ישמח משה, שמות ל׳Yismach Moshe, Shemot 30
א׳ואמרת אל פרעה כה אמר ה' בני בכורי ישראל (שמות ד כב), ואומר אליך שלח את בני ויעבדני ותמאן לשלחו הנה אנכי הורג את בנך בכורך (שמות ד כג). ויש לדקדק טובא. (א), להבין מפני מה פתח במכות בכורות, הלא היא האחרונה ועיין פירוש רש"י (ד"ה בני). (ב), מה שאמר בני בכורי ישראל, למה זה לענין התראה. (ג), מה דאמר ואומר אליך שלח את בני ותמאן וגו', היה ראוי לומר שלח את בני וגו', ואם מאן אתה וגו' הנה אנכי הורג וגו'. (ד), יש להבין למה לא נאמר בכל המכות בהתראה והפליתי את עמי רק בערוב (שמות ח יח), ודבר (שמות ט ד), ומכת בכורות (שמות יא ז), אף דבאמת כל המכות לא היו בישראל. (ה), ועוד דבאמת מה זה לענין ההתראה דבישראל לא יהיו המכה. והנ"ל בהקדים לבאר המדרש (ילקו"ש רמז רל"ד) והמים להם חמה (שמות יד כט), חמה כתיב, שנתמלא עליהם הים חמה להטביען מיד אותה חמה שנתמלא על ישראל החזירו על מצרים, הדה"ד (שמות יד כח) וישובו המים ששבו מישראל על מצרים. דזה תמוה וכי יעביד הקב"ה דינא בלא דינא ח"ו, דחימה של ישראל יהיה על מצרים, הלא די להם בשלהם ואל אמונה ואין עול. אבל יובן כפשוטו, על פי מדרש אחר (שם) שטען השר של מצרים מה נשתנו אלו מאלו הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה, והשיב ית' אתה דן שוגג כמזיד ואונס כרצון, כלום עבדו אלא מתוך שיעבוד וכו'. וידוע מ"ש השל"ה הק' הפסוק (דברים כו ו) וירעו אותנו המצרים וגו', שעשו אותנו רעים וחטאים. ועל פי זה יבא על נכון המדרש הנ"ל אותה חמה החזיר על מצרים, כי הם הגורמים וישראל אנוסים.
1
ב׳ובאופן אחר נ"ל, על פי המבואר בספרים שהיה מההכרח להוציאם אז ממצרים, שאלמלי היה נשארו שם עוד היו נשקעים ח"ו, כדכתיב (שמות יב לט) ולא יכלו להתמהמה. והנה לכאורה אינו מובן דמשום דלא יכלו להתמהמה, יוציאם ממצרים שקנוים להם לעבדים קודם זמן ואין עול כתיב (דברים לב ד). אך כיון שנגזר גזירה על כל הבכורים בארץ מצרים מפני חטאם, וישראל כולם קרוים בכורים, והם חטאו כמוהם וראוי היה גם עליהם לעבור הכוס לכלותם ח"ו, אך שחס עליהם השי"ת מפני שמצרים החטיאן והוי כאנוסים. ואם כן התירץ זה לישראל, אבל לא למצרים שהחטיאן, דמצידן היו ראוים לכליה ושוב אין להם עבדים. או יאמר כיון שהיה ראוי לעבור גם הגזירה עליהם לכלותם ח"ו, רק שהשי"ת הצילם ברחמיו לכך ציוה שיהיה אות על הבתים (שמות יב יג), ולא יתן המשחית וגו' (שמות יב כג), שמע מינה שאף הם היו חייבין, דכבר כתבנו (בריש פרשת נח) דמשניתן רשות למשחית אינו מבחין וגו' (ב"ק ס' ע"א), היינו בהם צריך הבחנה שאינו טוב גמור והבן. ועוד דמכיון שהיה המשחית צריך להבחין בין בכור לאינו בכור, היה מבחין גם כן בין ישראל למצרי, אלא ודאי כמ"ש דעל ישראל היה גם כן הגזירה, והיינו ואת בתינו הציל (שמות יב כז), שמע מינה