ישמח משה, תצוה א׳Yismach Moshe, Tetzaveh 1
א׳ואתה תצוה את בני ישראל וגו' (שמות כז כ). על פי הידוע כי יסוד ומצב הישראלי, הוא קרבת אלקים והשראת שכינתו, והוא על ידי האמצעות הצדיקים, כמו שפירשתי במלא כל הארץ כבודו (ישעיה ו ג), וכמו שמצינו (שמות יט ט) בעבור ישמע העם בדברי עמך, (במדבר יא יז) ואצלתי מן הרוח וגו'. והנה לפי זה תולה כל הדור בראשי הדורות, כי לפי הראש כך השראת שכינתו, והבן. והנה באמת גם ראשי הדורות תלוים בהדורות, כמו שמצינו (ברכות נ"ז ע"א) אלא שאין דורו זכאי לכך, וכמו (שמות יז יב) ואהרן וחור תמכו בידיו וגו'. והנה אינו דומה עץ יחידי הדולק, לעץ הדולק וקסמין רבים תחתיו, והבן. והנה בזוהר ינוקא פרשת בלק (זוהר ח"ג קפ"ז ע"א) מבואר ושמן על ראשך (קהלת ט ח), היינו תורה ומעשים טובים. והנה בחובת הלבבות (בסוף שער יחוד המעשה) כתב השתדל שיהיו מעשך זכים, ואם ימעטו יותר ממה שתשתדל שיהיו רב ובלתי זך, כי המעט הזך הוא רב, והרב הבלתי זך הוא מעט ואין בו תועלת, עד כאן דבריו. וידוע דשכר נצחי אינו רק מהמעשה הזך, ועל פי זה יתבאר ואתה, ר"ל אף אתה ששקול כאלף דור של ס' רבוא, עם כל זה לא די בעצמך לבדך, רק תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כנ"ל, כתית שצריך לכתות טבעו החומרית לזה, ועל ידי זה להעלות נר תמיד בעולם הבא. גם יש רמז שעל ידי מעשיהם הטובים יאירו כל הז"ך אותיות, ר"ל אף אותיות מנצפ"ך כמ"ש בפסוק (תהלים קיב ד) זרח בחשך אור לישרים, והבן. גם יש רמז שהז"ך אותיות יאירו כתי"ת בבית ראשון ובית שני, שהם ת"י ות"כ (כמ"ש הבעל הטורים), ואחר זה להעלות, ר"ל כשיאירו עוד במהרה כמבואר בפרקי רבי אליעזר (פרק מ"ח (פרקי דר"א פמ"ח)) כי גאולה העתידה הוא על ידי צץ, (הובא לעיל בריש פרשת שמות), ואז נר תמיד ששוב לא יכבה, והבן.
