ישמח משה, תולדות כ״הYismach Moshe, Toldot 25
א׳ויחרד יצחק חרדה גדולה וכו' ואברכהו גם ברוך יהיה (בראשית כז לג). להבין אומרו גם, דלכאורה הוא שפת יתר. נ"ל לעומק הפשוט, כי חרדתו של יצחק היה שמא אחר אשר לא מזרעו הטעה אותו לקחת ברכתו, ואף כי לא היה מועיל כיון שהיה בטעות וברמיה, מכל מקום ודאי לאו דבר קטן הוא ברכתו של יצחק, דודאי הרעיש כל העולמות בברכתו וכוון סודות רמות ונשגבות בדרך השבילין והנתיבין שהיו ידועים לו להשפיע מעילה לעלול ומקבלין דין מן דין, עד יתמשך לראש המתברך שיתקיים בו לנצח, והיטב חרה לו על שהטריח כלפי שמיא על לא דבר. זאת ועוד אחרת, כי הבין בברכתו ובהמשכתו שיתקיימו הברכות בהמתברך, וכי יהיה נמשך הכל לבית קיבולו, כי הצדיקים יודעים בעת ברכתם אם יתקיים ברכתו על המתברך כענין ר' חנינא בן דוסא (ברכות ל"ד ע"ב), והיה דואג מאד כי שמא יהיה המתברך איש אשר לא מזרעו. וזה אמרו מי איפוא וגו' ואברכהו, ר"ל והטרחתי כלפי שמיא, הרי חרדה אחת שיש לי להחריד אף אם לא היה מועיל הרמאי ברמאות, גם נוסף לזה אשר באמת יודע אני כי ברוך יהיה, שנמשך היטב לבית קבולו כנ"ל, והבן כי נכון הוא בס"ד.
1
ב׳ועוד נ"ל מה שאמר גם ברוך יהיה (בראשית כז לג). הוא לכונה אחרת, אחר שהשיג ברוח הקודש שהוא יעקב, כי נאמר (ירמיה ט כב-כג) אל יתהלל החכם וגו' ועשיר בעשרו וגו', (ירמיה ט כג) כי אם בזאת יתהלל המתהלל, ר"ל בעשרו ובחכמתו השכל וידוע אותי בדבר זה והבן, דאם לא כן הוא עושר שמור לבעליו לרעתו (קהלת ה יב). והנה זה היה תוכחת יצחק לעשו ואמר לו אצלך הברכה הוי עיקר התכלית, ואין לך תכלית אחר זולתו, והוי עושר שמור לבעליו לרעתו שתוסיף לחטא ולמה לך, אבל מי אפוא וגו' ואברכהו, כלומר אף שברכתי אותו, מכל מקום גם ברוך יהיה, פירוש שהברכה אצלו רק טפל והכנה לתכלית האמיתי, והבן.
2
