ישמח משה, שמות י״דYismach Moshe, Shemot 14
א׳ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים ויאנחו בני ישראל מן העבודה (שמות ב כג). עיין רש"י (ד"ה וימת) שפירש וימת מלך מצרים, שנצטרע והיה שוחט תינוקת של ישראל ורוחץ בדמן, וכתב המזרחי דאי וימת ממש למה ויאנחו, עיין שם. אך הקשה דאם כן ויאנחו סתמא מבעיא ליה למכתב, ואיך נאמר ויאנחו מן העבודה, ועיין בבית שמואל אחרון מ"ש בשם הפרשת דרכים, דהנה הקב"ה אמר לאברהם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה (בראשית טו יג), ולא היה רק רד"ו, וכתבו המפרשים דמחמת שישראל פרו ורבו מאד, היו עובדין ברד"ו שנה כמו בת' שנים, ולפי זה כשראו ששוחטין הילדים, אם כן לא יהיה הרבה כל כך ויתארך זמן הגלות יותר, ולכך ויאנחו בני ישראל מן העבודה שיהיו זמן רב עוד בגלות, עד כאן דבריו. ולי נראה על פי דאיתא דריבוי עם השלים למנין ת', ואיתא נמי דקושי השיעבוד השלים, ואם כן כשפיחת וממעט, ר"ל ששחט את ילדי ישראל כנ"ל, ממילא צריך להיות קושי השיעבוד שישלים, וז"ש ויאנחו בני ישראל מן העבודה דייקא, והבן.
1
ב׳ועוד נ"ל, דהנה מצד פרעה שנגזר שיעבדו אצלו כך וכך, ודאי נחשבו הילדים ששחט כאלו עבדו, דהרי הוא בעצמו שחטן והמעיטן, ואם מצד ישראל שנגזר עליהם שיעבדו כך וכך, ודאי צער זה שראו בניהם נשחטים שקול כצער עבודה. ולפי זה הפירוש (שמות ב כג) וימת וגו' ויאנחו בני ישראל כמו שדרשו רז"ל (שמו"ר א' ל"ד), זה נחשב מן העבודה הן מצד פרעה הן מצד ישראל, לכך ויזעקו ותעל שועתם כנ"ל.
2
