ישמח משה, וזאת הברכה ז׳Yismach Moshe, V'Zot HaBerachah 7
א׳סיום התורה מקושר להתחלה (דברים לד י) ולא קם נביא (דברים לד יב) לכל היד החזקה וגו' לעיני כל ישראל, (בראשית א א) בראשית ברא אלקים וגו'. על פי כי לכך ניסי משה גדולים מיהושע, כי כל מה שרחקו מסיבה ראשונה יתעלה, השיגו בו יותר נפלא, ונסי יהושע בשמים, ושל משה בארץ. והנה במסכת חגיגה (דף י"ב ע"א) מבואר דמהאי קרא בראשית ברא, מוכח דשמים נבראו תחילה, רק כשנטע היו הארץ תחילה, עיין שם והבן. ועוד מבואר בגמרא דחגיגה (י"ב ע"א) דאת דכתיב ואת הארץ, הוא להורות על הקדמת בריאת שמים לארץ. וכתבו התוספת (חגיגה י"ב ע"ב ד"ה ואת) דבלא את לא ידעינן, אף דכתיב שמים קודם לארץ, הוי אמרינן דלא יכול לכתוב שני דברים כאחד, ועל כל פנים צריך אחד להקדים. ועל פי זה מבואר ודו"ק. ואת השמים, הוא כמבואר במדרש (ב"ר א' ב') שהשיב ר' עקיבא לר' ישמעאל שלא יאמרו שמים וארץ אלהית הן.
1
ב׳ב', סיום התורה מקושר להתחלה, על פי החן טוב פרשת בראשית כי בראשית ברא כו' (בראשית א א), היינו שבתורה נבראו כל הנמצאים בתחילה בהציור שמים ותולדותיו כו', עיין שם. והנה הבריאה מגולה לכל, אבל הציור נסתר ונעלם מעין כל, רק שישראל דור דעה שקבלו ממשה, השיגו כל הציורין וראו שיש שמים וכל תולדותיו והארץ וכל תולדותיה בתורה. והיינו (דברים לד יב) לעיני כל ישראל בראשית ברא כו', והבן. ועל פי זה יומתק יותר מ"ש ממאמר למאמר (ב"ר א' י"א ד"ה מעשה היה), שבכל מאמר ודאי יש בו הציור מה שנברא באותו מאמר, והבן.
2
ג׳ג', עוד יבואר הסמיכות (דברים לד יב) לעיני כל ישראל, (בראשית א א) בראשית ברא וגו'. על פי מ"ש היערות דבש חלק ב' דרוש א' לפרש אשא עיני אל ההרים וגו' (תהלים קכא א-ב). ואיתא במדרש רבה הם גדולי נשואי ישראל, שאין לך חטא הדור שאינו מהם כו'. על פי מ"ש (ר"ה ח' ע"ב) מלך יכנס תחילה, מקמיה דליפוש חרון אף. הענין דאי המלך יצא זכאי, זכותו מגין על כל העם, ואם יצא חייב הרי הדור ינוצל, דלכן חטאו כי ראו מנהיגם חטא. וסברא זו מבואר במדרש רבה דלכך שמים נבראו תחילה, כדי שיעמדו תחילה בדין, היותם ראשון לנצירה והן שמים לא זכו בעיניו ובמלאכיו ישים תהלה, על כן יושבי הארץ מתנצלים כי אם עליונים משוללים מיצר הרע חטאו, מה יעשו יושבי ארץ אשר יצר הרע גובר עליהם. וזה שאמר אשא עיני אל ההרים הם נשיאי ישראל מאין יבא עזרי, כי אם גם הם חטאו אין זכותם מגין, על זה אמר (תהלים קכא ב) עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ וכאמור, עד כאן דבריו. והנה ידוע מהזוהר כי שלוחי השגחה נקראים עיני ה', והיינו לעיני כל ישראל, ר"ל בשביל עינין דלעילא המשגיחין על ישראל, בראשית ברא אלקים את השמים תחילה ואחר כך את הארץ, כדי שיהיו זכאים בדין, והבן כי נכון הוא בס"ד.