1
ב׳עוד יש לפרש ואתה תצוה וגו' (שמות כז כ). בהקדים לפרש הפסוק (תהלים קפיטל ל"א פסוק כ') מה רב טובך וגו' (תהלים לא כא) תסתירם בסתר פניך וגו'. ונראה לפרש על פי מ"ש בשבילי אמונה (נתיב תשיעי), בענין הגן עדן במה שעמד חנוך על ענינו, והנה הפנימי שבכולן הוא לצדיקים גמורים יראים האמיתים. והנה אותן הלומדים ומקיימין שלא לשמה, יושבין ברחוק כמה מחיצות וכיתות, ושכרן במה שאף על פי כן למדו תורה וקיימו מצות אין הקב"ה מקפח, הוא במה שנהנין מרחוק על ידי מחיצות מזיו וזוהר הצדיקים האמיתים, אבל של עצמן אין להם, עיין שם. ונראה דזה הוא ההפרש בין חלק לעולם הבא (סנהדרין צ' ע"א), ובין בן עולם הבא (ברכות ד' ע"ב), והבן. והנה מהמבואר כי של אלו אינו טמון וצפון, כי הם מבחוץ, אבל של האמיתים הוא צפון וטמון, והבן. והנה הצדיקים הגמורים הם הנהנים מטובו ית' לבד, מה שאין כן אלו הן הנהנים מטובת הצדיקים, והנה משכרן של אלו יובן כמה הוא עצם השכר הצפון. והנה הצדיקים הם החוסים בצילו, וזה שאמרו מה רב טובך דייקא, דהיינו טובה אשר צפנת ליראך פעלת לחוסים בך נגד בני אדם, דהיינו שאינו אמת רק נגד בני אדם, והבן. והנה נקט החוסים, לפי שהבוטח האמיתי לא יעבוד עבודת החונף כמבואר בחובת הלבבות, ושער יחוד המעשה תולה בשער הבטחון, ועל פי זה תבין מה שאנחנו אומרים בתפלת שמונה עשרה ושים חלקנו עמהם דייקא, לעולם היינו להנצחי והבן, ולא נבוש היינו לישב חוץ כמ"ש שם והם מתבוששים, כי בך בטחנו, והבן. והנה ידוע דהצדיק נקרא איש, והנה הצדיק הוא הדבק בה' כמבואר שם, ומפרש מה הוא השכר של אלו, היינו תסתירם בסתר פניך היינו השראת שכינה, כי יאר ה' פניו (במדבר ו כה), פירש התרגום יזהר ה' שכינתיה לוותך, אשר הוא מרוכסי איש, היינו הדבקות של הצדיק כמ"ש המפרשים שהוא מגיזרת וירכסו את החשן (שמות כח כח). ומזה יובן מה רב טובך וגו'. ואמר לפעמים תצפנם היינו לאינם ראוים, בסוכה היינו במדור הצדיקים, כי הוא סוכה והוא החופה שכתב שם שעושין לצדיקים, כי סוכך וחופף הכל אחד והבן, מריב לשונות כי החיים והמות ביד הלשון (משלי יח כא), וכמ"ש במסכת אבות (פ"ה מ"כ) על המאמר בושת פנים לגן עדן בארוכה, והבן זה כי נכון הוא מאד. ועל פי זה יש להמשיך עוד על פי מ"ש (בפרשת בראשית (א ג) ד"ה ויאמר אלקים יהי אור), לפרש הפסוק (ירמיה ח' י"ד) ונבא אל ערי המבצר. וכן בפסוק (ישעיהו נ״ד:ג׳ בהפטורת תצא עיין שם) כי ימין ושמאל תפרוצו וגו', כי באותן עירות אשר סובבים בשוק בדברים בטלים, וברוב דברים לא יחדל פשע באים לידי מריבה ולשון הרע ורכילות ושקר וליצנות והלבנת פנים וכדומה, מה שאין כן בעירות היושבים בהם הוגים ומשנים אין בה מריבה, והנה הראשונה עיר פרוצה והשנית עיר מבצר.
