ישמח משה, שופטים ד׳Yismach Moshe, Shoftim 4
א׳לבלתי רום לבבו מאחיו וגו' (דברים יז כ) וגו'. על פי זה פירשתי מאמר שלמה המלך ע"ה קהלת יו"ד פסוק ד' (קהלת י ד) אם רוח המושל תעלה עליך מקומך אל תנח כי מרפא יניח חטאים גדולים. דידוע שהראשונים היו בורחים מן הגדולה, כמו שמצינו בשאול ובר' אלעזר בן חסמא ובר' יוחנן בן גודגדא (הוריות י' ע"א) וטעמם היו שלא האמינו בעצמם שלא יחטאו מחמת התנשאות ורמות רוח, כמו שפירשתי (בפרשת שמות) על המדרש (שמו"ר ב' ה') הסנה (שמות ג ב), בגמטריא ק"ך, רמז לו ימי חייו, עד כאן. שמשה לא רצה לקבל גדולה כמבואר בתורה הק' ובדברי חז"ל, ובוודאי גם כן משום טעם הנ"ל. והנה דרשו רז"ל (יומא ל"ח:) ורגלי חסידיו ישמור (שמואל א' ב ט), כיון שעברו רוב שנותיו ולא חטא, שוב לא יחטא. ואם כן משה לא היה לו לירא עצמו מזה כי כבר היה אז בן שמונים, אך מי היה יודע כמה יש לו עוד לחיות, ואולי עדיין אינו רוב שנותיו, לכך רמז לו ית' ימי חייו, כי אין מודיעין בפירוש בביאור כמבואר במסכת שבת (דף ל'.) גבי דוד, כנ"ל נכון בס"ד. והנה אמרו רז"ל (סנהדרין י"ד.) אין אדם עולה לגדולה, אלא אם כן מוחלין לו כל עונותיו. ועל פי זה ביארתי (בתפלה למשה תהלים ב' (ז-ח]) הפסוק ד' אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך, (תהלים ב ח) שאל ממני ואתנה גוים נחלתך ואחוזתך אפסי ארץ. והדקדוקים יובנו מאליהם, דהנה מבואר בעשרה מאמרות דיחיד הוא רק בתואר עבד, רק הציבור הם נקראים בנים, עד כאן. והנה איתא במסכת סנהדרין (עיין תענית דף ט' ע"א) שאני מלך כיון דרבים צריכין לו, כרבים דמי, עיין שם. לכך מלך נקרא בן כמפורש בפסוק (שמואל ב' ז יד) אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן. והיינו ה' אמר אלי בני אתה, שאני מניתיך מלך על ישראל, ושמא תאמר מה בצע בכבוד המדומה, לזה אמר אני היום ילדתיך, דהיינו דהוי כקטן שנולד דמוחלין לו על כל עונותיו, רק לפי זה יפול לב דוד לאמר אם כן היה טוב לו להתרומם בהדרגה, דבכל מיני גדולה מוחלין לו כל עונותיו, אם כן אם אחטא עוד דאין צדיק בארץ וגומר (קהלת ז כ), היה תקוה שאתגדל עוד ויומחל לי הכל. מה שאין כן עתה שנעשיתי מלך שאין גדולה יותר מזה, אם כן אין לו שוב שום התנשאות שיהיה לי מחילה על ידו על העתיד. על כן אמר לו ית"ש שאל ממני ואתנה גוים נחלתך כו', ר"ל דגם עכשיו תגדל בכל פעם אם תרצה, כי שאל ממני ואתנה וגו', והוא נכון בס"ד. אך דאם מתרומם לבבי יצא שכרו בהפסידו דכל המתגאה כו' (סוטה ד' ע"ב), ואף שהוא מרפא לעבר, מכל מקום מעותד לחטאים יותר גדולים כנאמר (דברים ח יד) ורם לבבך וכו'. וזה דבריו בכאן אם רוח המושל תעלה עליך, מקומך אל תנח להיות מנמוכי רוח. או יאמר שמקומו אל יניח ולא יקבל עליו הגדולה, כי מרפא, ר"ל אף שהגדולה והממשלה מרפא לעבר, מכל מקום יניח חטאים גדולים בעתיד ויצא שכרו בהפסידו כנ"ל.