שהיה צריכין הצלה שהגזירה כללית. ועל פי זה נתיישב דאמר וראיתי את הדם על הבתים אשר אתם שם, והיה לו לומר אשר בכוריכם שם, דהא גם במצרים לא נהרגו רק הבכורים. ועוד קושיא יותר חזקה, הלא מצות פסח מפורש משום שפסח על בני ישראל, אם כן לא היה ראוי לאותה מצוה רק הבכורים דעליהם פסח. ולפי מ"ש אתי שפיר דכל ישראל בכלל בכורים, ואם כן הוי השי"ת כמו מציל מזוטו של ים דמציל לעצמו (ב"מ כ"ד ע"א), ומעין סברא זו ראיתי בספר מים יחזקאל והוא דלה לי חספא, ולפי זה אתי שפיר הא דבפרשת קדש (שמות יג ג), והיה כי יביאך (שמות יג טו), ובפרשת בהעלותך (במדבר ח יז), אינו מבואר רק שמכח הריגה של בכורי מצרים נתקדשו בכורי ישראל. ולפי מ"ש אתי שפיר דבהצלה כל ישראל שוין, רק דמצוה זה לאות כמו שהיה הריגה במצרים, וממילא יובן דהצלת כל ישראל חסד גדול. ועל פי זה מבואר המדרש הנ"ל, דאותה חמה גופיה שהיה על ישראל שחטאו כמוהם, החזיר על מצרים דאם כן היו ראוים לכליה ח"ו בעת הריגת בכורים, והשי"ת הציל ישראל לעצמו, ואם כן שלא כדין רדפו אחר בני ישראל וראוי שם להטביען, ולכך בכל המכות שהיה בהם איבוד נפשות או מאדם או מבהמה, נאמר והפליתי, דזה הטעם שהצדיק ה' שהוציאן הם ובהמתם, ומה שקנה עבד קנה רבו קודם זמנן שהשי"ת הציל לעצמו, אבל בשאר המכות לא היה בהם איבוד נפשות, ואף במכת ברד הלא הירא מעבדי פרעה גם כן הניס וגו', ואם כן אין הצלה לישראל, והבן. ועל כן התחיל בזה בראש השליחות, שלא יקשה הלא הוא קודם זמנם, לכך אמר ית' בני בכורי ישראל שכולם נקראים בכורים, ואומר אליך שלח את בני מרצונך, וכיון שהוא קודם זמן ותמאן וגו', ואני מוכרח להוציאן כעת שלא ישתקעו לעולם כנודע, על כן אנכי הורג את בנך בכורך, ואם כן מה שאני מציל לישראל שהם כולם בכורים, לעצמי אני מציל. והיינו שאנו אומרים (תפלת שחרית) כל בכוריהם הרגת, על כן ובכורך גאלת, ועל ידי זה ים סוף להם בקעת וזדים טבעת, כי שלא כדין רדפו אחרי בני ישראל, והבן.
2
ג׳ועל פי זה עניתי ואמרתי לפרש הפסוק (בתהלים ק ג) הוא עשנו ולא אנחנו עמו וצאן מרעיתו. כלומר ששלו אנחנו, כי הוא רועינו וזונינו בחסדיו המרובים, ולולי זאת כבר תמנו לגוע ברעב ובצמא, ולכך כתיב ולא באל"ף, לומר שלא כחנו ועוצם ידינו עשה לנו את החיל הזה כמ"ש הרד"ק שם, אם כן לו אנחנו בוא"ו, כי המציל לעצמו הוא מציל. ובזה יתבאר גם כן (תהלים צה ז) כי הוא אלקינו ואנחנו עם מרעיתו וצאן ידו היום אם בקולו תשמעו, על פי דאיתא בסנהדרין (דף צ"ח.) דרבי יהושע בן לוי שאל למשיח אימתי אתי מר א"ל היום, אתי לגבי אליהו, א"ל דאמר לי היום אתינא ולא אתי, א"ל הכי אמר לך היום אם בקולו תשמעו. וזה אומרו ואנחנו עם מרעיתו וצאן ידו, אם כן שלו אנחנו, ולכך היום אם בקולי תשמעו אפילו קודם זמנו דלעצמו הוא מציל, וכמו שהוציאנו ממצרים לפני זמנו מטעם זה וכדאמרן.