2
ג׳או יאמר בפשיטות יותר, כי שלמה (משלי כ"ה כ"ח) המשיל בעל הלשון לעיר פרוצה אין חומה מכח היקף החומות, ואם כן ידיעת ההפכים בשוה, והשומר הוא נקרא עיר מבצר אשר לו חומה, ולכך הוא מדה כנגד מדה מי ששומר החומות יכנס לפנים מן החומה, ומי שפורץ ידחה לחוץ והבן זה, ועיין מ"ש בפרשת וארא על המדרש (שמו"ר ז' ד') עתידה גן עדן שתצעק עיין שם, והמבואר בזה כי שומרי התורה השכר לו בעצם, מה שאין כן זה שיגיעו אחרים יאכל, וזה מאמר דוד (תהילים ל״א:כ״ב) ברוך ה' כי הפליא חסדו לשון הפרשה, (כאמור ולך ה' החסד שהוא על השכר), לי דייקא דהיינו בעצם, ולא שרק אירש מה שהפליא לאחרים, והיינו בעיר מצור עיין רד"ק דמצור לשון חוזק, דהיינו אצל השומר החומות, ולא נתחברתי לעיר פרוצה ללבוש הטלית שאינו שלו, (כי בי"ת משמשת לפעמים במקום אצל), ואפשר שמזה הטעם קורא שלמה עיר פרוצה וגו', כי הוא הפורץ חומת העיר בהבליו, כי חוטא אחד יאבד טובה הרבה, ובשיחת הילדים וישיבת בתי כנסיות של עמי הארץ הוא המביא לידי ביטול תורה, ובזה איש את רעהו יעזורו וחוטא ומחטיא כי טבע האדם להמשך אחר זה. והנה זה שקונה עולמו על ידי פעירת פי חבירו, הוא ברגע אחד, כמ"ש החכמים על המאמר (קידושין פ"ב ע"א) טוב שברופאים וגו'. וכן נאמר על מאמר (אבות פ"א מי"ז) ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה, (הובא לקמן בפרשת מצורע ד"ה זאת תהיה באר היטב), והבן. (והנה יש להוסיף בזה המאמר ולאמרו באופן אחר, כי כיון שנתגדל בין החכמים לא מצא הטוב לגוף מהשתיקה, כי הם לא יחרפהו והבן), ואם כן לכאורה יש לזה מעלה גדולה, אך איננו נצחי, מה שאין כן הנהנה מיגיעו כפו. וזה אמרו (תהלים לא כג) ואני אמרתי בחפזי לעומת זה נגרזתי מנגד עיניך דייקא, שכבר הוא נגד עיניו ואחר כך נגרז והבן, ועל פי זה יובן אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך (תהלים קמ יד), והבן.
3
ד׳ועוד י"ל על הפסוק (תהלים לא כג) ואני אמרתי בחפזי, דהיינו שיתחבר במכוון לרעים כדי שיזכה לטוב לירש חלקם בחפזי, מה שאין כן כשמתחבר לחכמים ויראים אי אפשר, אך כבר כתבנו כי אמרו רז"ל (סוכה דף נ"ב:) צופה רשע וגו' (תהלים לז לב), ואלמלא הקב"ה עוזרו וכו'. רק דהשגחת השי"ת עליו, ואם כן המתחבר לרעים ברצונו לא יעזרהו השי"ת כי הוא אשר העוה בזה ואפסד אנפשיה, לזה אמר נגרזתי מנגד עיניך, היינו מהשגחתך כנודע בשיתוף שם עין, אכן שאני מתרחק מהרעים לכך שמעת קול תחנוני במה שעל זאת יתפלל כל חסיד (תהלים לב ו), וממש כל בקשותיו של דוד היה על זה, ולכך אמר (תהלים לא כד-כה) אהבו את ה' כל חסידיו להנות מיגיעי כפו ולא להנות ברמיה, והיינו אמונים, אותן שהם אמונים (עיין רד"ק ומצודות