ישמח משה, שמות ל״דYismach Moshe, Shemot 34
א׳ויאמר פרעה מי ה' אשר אשמע בקולו לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח (שמות ה ב). מה שתימה, דהך תיבת וגם אין לו ביאור. והנ"ל על דרך הפשט, כי בודאי היה מקובל ביד ישראל מה שנאמר לאברהם בין הבתרים (בראשית טו יג) כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה, וכשראו העבדות והעינוי שהתחיל עליהם במצרים, הבינו שזו היא הגזירה הקדומה הנ"ל, אך לא ידעו אמיתת החשבון איך ומה הוא, כי לא ידעו שמתחיל משנולד יצחק, רק כשיצאו אז הבינו החשבון מהיכן הותחל. וכן בגלות בבל דנאמר מפורש שבעים שנה (ירמיה כט י), אף על פי כן לא ידעו אם למלכות בבל, ואם לחורבן ישראל, ואם לגלות יהויכין, אם לגלות יהויקם, אם לגלות צדקיהו, כדאיתא במסכת מגילה (דף י"א:). וכן לעתיד אף שכעת קץ הימין מכל עין נסתר, אולם אחר שנהיה נגאלים, יתגלה לנו מפורש באר היטב איך הקץ נאמר להדיא בתורה ובנביאים ובכתובים. וזה לדעתי פירוש הפסוק (מיכה ז' (טו) ט"ו) כימי צאתך ממצרים אראנו נפלאות, ר"ל כימי צאתך וגו', שאז נתגלה לך ביאור אמירת הקץ ולא קודם אף שהיה מפורש, הכי נמי בגאולה העתידה אף שהוא מופלא ומכוסה לגמרי, בעת הגאולה אראנו גלוי ומפורש ביאור אמירתה לנביאים, והבן.
1
ב׳ובזה פירשתי הפסוק (צפניה ג' כ) בשובי את שבותיכם לעיניכם אמר ה'. כי באמת נכתב כמעט בכל מקום בתנ"ך מתי יהיה קץ הגאולה, אך חייבה חכמתו ית"ש שיתעלם מאתנו ולא יתראה לעינינו ביאור אמירת הקץ, ולעתיד לבא יתמהו הכל אחר שיתגלה הקץ יתגלה לעינינו, שכבר אמר ה' ית"ש בביאור מתי יהיה הקץ. והיינו בשובי את שבותיכם, אז לעיניכם אמר ה', ר"ל אז יהיה לעיניכם כי ה' אמר, והבן. וחוץ לדרכינו פירשתי כי בזמן הבית היו רואין במחזה, כמו שאמר דניאל (ב לא) חזי הוית, ועכשיו נסתם החזון ואין רואה, ולעתיד אמר ה' ית' אשוב את שבותיכם לעיניכם, שתראו בעיניכם כמו שהייתם רואין, כמו שנאמר (יואל ג א) ונבאו בניכם ובנותיכם, והבן.
2
ג׳ונחזור לענינינו, דהיו מאמינים שיש בורא שמים וארץ אלקי אברהם יצחק ויעקב, והם במצרים להשלים הגזירה הקדומה ויגאלם לסוף ארבע מאות שנה, ובודאי נשמע למצרים אמונת ישראל הדרים ביניהם, אבל הם שחקו עליהם ולא האמינו בכל זה, וסבורים שלא יצאו מעבודתם עד עולם. וכשבא משה ואמר לו ה' אלקי ישראל אמר שלח את עמי וגו' (שמות ה א), אמר מי ה' וגו' לא ידעתי את ה', כי איני מאמין באמונת ישראל באלקי עולם ה', וגם אם אמת היא אמונתכם, את ישראל לא אשלח, אשלח דייקא כי אינו מגיע השליחות בימי רק אחר כמה דורות, ור"ל אם כן אמונתכם גופיה מכזיב השליחות שלכם. והנה שיאמר לו משם שחשבון הד' מאות שנה מתחיל משנולד יצחק, ידע שלא יקבל, לזה השיב לו על דרך ודע מה שתשוב לאפיקורס (אבות פ"ב מי"ד), נלכה נא דרך שלשת ימים (שמות ה ג) ולא לגאולה כעת, והבן כי נכון הוא מאד על דרך הפשוט.