3
ד׳ד', סיום התורה מקושר להתחלה, על פי שכתב באור החיים פרשת בראשית איש האלקים (דברים לג א), כי אמרו רז"ל (ערכין י"ז ע"א) אם יבא בדין אפילו עם אברהם יצחק ויעקב, אינם יכולים לזכות, עד כאן. אבל משה קדש שמו ברבים מאד מאד, ורב טוב לבית ישראל עשה, יכול לזכות. לכך נקרא איש האלקים, שאפילו לפני אלקים הוא איש, עד כאן דבריו. ועל פי זה יבואר כי בראשית ברא אלקים (בראשית א א), דרשו רז"ל (ב"ר י"ב ט"ו) מתחילה עלה במחשבה וכו'. והנה איך יתכן שמחשבתו לא יתקיים, אך מקוים אצל משה והדומים לו מזכי רבים. והיינו (דברים לד יב) לכל היד החזקה וכו' לעיני כל ישראל, על כן בראשית ברא אלקים ומחשבתו לדור ודור, כי משה בכל דור (תיקו"ז סט קי"ד ע"א), והבן.
4
ה׳ה', סיום התורה מקושר לתחלה. כי כבר פירשתי (דברים לד י) ולא קם נביא עוד בישראל כמשה שני פרושים. פירוש א', על פי כי שאר הנביאים לא יוכלו להתנבא רק אחר שהתבודד, ולא היה בדעתו ובשכלו בזה העולם כלל, מה שאין כן משה אמר עמדו ואשמעה (במדבר ט ח). וזה שאמר ולא קם נביא בעוד היותו בישראל מדבר עמם כמשה, והבן. פירוש ב' פירשתי על הפסוק הנ"ל, על פי משה אית בכל דרא ודרא (תיקו"ז סט קי"ד ע"א). וזה שאמר עוד בישראל, פירוש שעוד היום הוא בישראל, והבן. ועכשיו אמשיך כל הפסוק עד סוף התורה לזה הפירוש הב', על פי כי כל הניסים הנאמרים בתורה הק' הם לעולם, ונחקקו אז בהזמן ונעשים בכל שנה ושנה ובכל דור על ידי נשמת משה, כשם שנעשה אז על ידי משה. ורצוני לומר דכל הניסים הנעשים בזה העולם, העיקר הוא היחודים והתקרבות הנעשים במידת עליונות, ונמשך למטה לפי הצורך, ובכל שנה נעשה התקרבות והיחודים במידות עליונות על ידי משה, ושמא תאמר למה בני ישראל אין רואין בכל שנה כמו שראו אז, ואף שנעשה רק באורות עליונים, נאה ויאה וראוי לעם ה' לראות באור נשמתן שלהבת י' המתנוציצין משם. התירוץ הוא, דבאמת בעת הבריאה על דעת כך נברא אדם הראשון, והיה יכול לראות באור נשמתו בגינזי מרומים, כל זמן שלא היו לו מסך המבדיל והיה לו כתנות אור בא'. ואחר החטא נעשה כתנות עור בע' משכא דחויא ומכסה עין הרואה (עיין זוהר ח"א ל"ו ע"ב), לכך אף שנעשה מה שנעשה על ידי משה בכל עת, כל ישראל אינם רואים עד שיתוקן הכל, ויהיו הכל כמו בתחילת הבריאה קודם החטא, אז יהיו נגלה ונראה כל הנעשה על ידי משה דלתתא בכל עת ובכל זמן ובכל דור לעיני כל ישראל, והבן. ועל פי זה מובן ההמשך, וגם הסיום המקושר להתחלה ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, שהוא עוד בישראל (דברים לד יא) לכל האותות והמופתים וכו' אחר שלחו ה' וכו' לכל כו', זה הוא עוד בישראל, שנעשה כל זה על ידו בכל דור ובכל עת, ואימת יהיה לעיני כל ישראל (דברים לד יב) שיהיו הכל רואין זאת, בראשית ברא אלקים (בראשית א א), אימת שיהיו הכל כבתחילה וראשית הבריאה, והבן כי נכון מאד הוא בס"ד.