במ"ש באשרי תמימי דרך), נוצר ה' היינו כמ"ש (תהלים לז לג) ה' לא יעזבנו וגו', ורגלי חסידיו ישמור (שמואל א' ב ט). והנה העושים ברמיה הם נראים עושים יתר, כי אינו מחויב להביא עצמו לזה, והוא כענין שפירשתי (קהלת ז' י"ו) אל תצדק הרבה ואל תתחכם יותר, והבן. והנה אלו העושים כן הם מתגאים לומר כחי ועוצם ידי וגו' ואינם צריכים לעזרת השי"ת ונופל ברע, והיינו ומשלם על יתר, ואם כן יתר כמשמעו, והיינו עושי גאוה, וכיון שכך הוא שהעיקר להנות מיגיעי כפו, על כן (תהלים לא כה) חזקו ואמצו לבבכם כל המיחלים לה', שיתחזקו בבטחון האמיתי ולא יהיה עבודתם עבודת החונף, ומובטחים להנות מיגיעי כפו, והבן זה כי נכון הוא מאד. ועוד י"ל בפסוק הנ"ל (תהלים לא כא) תסתירם בסתר פניך וגו', על פי המבואר בשבילי אמונה דאותן חסידי עכו"ם אף שלא קיימו השבע מצות כלל, רק שהיה להם התחברות עם ישראל והטיבו להם, יושבים שם בחוץ וחוטפים אותם לגיהנם לדונם, כי ריב לה' עם כל לשונות הגוים, דהיינו כל עם לועז והם ניצולים. והנה כבר אמרו רז"ל דישראל נקראו איש, שנאמר והאיש ישראל, ועל פי זה מבואר תסתירם בסתר פניך מרוכסי איש, ר"ל מחמת התחברות ישראלי שהיה להם, תצפנם בסוכה מריב לשונות, היינו מריב שיש לה' עם כל הלשונות הגוים, ומזה יובן החשיבות של ישראל, והבן. ועל פי זה יתבאר ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך, כי משה כלול מכל נשמות ישראל והוא האילן והשורש והעיקר להדבק בשורש, שמן זית כמו שכתוב (קהלת ט ח) ושמן על ראשך אל יחסר, וכמבואר בעקדה בפרשת וישלח עיין שם בפסוק (בראשית כה יח) ויצוק שמן על ראשה, ושמן הוא הכנה לקבל האור, וציוה שימשיכו הכנה אל שורש להאחז האור בשורשם, והיינו בלי סוג כמבואר בשבילי אמונה כי זוהר אור האמיתי הוא בלי סוג, כתית היינו שיכתתו את גופם, וזאת התורה אדם כי ימות וגו' (במדבר יט יד), אין התורה מתקיימת וכו' (ברכות ס"ג ע"ב), ומה שדרשו רז"ל בסוף ברכות (ס"ג ע"ב) כי מיץ חלב יוציא חמאה (משלי ל לג), וכמו שחשבו במ"ח דברים מעט שינה וכו' (אבות פ"ו מ"ו), וכמו שאמרו (אבות פ"ו מ"ד) כך היא דרכה של תורה וכו', והוא למאור, ושמא תאמר כי יוכל לזכות לזה הזוהר והאור בלא זה, על ידי חרפה ופעירת פי (כמ"ש) חבירו, לזה אמר להעלות נר תמיד, וזה איני תמידי והבן כי נכון הוא מאד, והנה הפשוט אמת וגם זה הפירוש אמת והכל אחד, כי כל עניני המשכן מורים דרך לעם ה' לומר כזה ראה ועשה. ועל פי זה יתבאר מה שאמר השי"ת ליחזקאל (ביחזקאל סימן מ"ג פסוק י"א הפטורת פרשה זו) הודע אותם וכתוב לעיניהם וישמרו את כל צורתו ואת כל חקותיו ועשו אותם, ועיין רד"ק, ולפי מ"ש אתי שפיר ויומתקו הדברים על פשוטן והבן.
