיל עצמו, עד כאן דברי האלגזי. והנה כאשר נבין תורף הדברים הוא, כי בענין הגוף ישפיל עצמו מאד מאד, ובענין הנפש שהיא הנשמה דהיינו עסק תורה ומעשים טובים, יעלה עצמו להתלהב ביראת ה' ואש אהבתו, כי היא חלק אלקי ממעל גבוה מעל גבוה. וזה לדעתי אשר מודיעין להנשמה בירידיתה לעולם הזה איך תנשא בעבודת ה', (ולדעתי זה הוא הפירוש הנאמר (דברי הימים ב' יז ו) ויגבה לבו בדרכי ה', ואיך שתשפיל עצמה בעניני הגוף וחמודותיו. וידוע (ב"ב כ"ה ע"ב) דהרוצה שיחכים ידרים, וקדושה נקרא ימין שהיא דרום, וההיפך נקרא מסטרא דשמאלא, כמו שמפרשין בפסוק (קהלת א ו) הולך אל דרום. והיינו עלו זה בנגב, דהיינו בזה שבנגב דהיינו בעניני קדושה, עלו דהיינו אורח חיים למעלה למשכיל כפירוש האלגזי. והנה בווי העמודים פירש על מה שקובל הנביא (ישעיה ה' כ) הוי האומרים לרע טוב וגו' שמים חשך לאור וגו' מר למתוק. על פי הא דאיתא בתנחומא (פרשת בראשית, סי' ז') שלא תאמר כי יצר הרע הוא עז ורע ומר מאד ואין אתה יכול למשול בו, והלא התורמס הזה אין מר בעולם ממנו, ואתה סולקו בשבע מימות והוא מתמתק, התורמס הזה אתה יכול למתקו, ויצר הרע אין אתה יכול למתקו, עד כאן דברי התנחומא. ועל פי זה פירש דהנביא קובל על הרשעים שהם שמים חשך לאור, ושמא תאמר כי אינם יכולים למתקו, לכך אמר שמים מר למתוק במה שצריך כמו התורמוס, ולמה לא יוכלו למתק יצרן כדברי התנחומא, עד כאן דברי בעל ווי העמודים. ואני הוספתי נופך על פי סיומא דקרא ומתוק למר, כי הוא ז"ל נדחק בזה עיין עליו. והנ"ל כי יש צדיקים המהפכין יצר הרע לטוב, כמו שדרשו (ירושלמי ברכות פ"ט ה"ה) באברהם ומצאת את לבבו נאמן לפניך (נחמיה ט ח), וידוע דיש הכל זה לעומת זה, דהיינו דיש רשעים שמהפכין היצר טוב לרע והבן, ועליהם קובל הנביא שמים מר למתוק בעניני צורכי הגוף, ובצרכי הנפש שמים מתוק למר, והבן. וידוע דיצר הרע נקרא הר, כאמרם נדמה להם כהר (סוכה נ"ב.). והיינו ועליתם את ההר, שתראו להעלות גם את ההר דהיינו להעלות גם היצר הרע אל הקדושה, (וכן ראיתי באיזה ספר שפירש להאי ועליתם את ההר, כמו שפירשתי רק על פי הקדמה אחרת).
1
ב׳וראיתם את הארץ מה היא (במדבר יג יח). על פי שדרשו רז"ל (סנהדרין צ"א:) (תהלים נ ד) יקרא אל השמים מעל זו הנשמה, ואל הארץ זה הגוף לדין, ודרשו מזה הרכבת חיגר על הסומא. והיינו וראיתם וגו', ר"ל דבעניני עבדות שהוא עניני הנפש, אמרתי לך שתעלו למעלה, אבל בעניני הגוף ותאותיו, תראי כי מה הוא, והיינו שפלות גדול שבשפלות, והיינו למען סור משאול מטה (משלי טו כד), והבן.