5
ו׳ו', לעיני כל ישראל (דברים לד יב) בראשית (בראשית א א). כי הנה יסוד הרשעה, כי קרבם בתימו לעולם משכנותם לדור ודור, לא זכרו אחריתם. ויסוד הצדקות הוא, שיהיו תמיד נגד עיניו כי העולם הזה, הוא רק מעבר הפרוזדור לכנס לטרקלין שהוא עולם הבא, כאמרם ז"ל (אבות פ"ג מט"ז) התקן עצמך בפרוזדור וכו'. והנה איתא במדרש (ב"ר א' י') שהעולם נברא בבי"ת, וכן איתא באותיות דרבי עקיבא, והוציאו זאת מתיבת בראשית המתחלת בבית, ועל כן דרשו בראשית ב' ראשית, ר"ל הב' הוא ראשית והתחלה לכל, שהכל נבראו בה, כמו שדרשו (ב"ר י"ב ט') בהבראם (בראשית ב ד), בה' בראם, וכן מבואר להדיא במפרשים, והבן זה. ועיין בספר ברית שלום בריש פרשת בראשית מ"ש על המדרש (ב"ר א' י') דרש ר' יהודה בן סימון במעשה בראשית מפני מה נברא העולם בבי"ת וכו', עיין שם ודפח"ח וש"י. היוצא מדבריו דלכך נברא העולם בבי"ת, מפני שהעולם דומה לאכסדרה, והא דהמילוי מכחיש זה, דהא אמרינן בי"ת ולא אכסדרה, התירוץ לזה דאכסדרה שלפני הבית בית שמה. והיינו לעיני כל ישראל בראשית, שתמיד ישימו זאת נגד עיניהם כי ב' ראשית, דהיינו שנברא העולם בבית, ולמה מפני שדומה לאכסדרא, ועל זה קשה הא בית ולא אכסדרא, אלא ודאי דהוי פרוזדר שלפני בית מפרוזדר לטרקלין, ואם זאת תמיד נגד עיניהם, בודאי במשרים יתהלכו לגן עדן אל מחוז החפץ לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו.
6
ז׳ז', סיום התורה מקושר להתחלה, על פי מה שהביא בספר אמרי בינה בשם הגאון מו"ה העשיל ז"ל, על אמרם ז"ל (ר"ה כ"א ע"ב) בקש קהלת להיות כמשה, יצתה בת קול (קהלת יב י) וכתוב יושר דברי אמת ולא קם נביא בישראל כמשה (דברים לד י). ותורף הדברים הוא, דמפסוק ולא קם יש לומר כמו שדרשו שם בגמרא (ר"ה כ"א ע"ב) בנביאים הוא דלא קם, אבל במלכים קם. אבל יש ראיה דהקרא כמשמעו ולא כדרשה הנ"ל, דהא כתיב (בראשית א א) בראשית ברא אלקים. וקשה דלפי דקדוק לשון הקודש, היה ראוי לכתוב בראשונה ברא אלקים, כן מקשין כל המפרשים, ומזה מוכרח הדרש (ב"ר א' ד') בראשית, בשביל משה שנקרא ראשית, שנאמר (דברים לג כא) וירא ראשית לו. אם כן מוכרח דאין בנבראים דמיון למשה, כיון דהבריאה היתה בשבילו ולא בשביל אחר. ומיהו יש לדחות ולומר דיש גדול כמשה, והא דכתיב בראשית ולא בראשונה, היינו משום דראש דברך אמת (תהלים קיט קס), שס"ת בראשית ברא אלקים הוא אמת. אבל מכל מקום הוכחה הראשונה במקומה, דאי משום שיהיה נרמז אמת, הלא בסדר סופי תיבות של בראשית ברא, אינו יוצא תיבת אמת כסדר, רק שלא כסדר. אבל ברא אלקים את, הוי תיבת אמת ביושר כסדר. והנה למה הרמז מהופך, כיון דיש בפסוק הנ"ל כסדרן, אלא ודאי דמבראשית הוי רמז בשביל משה שנקרא ראשית, והבן. והיינו וכתוב יושר דברי אמת, דתיבת אמת נכתב ביושר ולמה לי מהופך, אלא ודאי ולא קם נביא כמשמעו דאין בהנבראים כערך משה, ולכך בראשית בשביל משה שנקרא ראשית, והבן. ונמתיק הדברים דרמז שהוא ביושר כסדר, הוא נגלה לעין כל. מה שאין כן שלא כסדר, הוא נעלם ומכוסה. ועל פי זה מבואר ולא קם וכו' כמשמעו, ושמא תאמר כמדרשו, על זה אמר לעיני כל ישראל בראשית, ולא בראשונה, ועל כן נדרש בשביל משה וכו', ושמא תאמר אולי בשביל ס"ת אמת, לזה אמר לעיני כל ישראל בראשית וכו', ר"ל דיש רמז נגלה לעין כל וכו', ולמה ליה רמז מכוסה, והבן.