4
ה׳ועל פי זה יש לפרש המדרש הנעלם (שהביא בספר נתיב הישר פרשה זו) וזה תארו, אלמלא לא העיר ה' את רוח הכהנים שידליקו שמן זית, אזי אבדה פליטת יהודה, עד כאן. ולפי מ"ש יובן כי לא כל אדם זוכה לזה להיות שמן הטוב יותר על הראש, אך שמח זבולן בצאתך ויששכר באהלך (דברים לג יח) ובצל החכמה בצל הכסף (קהלת ז' י"ב). ונ"ל לפרש הפסוק הנ"ל בצל החכמה וגו', דהיינו בצל הידוע בצל שדי ישכון החכמה, בצל דהיינו בצל החכמה ישכון הכסף והבן, וזה הענין יותר ויותר בכהנים כי משרתי ה' המה ועל פיהם יורו, כאמור (דברים לג י) יורו משפטיך ליעקב, (דברים כו ג) ובאת אל הכהן, וכל המחזיקים בתרומות ומעשרות ומתנות כהונה. וזה הטעם הפשוט שיש בזה, כי יהיה לכהני ה' במה להתפרנס ויהיה פנוים לעבודת המלך בשלמות, ונמצא על ידי הכהנים זוכים כל ההמון ישראל, ולכך נאמר (תהלים קלג ב-ג) כשמן הטוב יורד וגו' זקן אהרן וגו'. ועל ידי זה מבואר מדרש הנעלם הנ"ל, והבן. והנה כבר אמרו רז"ל (ברכות ל"ד (ע"א) [ע"ב]) כל הנביאים כולם לא התנבאו אלא למחזיקים וכו', אבל לתלמידי חכמים עצמן עין לא ראתה אלקים זולתך (ישעיה סד ג), והבן זה כי המחזיקים הם נהנים מזוהר של הצדיקים, ועיין בשבילי אמונה שם למה שזכו הסגולה מישראל בחיים, כי הוא על ידי מחיצה בעודם בחומר שהוא מסך המבדיל והבן, ואם כן ראו הנביאים זאת, אבל התלמידי חכמים עצמן עין לא ראתה, דהיינו ששום נביא לא ראה, כי הוא אלקים זולתך היינו זוהר אלקים לבד ולא יראני האדם וחי כתיב (שמות לג כ), והיינו (תהלים קלג ג) כטל חרמון שיורד על הררי ציון, היינו כמו שדרשו (ברכות ח' ע"א) אוהב ה' שערי ציון, (תהלים פז ב) והרים הם הגדולים כמו שנדרש במדרש אשא עיני אל ההרים (תהלים קכא א), והבן זה. ואף תלמידי חכמים אם יש בידם להחזיק, צריכים להחזיק גם כן, כי לולי זאת הוי תורה בלי מעשים כיון שיש סיפק בידם, ועיין שם בשבילי אמונה בשם ספר חנוך בכח בעלי תורה בלי מעשים, ומכל שכן רוב המון ישראל צריכים בהכרח להחזיק בעץ החיים. והנה כבר אמרתי הטעם על מתנות לאביונים בפורים, וכעת אומר דבר חדש בעז"ה על פי דרוש הנ"ל, ומקודם אקדים מה שפירשתי (בביאור המגילה הובא לעיל פרשת ויחי ד"ה ויכל יעקב), על כיון שנפל על אדר שמת בו משה שמח, והוא לא ידע דבז' באדר נולד משה ובז' באדר מת משה (מגילה י"ג ע"ב), עיין שם באורך. והיוצא מזה, דמחמת שנולד משה בזה החדש שהוא מקור הנשמות, על כן היתה תשועה לישראל בזה החדש שהוטבע בהזמן, והבן. ועל כן צריכים אנחנו בזה להמשיך להמקור הן בתורה, כמו שדרשו (מגילה ט"ז ע"ב) ליהודים היתה אורה (אסתר ח טז) זו תורה, ובצל החכמה וגו', והלואי שיספיק והבן, ועל כן קבלו אז התורה מחדש, וכמו שפירשתי (אסתר ח') ליהודים היתה אורה זו תורה כמו שדרשו רז"ל, אף דמקמי הכי הוי, לזה אמר ששון ושמחה מצורף לו, ולא כמו מקודם שהיה רק באונס מפחד כפיית ההר (עיין שבת פ"ח ע"א), והבן. על כן אחי אל נא תרעו, כי העיקר להדמות להמקור בכל מה דאפשר, וח"ו נהפוך להתערב בשמחה עם נשים ובתולות בשחוק וקלות ראש וללבוש מלבוש נכרים.