1
ב׳עוד נ"ל, על פי מ"ש בבינה לעתים בפסוק (תהלים קמו ג) אל תבטחו בנדיבים כו'. כי הבטחון בנדיבים גרוע מכמה צדדים, א' שמא תצא רוחו, ר"ל שמא ישתנה רצונו, או שמא לא יעלה בידו, או שהמות יפריד והיינו ישיב לאדמתו, או שעצתו יהיה נבערה, והיינו אבדו עשתנותיו, עד כאן. והנה אף אם יהיה הכל טוב, דהיינו שלא ישתנה רצונו של המושל ויעלה בידו, ועצתו לא יהיה נבערה, מכל מקום יצא שכרך דהיינו מה שפעלת על ידי הנדיבים, לנגד החטא ומרי שלא בטחת בהש"י ושם בשר זרועו. וזה דברי הפסוק הנ"ל (קהלת י ד) אם רוח המושל תעלה עליך, דהיינו שרצון המושל יעלה עליך במה שנצרכת, דהיינו שלא ישתנה רצונו ויעלה בידו, מכל מקום מקומך אל תנח לבטוח העיקר בהשי"ת בעל הסיבות ובהמשלח ולא בהשליח, דאם תבטח רק בהמושל, זה רעה חולי, כי מרפא, ר"ל אף אם היה לך מרפא ותועלת לאיזה דבר, מכל מקום יניח חטאים גדולים, שזה ככופר ומורד, וגם זה נכון בס"ד.
2
ג׳ועוד נ"ל על פי צדיק מושל וכו' (שמואל ב' כג ג), וכמו שדרשו רז"ל (מו"ק דף ט"ז ע"ב). והנה ית"ש אמר למשה ועתה הניחה לי (שמות לב י), פתח לו פתח לומר איני מניחך (שמו"ר מ"ב ט'). והיינו (קהלת י ד) אם רוח המושל יעלה עליך שאתה בגדר זה, מקומך דהיינו ית"ש שהוא מקומך, כמו שנקרא ית"ש מקום שהוא מקומו של עולם, אל תנח לגזור גזירה רעה על ישראל ח"ו, כי זה שהצדיק לא יניח אותו כביכול הוא מרפא יניח, כלומר יעזוב אף חטאים גדולים, דהרי אף בעגל הועיל זה, והוא נכון מאד. או יאמר אם רוח המושל תעלה עליך מקומך אל תנח, כעין זה וקצת באופן אחר, כי באמת מי ערב לנפשו שהוא בגדר זה שיאמר איני מניחך. אך האמת הוא למי שנתן לו השי"ת איזה התנשאות על ישראל שלא בעקיפין, הרי זה יש לו רשות לומר כן, דכיון שנתמנה כו' הרי הוא כאביר שבאבירים יפתח בדורו כו' (ר"ה כ"ה ע"ב), דאפילו ריש גרגותנא כו' (ברכות נ"ח ע"א), וה' בם, כמו שביאר במעשה ה' בפסוק (שמות כג ג) הנה אנכי שולח מלאך וכו'. ולכך אמר משה איני מניחך, אף שהיה עניו מכל אדם והיה מחשיב עצמו כלא, ולא מבעיא אם ראוי לגדולה שעלה אליה, אלא אף אם אינו ראוי אליה, אם כן הגדולה יותר גבוה ממנו, מכל מקום כיון שנתמנה נתמנה. והיינו אם רוח המושל תעלה עליך דייקא, ר"ל שאינך ראוי לו, מכל מקום כיון שנתמנית, מקומך אל תנח ויש לך כח זה לומר איני מניחך, והוא נכון מאד בס"ד.
3