3
ד׳ובזה פירשתי מאמר המגיד (הגדה של פסח) והיא שעמדה לאבותינו ולנו, שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותינו, אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו, והקב"ה מצילנו מידם. והוא משולל הבנה כי לא פירש מה היא זה שעמדה לאבותינו ולנו. ולפי מ"ש יובן דהכי קאמר, והוא שעמדה לאבותינו ולנו מה שלא אחד בלבד וכו', אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו והקב"ה הוא מצילנו, וזו טובה גדולה שעל ידי זה יכול לגאל אותנו בכל זמן אפילו לפני זמנו כי לעצמו הוא מציל, וזו היא שעמדה לאבותינו, שעל ידי שלא נתן המשחית לבא וגו' גאל אותם קודם זמנם, היא עצמה שעמדה לנו על ידי שבכל דור עומדים עלינו והוא מצילנו, ועל כן נקוה שיגאלנו בקרוב. ועל פי זה יש לפרש (תפלת י"ח) גומל חסדים טובים וקונה הכל וזוכר חסדי אבות ומביא גואל וכו', כלומר מחמת שהשי"ת גומל חסדים טובים בכל עת, כי האיך שה אחת יכולה להתקיים בין ע' זאבים (אס"ר פ"י י"א), ובודאי היא רק על ידי השגחתו ברחמיו וחסדיו הטובים, על ידי זה קונה הכל לעצמו ושלו הוא, ולכך וזוכר חסדי אבות, כי כתיב (בראשית יב ה) ואת הנפש אשר עשו בחרן, שמעלה עליו כאלו עשאן (סנהדרין צ"ט ע"ב), והיינו גם כן מטעם זה דהמציל מזוטו של ים שלו היא, והרי הצילן מבאר שחת וממוקשות הכפירה, ועל ידי כך גם כן ומביא גואל כנ"ל, כי היום אם בקולי תשמעו, ודוק.
4
ה׳ועל פי זה יתפרש המדרש (שמו"ר מ"ט א') (שהביא העקדה ריש פרשת תרומה) מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה (שיר השירים ח ז), מים אלו האומות, שאפילו יתקבצו כל האומות וכו', לא יוכלו לכבות האהבה שבין ישראל לאביהם שבשמים וכו', עיין שם. כי יש להבין מ"ש כי טובה גדולה היא לישראל מה שבכל דור ודור עומדים עלינו וכו', כי על ידי זה יוכל לגאול אותנו בכל עת והיום אם בקולו תשמעו. והנה לכאורה כיון דלא הוי עדיין אם בקולו תשמעו, אם כן אין לנו ריוח במה שמצילנו מידם. אך זה אינו, דמכל מקום יש נפקותא דהא מבואר בתוספת (ב"מ פ"ד) דכיון דפועל יכול לחזור בחצי היום, לא מיקרי קונה אדון לעצמו, עיין שם. ועבד עברי קנוי גופו, והיינו משום דאין יכול לחזור בתוך זמנו. והנה אם היה גופן נקנה, היה הסט"א מתגבר מאד, והיינו דברי המדרש הנ"ל, שעל ידי שמים רבים לא יוכלו לכבות, ר"ל שהקב"ה מצילנו מידם, על ידי זה ונהרות לא ישטפוה אין האומות שוטפין אותן, שאין הסט"א מתגבר עליהם כל כך, והבן.
5