5
ו׳והנה כבר פירשתי אמרם (מגילה דף ז':) חייב אדם לבסומי בפוריא וכו'. וכבר צווחו בו קמאי דקמאי כי הוא יוצא מגדר השכל. וכבר אמרתי בזה אשתקד, ועכשיו אני משנה קצת, דהנה אם נשתה בקלות ולא נקיים וגילו ברעדה (תהלים ב יא), אם כן אדרבה אז נתעורר החטא הקדום, ואנחנו צריכין להתרצות במה שחטאנו (עיין תנחומא בשלח סי' כ"ד), והבן. ואם כן נתקיים גזירתו באמת שהוא מחטיא, ואם כן ההבדל נתראה בגלוי וחייב לבסומי, היינו לא להשתכר רק לבסומי, כדי שעל ידי שמחת היין יבא לעבודת ה' ובמה שחטאנו נתקן, עד דלא ידע, ר"ל באופן דלא ידע וניכר בפועל, רק שנידן במחשבה אשר חושב, והבן זה כי נכון הוא בס"ד, ר"ל אבל לא שיהיה קלות ראש על ידו, כי אז נתעורר חטא הקדום ואם כן ניכר בפועל, והבן זה כי נכון הוא מאד ואמת בס"ד ורבה הוא להבין דברי חכמים וחידותם. ונחזור לענינינו ועיין בפסחים (דף ב':) כי ערב הוא עולם הזה, ובוקר הוא עולם הבא. והנה התלמידי חכמים עצמן צדקתם עומדת לעד, והיינו צדיקים אף במיתתן קרוים חיים (ברכות י"ח ע"ב) כמ"ש בחדושי לחולין לפרש מאמרם (חולין ז' ע"ב) גדולים צדיקים במיתתן וכו' (ותמצאנו להלן), והם החיים האמיתים כאמור (דברים ד ד) ואתם הדבקים וגו' היום, כיום הזה שהוא קיים לעולם כמו שנדרש במקום אחר (עיין סנהדרין ק"י ע"ב), מה שאין כן רק המחזיקים שאין צדקם היינו פעולתם המחזיקים, רק בערב שהיא עולם הזה ושם נהפוך הוא, והבן. ועל פי זה יתפרש בתהלים (קלג א) שיר המעלות, ר"ל ממש מעלות ומדריגות, הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד היינו יששכר וזבולין, וכעין שמעון אחי עזריה (סוטה כ"א ע"א), כשמן הטוב בכ"ף הדמיון והיינו בצל החכמה, והנה כ"ף הדמיון יחסיר תמיד כמבואר, כטל חרמון וגו' כי שם, ר"ל רק שם ציוה ה' דייקא את הברכה וזה הוא ההפרש, ועוד נפקותא כי הוא חיים עד העולם, והבן. ועל כן ביקש ית' מן כל המון ישראל שיהיו בעצמם ממלכת כהנים, ולא יסמכו על שמחזיקים ידי כהנים, כי מצד שמחזיקים אינו רק בחוץ למחיצה להנות מזוהר הצדיקים. והנה נראה לפרש (שמות כו לב) והבדילה הפרוכת לכם בין קדש, אלו זוהר הצדיקים וכו' שעתידין שיאמר לפניהם קדוש, שנאמר (ישעיה ד ג) קדוש יאמר לו (ב"ב ע"ה ע"ב), ובין קדש הקדשים היינו זהרו ית' שהוא הקדוש של הקדושים היינו הצדיקים שהם קדושים. והיינו (שמות כז כא) מחוץ לפרוכת, היינו ששם שכינת עזו והפרוכת מפסקת, ואור הפרוכת עדות על השראת שכינה אשר שם, כמ"ש (תהלים לא כ) מה רב טובך, וגם התלמידי חכמים עצמם הם הלוחות, כאמרם (ברכות ח' ע"ב) לוחות ושברי לוחות מונחים בארון, כי הם עם תורתי בלבם, וכן אמרו (סנהדרין ק"א ע"א) ספר תורה שרוי בצער והבן, יערוך אותו את האיש הישראלי אהרן ובניו לא בפנים. ועוד כי הצדקות הנ"ל הוא רק מערב עד בוקר, אבל לפני ה' דייקא חקת עולם יהיו לדורותיכם, ושמא תאמר איך יתכן זה להיות כל המון לדורות במדריגה זו, בשלמא דור המדבר היו שקול כל אחד כאלף איש, וזכו כולם למדריגת הנבואה, לזה אמר הלא המבוקש הוא מאת בני ישראל דייקא שיהיו כולם ממלכת כהנים, מאחר שהם בני ישראל מקור הקדוש, כאמור (ישעיה נא א) הביטו אל צור חוצבתם וגו', ובמהרה בימינו נזכה לאור באור פני מלך חיים ולראות החזרת שכינתו לירושלים אמן.