2
ג׳ואת העם היושב עליה (במדבר יג יח). היינו הכחות והאברים והחושים, החזק הוא הרפה, יש לומר בלשון בתמיה, דהנה לפי הנראה אם עוסק בתורה מחליש כחותיו, ואם מרפה ממנה והולך אחר תאות לבו, מחזיק כוחותיו. ובאמת נהפוך הוא, כי ההולך אחר תאות לבו, מצמיח בגופו ובבשרו ובעצמותיו ההעדר האמיתי אש תאכלם, ואין חלישות יותר מהעדר. מה שאין כן אם בכל כחו עובד ועוסק בתורה בעמל ויגיעה רבה, הרי מחזקם שנותן להם הקיום לנצח, וכאמרם ז"ל (תמיד דף ל"ב ע"א) הרוצה שיחיה ימות וכו', וכמו שמפרשין בהפסוק (קהלת ד ב) ושבח אני את המתים וגו', (הכונה עמ"ש שכבר מתו, מן החיים פירוש שהמיתו עצמם וכוחותיהם בעודם חיים, ולכך אשר המה עודנו, וזהו צדיקים במיתתם קרוים חיים (ברכות י"ח ע"א) והבן) (מהגהות ייטב פנים בקונטרס וישב מצרף ומטהר כסף). ואם כן יש לפרש בלשון תמיה החזק הוא, ר"ל האם חזק הוא העם היושב עליה, ר"ל על הנשמה דהיינו הכחות והחושים והאברים, הרפה אם מרפה עצמו מדברי תורה, וכמו שאמרו חז"ל (ב"ב דף ע"ט.) רפאים (משלי כא טז), שמרפין עצמן מדברי תורה. או יאמר בניחותא החזק, ר"ל שתראו שמי שמחזיק כחותיו ואבריו בעניני עולם הזה, הוא באמת הרפה כנ"ל. וכן יש לפרש החזק, ר"ל החזק באמת, הוא הרפה שמתיש כח ומייגע בתורה. ואיתא בזוהר (ח"ג קס"ח ע"א) דבהאי עלמא מאן דאיהו רב הוא זעיר, ומאן דאיהו זעיר הוא רב. ואמרו רז"ל (עירובין י"ג:) כל המתגאה, הקב"ה משפילו. וכל המשפיל עצמו, הקב"ה מגביהו. וידוע דמעט ורב במקרא, לפעמים יתפרש על גבהות ושפלות, כמו שדרשו בפסוק (חולין פ"ט.) לא מרובכם מכל העמים וגו' (דברים ז ז). וכמו שפירש הפרשת דרכים להפסוק (קהלת ט יד) עיר קטנה ואנשים בה מעט וגו'. והיינו שמזהיר להיורדים מטה, שיתנו לב להתהפכות שבזה העולם, המעט הוא, ר"ל שמעט הוא אם רב, דמאן דאיהו רב איהו זעיר, וה"א דהמעט, היא ה"א קיימת, כמו הנגלה נגלתי (שמואל א' ב' כ"ז), ור"ל שתבינו איך היא מעט אם רב הוא.
3
ד׳ומה הארץ אשר הוא יושב בה הטובה הוא אם רעה (במדבר יג יט). על דרך כי גרים ותושבים אתם עמדי (פרשת בהר, ויקרא כה כג). וכמו שפירשתי הפסוק (בראשית לז א) וישב יעקב בארץ מגורי אביו, ופירש רש"י (ד"ה אלה) ביקש יעקב לישב בשלוה, אמר הקב"ה לא דיין לצדיקים וכו', (פרשת וישב ד"ה עוד יתבאר), ועל דרך משל מהנוסע רק ליומא דשוקא. ולהסביר הדבר, כי בעולם הזה מי שנדמה לו שהוא תושב, הן אם עשיר הוא וחושב שעיקרו הוא העולם הזה, הרי הוא עושר שמור לבעליו לרעתו (קהלת ה יב), ואבד העושר ההוא בענין רב, ומה לו בזה העושר טוב ממנו ההעדר. והן אם עני הוא אם נדמה בעיניו שהוא רק כאורח נטה ללון, לא קשה בעיניו ולא יטרידהו ולא יבלבלהו מעבודת הבורא ית"ש, כמו שלא יקשה לבא רק על יומא דשוקא דחקות המקום לפי שעה. ונמצא היוצא מזה, דמי שהוא בעיניו תושב בעולם הזה ועושה ממנו עיקר, נמצא כל עניניו הבל וריק בחשך בא וגו', הן אם טוב לו שהוא עשיר, והן אם רע לו דהיינו שהוא עני. מה שאין כן אם יודע שהיא כאורח נטה ללון, ועושה עיקר מביתו האמיתי, אזי העולם הזה הוא יקר מאד, כי יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים וכו' (אבות פ"ד מי"ז). והיינו ומה הארץ אשר הוא יושב בה, ר"ל הסתכלו ותבינו מה היא הארץ הוא יושב בה דייקא, כי אז לא נחשבה לכלום וכמוה כאין, כמו ונחנו מה (שמות טז ז), הטובה היא אם רעה. ר"ל הן אם טוב לו בעולם הזה והן אם רע לו, בכל הענינים רעה חולי היא אם חושב עצמו לתושב.