7
ח׳ח', סוף התורה מקושר להתחלה. על פי מ"ש לפרש בהפסוק (תהלים יט ב) השמים מספרים כבוד אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע. על פי הכלי יקר פרשת בראשית (א ח) בפסוק ויקרא אלקים לרקיע שמים, לא רצה השם שיקרא בשם רקיע, כי שם זה מורה על פירוד ומחלוקות שהוא מסך המבדיל, כי אם בשם שמים שהוא מורה על שלום, כי נעשו מאש וממים שנעשו שלום ביניהם (ב"ר ד' ז'). וזה שאמרו רז"ל (אבות פ"ה מי"ז) כל מחלוקות שהוא לשם שמים סופה להתקיים, ר"ל כהוראת שם שמים, עד כאן דבריו. והוספתי נופך לדברינו, כי עינים רואות שכל הדברים נקראים על שם התכלית שלהן, ולא על שם החומר, כמו כסא, שלחן, ומנורה, אין נקרא על שם החומר מה הוא עץ ואבן, כסף או זהב, כי אם על סיבת התכלית, היינו מה שנעשה להאיר נקרא מנורה, ולאכול עליו נקרא שלחן, ולישב עליו נקרא כסא. כמו כן היה ראוי שיקרא רקיע, שהוא על שם התכלית להבדיל בין מים למים, ולא על שם החומר אש ומים, וכאן שינה ה' לבלי לקרוא על שם התכלית רקיע, כי אם על שם החומר שמים שהוא מאש ומים, למען הראות כי גדול השלום. והנה במדרש רבה פרשת אמור (ויק"ר ל' י"ב) לענין ד' מינים שבלולב, שהן נגד ד' מדריגות שבישראל, אמר הקב"ה יקושרו כולם אגודה אחת ומזה אני מתעלה, שנאמר (עמוס ט ו) הבונה בשמים מעליותיו, אימת אני מתעלה בזמן ואגודתו על ארץ יסדה. מבואר כשיש שלום בישראל, השי"ת מתעלה וזה כבודו ית'. וז"ש השמים שם שמים המורה על שלום, מספרים כבוד אל שיהא שלום בישראל שאז כבודו ית' מתרבה ומתעלה, ומעשה ידיו גוף הפעולה התכליתית המורה על הבדלה, מגיד הרקיע שם רקיע. וכעת אומר, כי באמת בעניני מעשה הבריאה מעשה ידי יוצר, גם ההבדל אין בו פירוד ומחלוקת, והוא התיקון של מעלה ושל מטה ובקנה אחד עולה, רק כונתו ית"ש ללמד לעם ה' איך יזהרו מפירוד ומחלוקת ויתאחדו. והנה בפסוק הראשון של התורה נכתב שמים ולא רקיע, הגם שטוב לשון הקודש להיות שם העצם על הפעולה התכליתית, ולא על החומר הנעשה ממנה. רק הכונה כדי ללמד תיכף בראש התורה בפסוק הראשון תיכף גודל מעלת השלום, והבן. ועל פי זה מבואר (דברים לד יב) לעיני כל ישראל (בראשית א א) בראשית ברא אלקים את השמים. ר"ל לעיני כל ישראל בראשית ברא אלקים, שיראו כל ישראל איך תיכף בראש התורה נאמר ברא אלקים את השמים ולא רקיע, כדי שידעו גודל מעלת השלום, וה' יברך את עמו בשלום.
8
ט׳תם ונשלם
9