6
ז׳עוד פירוש על המדרש הנ"ל אלמלא לא העיר ה' את רוח הכהנים וכו'. בהקדים כי פליטת יהודה בזמן מרדכי ואסתר על ידי שקבלו התורה ברצון אז, כמו שביארתי בדרוש במקום אחר, וכבר ביארתי בביאור המגילה דקיימו מה שקבלו כבר (שבת פ"ח ע"א), וקיימו למעלה וכו' (מגילה ז' ע"א), בקנה אחד עולה. והנה לכאורה יפלא איך קיימו זה למעלה, הא שוכני מעלה אינם מסכימין על קבלת התורה, כאמרם (תהלים ח ב) תנה הודך על השמים. אך כבר הם מנוצחין בטענת משה כלום יצר הרע יש בכם (שבת פ"ח ע"ב), והבן. ונקדים מה שפירש החן טוב בפרשה דילן בפסוק (שמות כז כ) ואתה תצוה וגו', על פי שמזה הטעם שניתן תורה לישראל ולא למלאכי השרת, נבחר אהרן להיות כהן ולא משה כי הוא היה בגדר המלאך, והוא טעם נפלא עיין עליו. ועל פי זה פירש ואתה תצוה וגו', דהיינו משום כלום יצר הרע יש ביניכם וחפץ הקב"ה בעבודת אנשים יותר מעבודת המלאכים, מהאי טעמא יערוך אותו אהרן ובניו באהל מועד (שמות כז כא), עד כאן דבריו ודפח"ח, (ועיין מ"ש בזה בפרשת שמיני). והנה יש להוסיף נופך, דמה שכתבה התורה זה הטעם דוקא גבי עריכת הנרות ולא בכל העבודות, והנ"ל דהא בכל העבודות יש טעם אחר שכתב גם כן בספר הנ"ל, משום דמשה נטל כתר תורה שהוא הגדול, כי תורת משה נקראת (יהושע ח לב), וראוי שיטול אהרן על כל פנים כתר כהונה, אבל במנורה קשה שהרי אמרו רז"ל (ב"ב כ"ה ע"ב) הרוצה שיחכים ידרים וכו', וסימנך מנורה בדרום, אלמא דהמנורה רומז להשפעת השגת התורה, וכן מבואר באלשיך, ועיין בשל"ה (פרשה זו) שמה שמדליקין בשמן זית זך, הוא משום שרומז לתורה שניתנה בז"ך אותיות, אם כן היה ראוי הערכת הנרות למשה וזרעו שהוא נטל כתר תורה. אך צריך לומר כתירוץ הזה, כי סימן הוא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל כאמרם במסכת שבת (דף כ"ה ע"ב), ועל כן חייבה חכמתו יתברך שהשירות הזה יהיו על ידי מי שהוא עדיין בגדר אנשים ולא בגדר מלאך, ומטעם זה ניצחו ישראל להמלאכים. ועל פי זה יתבאר המדרש הנעלם הנ"ל, כי אלמלא לא העיר ה' את רוח הכהנים וכו', והיה נעשה על ידי משה, אם כן היה חביב לפניו יותר עבודת המלאכים, ואם כן היו נצחו העליונים בקבלת התורה, אז אבדה ח"ו פליטת יהודה, והבן.