4
ה׳ומה הערים וגו' (במדבר יג יט). ר"ל שגם על זה צריך להשגיח על מקום דירתו, על פי ששמעתי לפרש (אבות פ"ו מ"ט) אם אתה נותן לי כל כסף וזהב וכו'. ועל פי שפירשתי (בהפטורת תצא ישעיהו נ״ד:ב׳) בפסוק הרחיבו מקום אהלך, ועל פי שפירשתי (בפרשת בראשית על המדרש (ב"ר ג' ג') שמחה לאיש במענה פיו (משלי טו כג) (ד"ה וכפלים לתושיה), בפסוק (ירמיה ח יד) על מה אנחנו יושבים. ועל פי שפי' הפסוק הולך אל דרום וגומר (קהלת א' ו). והיינו הבמחנים אם במבצרים, כלומר האם יש שם נטורי קרתא הם ההוגים בתורה ועבודה יומם ולילה, דאז היא עיר בצורה, או אם אין בה נטורי קרתא, דאז היא עיר פתוחה, (כמבואר במדרש רבה איכה המובא בדרוש הנ"ל).
5
ו׳ומה הארץ השמינה היא וכו' (במדבר יג כ). על פי דברי האלשיך על אמרם (אבות פ"ג מי"ז) אם אין קמח וכו'. והיינו ומה הארץ השמינה היא אם רזה, ר"ל מה נפקותא והפרש בין שומן העולם ובין רזה, הלא הכל הבל והמה מהבל יחד בין שמינה ובין רזה, ואם כן אין הפרש בזה רק אם יש בה עץ זה תלמיד חכם, כמו שדרשו רז"ל (מדרש אגדה) (עיין רש"י [ד"ה היש]), אם אין, כי בהיות הקמח, יתרבו שוקדי התורה, אבל אם העיקר נעדר, מה לן בשמינה ודובשה, ועל כן והתחזקתם, כי עיקר הגבורה כנגד היצר הרע כמ"ש הט"ז באו"ח ריש סי' א' (ס"ק).
6
ז׳ולקחתם מפרי הארץ (במדבר יג כ). תראו ליקח לעצמיכם, כי אין מלווין לו לאדם לא כסף ולא זהב וכו' (אבות פ"ו מ"ט). והימים, ר"ל כל ימי העולם הזה, היא כמו ימי בכורי ענבים אשר תכליתן לשתות היין בשלחן מלכים, ככה ימי עולם הזה הוא רק הכנה שיהיה ראוי לעלות על שלחן מלך מלכי המלכים ית"ש לריח ניחוח, וכמו שאמרו רז"ל במדרש (פרשת וילך) השי"ת שש ושמח בבא אליו נפש נקי וצדיק, וכמו דאיתא בזוהר הקדוש (ח"ג קצ"א ע"ב) קב"ה בעי לארחא בתפוח הדא. ואמרו (אבות פ"ד מט"ז) התקן עצמך בפרוזדור וכו', והבן זה. או יאמר, כי מדרך בכורי ענבים להחזיקן ולסעדן ולסמכן בעצים, אם כי העיקר המה הענבים, מכל מקום לא יכול להתקיים בלא משענת העצים. כך העיקר הוא התלמיד חכם עקרא דכל עלמין, ואף על פי כן צריך סעד לתמכו, וכמו שאמרו רז"ל ליבעי רחמי אתכליא על עליא, דאלמלא עליא לא מתקיים אתכליא (חולין דף צ"ב.), והבן זה כי נכון הוא בס"ד.
7