3
ד׳ועוד י"ל ליישב תיבת וגם (שמות ה ב), ובזה נתיישב למה שינה משה, דמקודם אמר אלקי ישראל (שמות ה א), ואחר כך אלקי העברים (שמות ה ג). כי הנה האחדות לא נגלה להאומות קודם מתן תורה, והיו סבורים שכל עם ועם יש לו אלקים, דהיינו איזה כח רוחני המנהיג אותו, וקצתן עשו עצמן אלקים, דהיינו שהכח רוחני המנהיג אומה זו שהוא בתוכן, מתלבש בו. והנה ידוע דאברהם היה נקרא העברי שהיה מעבר הנהר (יהושע כד ג), וכן זרעו אחריו לא היה להם שם אומה בפני עצמם בין אומות העולם, אף שהיה להם שם ישראל בעצמותן לכולי עלמא משעת מעשה עיין במסכת חולין (דף ק"א ע"ב), ועיין שם בתוספת ד"ה לאחר מעשה, מכל מקום בין האומות ודאי לא נקראו בשם אומה בפני עצמם, עד אחר שנתרבו והיו לעם גדול, אז נקראו בשם אומה בפני עצמם ישראל, ולא דוקא על שם מקומן הראשון עברים, וזה מבואר בתורה הק' (ריש פרשה זו) ובני ישראל פרו וישרצו וגו' ותמלא הארץ אותם, (שמות א ט) ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל, וזה ברור.
4
ה׳והנה משה אמר לו כה אמר ה' אלקי ישראל שלח את עמי, כונתו הגם שאלקי עולם ה' אלקי כל הארץ, מכל מקום אינו מיחד שמו רק על זרע ישראל עבדו בני יעקב בחירו (דברי הימים א' טז יג), כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו (דברים לב ט), אבל רשע זה מסופק היה אם אמת יהגה חכו, וגם אם אמת היא, חשב שאיזה כח רוחני שאין לו עם ואין מלך בלא עם, רוצה ליקח לו עם זו ולהיות להם לאלקים, כיון שנתרבו עכשיו עם חדש מה שלא היה אומה בפני עצמו עד עכשיו, דהא קורא עצמו אלקי ישראל, והוא שם חדש שנתהוה להאומה בארצו מחמת הריבוי, דמקודם לא היה אומה בפני עצמו, ואם כן כיון שנתהוו לאומה בארצו, והוא התחיל לשעבד בהם תיכף, הרי בהפקר כל הקודם זכה. וזה תשובתו מי ה' אשר אשמע וגו', וכמבואר במדרש (תנחומא וארא סי' ה') חיפשתי בכל דפתראות של אלקות עיין שם, וגם אם אמת הוא את ישראל דייקא לא אשלח, כיון ששם זה נתהוה בארצו הרי זכיתי קודם לו. והשיב לו משה ה' אלקי העברים וגו', ר"ל גם בהיותם נקראים רק עברים, גם כן היה אלקיהם שהם מיוחדים לו והבן, ואם כן אף אם יקחם ממך אין עול, ומכל מקום לא רצה רק שנלך דרך שלשת ימים, ולא יצא דבר שקר מפיו ח"ו כי בכלל מאתים מנה (ב"ק ע"ד ע"א), ובכלל מהלך רב יש מהלך קטן, וגם נזבחה אמר אמת, שבודאי היו זובחין קרבנות, ולא אמר נזבחה שם, שמשמעו ששם אחר מהלך שלשה ימים נזבח.
5
ו׳ועד השלישי אני בא לפרש, כי אמר לו (שמות ה א) ויחוגו לי במדבר, אמר (שמות ה ב) לא ידעתי מי הוא אם יש בו ממש שאשמע לדבריו, וגם אם אמת הוא את ישראל לא אשלח, אשלח דייקא, כי יכול להיות שיחוגו כאן שיתן להם רשות אם אראה שיש בו ממש והוא ממש, כאמרו אחר כך (שמות ח כא) לכו זבחו לאלקיכם בארץ, ומכל שכן עכשיו שלא ידע אם ציוה על הזביחה, רק סבור שיחוגו במיני שמחה. והשיב לו משה על ראשון ראשון, על מה שאמר אם יש בו ממש, אמר אלקי העברים הידוע ומפורסים מהניסים שעשה לאברהם העברי בכבשן האש בנמרוד, וזה היה מפורסים במלכים ובמצרים על דבר שרה, והוראות רוח אלקים אשר היה ליוסף וליעקב, שברכתו עשה רושם לפרעה ולמצרים. ועל מה שאמר שאם ידע שיש בו ממש שיתן להם רשות שיחוגו כאן, אמר ונזבחה וזה תועבת מצרים, ולא שיתן רשות נגד דתו, ואחר כך על ידי הכרח אמר זבחו לאלקיכם בארץ, שנותן להם רשות על זה אף שהוא נגד דתו, והשיב לו (שמות ח כב) הן נזבח, ר"ל אף שאתה נותן רשות, מכל מקום המון עם יסקלני כנ"ל, והוא פירוש נחמד.
6