7
ח׳או יאמר כפשוטו, דעיין ברבה מגילת אסתר (אס"ר פ"ז) שאמר הקב"ה תורה מה תהיה עליה, דהשיב השטן הסתפק בעליונים, אף על פי כן התורה יצאה בבגדי אלמנותה, וגם מלאכי השרת צעקו וכו', עיין שם. אלמא מבואר שלא רצה השי"ת לכלותם, כי אין נחת רוח לפניו רק בעבודת ישראל, ואף שאין מספר לגדודיו וההסכמה היה רק לפנים, כמו שביאר הכותב בעין יעקב השאגה של המשמורות, כי חפץ יותר בתיקון הנעשה על ידי אברים ופדרים, מהתיקון הנעשה על ידי שיר המלאכים. ועל פי זה יתבאר המדרש הנ"ל, והבן. עוד י"ל על המדרש הנעלם הנ"ל, על פי מ"ש האלשיך בפרשה דילן כי מה שהאירו עד גלות הארץ, לעולם לא יכבה כי היא הארת הנפשות. ונ"ל שמזה הטעם רמז בכאן כתית (שמות כז כ) על שני המקדשים (עיין בבעל הטורים), והבן.
8
ט׳עוד ביאור על המדרש הנ"ל, על פי מ"ש בספר שפת אמת על הפסוק (משלי כ״ה:ד׳) הגו סיגים מכסף ויצא לצורף כלי, (משלי כה ה) הגו רשע לפני מלך ויכון בצדק כסאו, בשם המקובל המפורסים מו"ה משה אסטראר מבראד זצ"ל וז"ל: הנה לפני אותיות מלך הן אותיות כלי, ר"ת כ"הנים ל"וים י"שראלים, ואם תמלא אותיות כלי כזה כ"ף למ"ד יו"ד, עולים קצ"ד כמנין צדק. אך אם יש רשעים מפרידים בכלי וצריך להסירם, ואם כן כאשר הגו סיגים מכסף יצא לצורף כלי, כן הגו רשע לפני מלך שיהיה כלי נחמד ומתמלא, ואז עולה קצ"ד כמנין צדק. וזהו ויכון בצדק כסאו, עד כאן מצאתי עכ"ל. והנה הוספתי נופך על דבריו, על פי מ"ש הרמב"ם (מורה נבוכים) דמלא הוא לשון שלמות, לכך אם הכלי היא מצורף, היא בשלמות שאין בה חסרון אם כן הוא במלואה, מה שאין כן כשיש בה חסרון אין בה מילוי, והבן. והנה הובטחנו הבורא ית"ש (ישעיה א כה) ואצרוף כבור סיגיך ואסירה כל בדיליך, היינו המינים והאפיקורסים שהן הפסולת שאין להם תקנה בתשובה, שנאמר (משלי ב יט) כל באיה לא ישובון וגו', וכשיאבדו מתוך הקהל אז יהיה הכלי במלואה ויהיה צדק, אז יבא משיח צדקינו ויהיה צדק איזור מתניו (ישעיה יא ה), ולכך הרמז כלי, אחר כך מלך. והנה ידוע דהמצות הם תקונים, והנה ישראל נמשלו לשמן זית, כמו שדרשו רז"ל (מנחות נ"ג ע"ב) בפסוק (ירמיה יא טז) זית רענן יפה פרי תאר קרא ה' שמך וטעם רז"ל ידוע, ועוד טעם איתא במדרש (שמו"ר ל"ו א') דשמן זית אין מתערב בשאר משקים. והנה הפועל דמיוני של שמן זית זך הוא שיהיה הכלי מצורף ברוב רחמיו וברוב חסדיו, ועל ידי זה יבא משיח, ועל פי זה מבואר המדרש, והבן.
9