ישמח משה, וזאת הברכה א׳Yismach Moshe, V'Zot HaBerachah 1
א׳תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב (דברים לג ד). על פי דרש ר' שמלאי (מכות כ"ג:) תורה בגימטריא תרי"א מפי משה, ואנכי (שמות כ ב) ולא יהיה לך (שמות כ ג) מפי הגבורה שמענום. והנה תרי"א מפי משה, משום דשבע מצות גם כן כדאיתא בסנהדרין (דף נ"ז.), ואף דגיד לא איתנו אליבא דר' יהודה, מכל מקום בסברא החיצונה היה דמה דלא איתני, לזה ולזה נאמרה, והכלל הוא להיפך, ובודאי דגם הכלל הנ"ל הוא מקובל ממשה, אם כן הוי צוה משה שיהיה לנו, מה שאין כן אם לא הוי נישנית הז' מצות, והוי קאי במילתייהו בסברתם החיצונה, אם כן לא הוי צוה לנו משה רק תר"ד, והבן. והנה כתב הגאון בעל זרע יצחק במסכת מכות בשם הגאון מו"ה יעקב אביו של הגאון מו"ה העשיל, טעם על התהפכות הסברא, כדי שלא יהיה לשטן שום אחיזה, וז"ל: שלא היו יכול ליתן גיד הנשה בסיני, דאיתא בגמרא (סנהדרין כ"ו ע"ב) שהתורה ניתנה בחשאי מפני השטן שלא יקטרג, ואיתא בזוהר (ח"א ק"ע ע"ב) כי שס"ה מלאכים ממונים על שס"ה לא תעשין, ועל גיד הנשה ממונה השטן, לכן לא ניתן גיד הנשה בסיני, דאם כן היה שם הממונה שלו הוא השטן והיה מקטרג, ולזה הוצרך לשנות ז' מצות, כדי שיהיה לזה ולזה נאמרו, עכ"ל. ודעת לנבון נקל כי הוא שרו של עשו, וכללא דכל השרים, ור"ל שלא יהיה לאומות שום אחיזה (השרים) והבן. ועל פי זה מבואר הפסוק הנ"ל תורה ציוה לנו משה, היינו תרי"א, לכך הוא מורשה רק לקהלת יעקב, והמשכיל יבין.
1
ב׳ומן האמור פירשתי בזמירות של שבת קודש (ברוך א' יום יום) (כאשר קבלה בידינו שהזמירות שנתפשטו בישראל נאמרו ברוח הקודש), ראותו כי כן אדומי העוצר יחשוב לו בבצרה וגו', אהבו את ה' כל חסידיו אמונים נוצר. והוא מיוסד על מאמר חז"ל (מכות י"ב.) ג' טעות עתיד שרו של אדום לטעות כו'. אבל יש להבין לענין מה יסדו זה בזמירות. וגם מה ענין הסמיכות לזה אהבו את ה' וכו'. והנ"ל כי יש להבין מאחר שאנו מזמרין זה מדי שבת בשבתו, והשטן הוא יצר הרע עומד ושומעו, באיזה אופן יתקיים מאמר חז"ל שעתיד הוא לטעות. ועל כרחך צריך לומר על דרך שכתב הגאון, כי בשעת מתן תורה היה סיבה לשלחו לבל יהא שם, ולבעבור זה לא נישנה לאו דגיד הנשה. כמו כן אני אומר כי בעת שישראל מזמרין יחשוב לו בבצרה כו', הנה סיבה מאת השי"ת לשלח את השטן היצר הרע לבל ישמע זאת, למען יתקיים מאמרם ז"ל כי עתיד לטעות. וידוע מה שפירש מהר"ש אלגאזי מקרא שכתוב (משלי ד כג) מכל משמר נצור לבך כי ממנו תוצאת חיים. ענינו מכל מאסר של יצר הרע נצור לבך, שלא תהא הלב במאסר יצר הרע, כי ממנו מהלב תוצאות חיים, פירוש אהבה ויראה ודבקות בה' מקור החיים, וכמו שפירש החובת הלבבות מים עמוקים עצה בלב איש וגו' (משלי כ ה).
2
ג׳וזה שיסדו בזמירות מאמר חז"ל ראותו כי כן אדומי העוצר יחשוב לו בבצרה וכו', ובודאי בשעה שמזמרין אותו, סיבה מאת השם לשלוח את השטן הוא היצר הרע, וכיון שהוא איננו אז באותו שעה, הנה העת והעונה אהבו את ה' כל חסידיו, כי הוסר המונע והמעכב כי אמונים נוצר, כלומר מה שישראל מאמינים, נוצר ה' שיתקיים כמאמר חז"ל, והיינו על כרחך בשלוח את היצר הרע באותו שעה, לכן אתה אהבו ה' כאמור, וזה שיסדו אותו בזמירות והבן, וזה ענין נפלא בס"ד.
3
ד׳עוד י"ל תורה צוה וגו' (דברים לג ד). כי ידוע מהקל וחומר שעשה משה בשבירת הלוחות מפסח (שבת דף פ"ז.). גם התירוץ מה שאמר משה לי צוית (שמו"ר מ"ג ה'). והנה איתא שכמה מצות נאמרו בלשון יחיד. נ"ל בשלמא אותן שנאמרו למשה רק בתורת שליח, ולא שמע רק הוא, אין סברא לומר כן, מה שאין כן באלו השני דברות דכולנו שמענו ואין שליח בדבר, ונאמר בלשון יחיד, ומסתבר לומר דהציוי לו לבד שהיה עם ה', ועל פי זה מבואר הפסוק הנ"ל והמשכיל יבין.
4