ישמח משה, וארא ח׳Yismach Moshe, Vaera 8
א׳וידבר משה כן אל בני ישראל ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה (שמות ו ט), וידבר ה' אל משה בא דבר אל פרעה וגו' (שמות ו יא), וידבר משה וגו' הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתים (שמות ו יב). הנה כבר עמדו המפרשים הא קל וחומר פריכא הוא, דכבר נתבאר הטעם ולא שמעו וגו' מקוצר רוח ומעבודה קשה. ועוד קשה דסיומא דקרא ואני ערל שפתים הוא משולל הבנה, דבלא זה גם כן הקל וחומר הוא טוב אלולי האי פירכא, והאי פירכא לא מתיישב בזה. והנ"ל על פי הגמרא (מגילה דף כ"ח ע"ב) בהלל ובמגילה אפילו עשרה קורין כאחד, כיון דחביבה יהבי דעתייהו ושמעו. והנה על פי זה יובן דנלעג לשון אין דבריו מובנים כל כך, רק אם חביבים דבריו להשומע יהיב דעתיה ושמע, מה שאין כן המדבר בלשון מבואר, דבריו מובנים לכל. ועל פי זה יתפרש הפסוק וידבר משה כן אל בני ישראל ולא שמעו אל משה, והנה לכאורה הנך שני תיבות אל משה, הוא שפת יתר דהא עליה קאי. רק דפירושו ולא שמעו אל משה דייקא, מחמת שהוא ערל שפתים, ושמא תאמר הלא בחביב יהיב דעתיה ושמע, לזה אמר מקוצר רוח ומעבודה קשה שלא היה חביב עליהם משום זה, אם כן הוא לעג לשון ואין בינה, ואם כן לפי זה הקוצר רוח וגו' לא פעל רק לדחות החביבות. אם כן לפי זה פרעה הרשע דבעצם אינו חביב בעיניו דברי משה, וגם שנוא מאד בעיניו דהרי אומר לו לשלח את ישראל, על אחת כמה וכמה שלא יכנסו דברי נלעג לשון בעיניו. וזה דברי משה הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה, ושמא תאמר דהוא מחמת קוצר רוח מה שלא שמעו בני ישראל, לזה אמר ואני ערל שפתים בעצם, והקוצר רוח לא פעל רק לדחות החביבות, וכל שכן פרעה הרשע ששנוא בעיניו, והוא נכון בס"ד.
1
ב׳ועוד נ"ל, בהקדים מה שפירש בעיר גבורים מקוצר רוח, מקוצר השגתם, עיין שם. ובדרכו אלך בזה, ובהקדים מה שכתבתי במגילת רות (א' י"ח) על פסוק (רות א יח) ותרא כי מתאמצת היא ללכת, והיוצא מזה דדבר שאין לו טורח, עביד אינש אף אם אינו משתוקק לזה, מה שאין כן בדבר שיש לו טורח. וידוע דאהבת התורה אינו רק להמשיגים ומכירים ערכה, וכמו שפירש העקרים בפסוק (תהלים קיט קיא) נחלתי עדותיך לעולם, אימת בזמן כי ששון לבי המה. והנה יש להבין מה בעי השי"ת ומשה באמירה לישראל, וכי ברצונם היה תלוי היציאה לחפשי. אך הכונה ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלקים (שמות ו ז), שהודיע להם מהות התורה והמצות שיקבלו, כדי שיסכימו על זה ויהיה זכות זה עזר להגאולה. והנה ידוע דאף דלא בשמים היא, מכל מקום היצר הרע מכביד מאד בעיני האדם. אך מי שמבין יקרת התורה הקדושה לא יחוש, כענין שנאמר (משלי ב ד) אם תבקשנה ככסף וגו', וכמו שפירשתי (בתפלה למשה תהלים קיט עא) בפסוק טוב לי כי עניתי וגו', מה שאין כן מי שהשגתו קצרה ואינו מבין ערכה, אבל אם לא היה היצר הרע מכביד כל כך, אף מי שהשגתו קצרה היה מקבל ברצון, אבל בצירוף שניהם אין הרצון מסכים. והנה ידוע דמשה אמר וכי אוציא (שמות ג יא), ופירש רש"י (ד"ה וכי) באיזה זכות, והשיב השי"ת בזכות שיקבלו התורה. ועל פי זה מבואר ולקחתי אתכם כנ"ל, (שמות ו ט) וידבר משה כן וגו' ולא שמעו אל משה להסכים בחשקות על הקבלה מפני קוצר השגתם, ומעבודה קשה שנדמה להן בזה, דהיינו בצירוף שניהם כנ"ל, על כן אמר (שמות ו יב) הן בני ישראל לא שמעו אלי ואינן מסכימין על הקבלה, ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתים מלהטעים ולהנעים הדבור ולהכניס הדברים בלב השומע בטבע, כעין שכתב הר"ן הטעם לערל שפתים של משה, וזכות אין בידן לשנות הטבע, כיון שבני ישראל לא שמעו אלי. ולפי זה אתי שפיר דאין זה בדרך קל וחומר, רק דברים מושכלים ונבונים למבין, וק"ל.
2
ג׳ועוד י"ל, כי משה נתחכם כי בודאי בדברו אל פרעה יהיה אחת משתי אלה, או שישמע לו ויפעל לטוב, או שלא ישמע לו ובודאי יכעוס וירע יותר, ובודאי אין חטא גדול מזה לגרום רעה לכלל ישראל, וכמו שאמרו ירא ה' עליכם וישפוט וגו' (שמות ה כא). ולכך בא קודם לישראל, ואם ישמעו לו, בודאי שוב לא יבא חטא על ידו, וממילא ישמע לו פרעה גם כן, וכעין מה שפירשתי על דרשת רז"ל (ב"ק צ"ב ע"א) מי גרם לראובן שיודה וכו', (תמצאנו בתוך הדרוש בפרשת ויגש בפסוק (בראשית מד יט) אדוני שאל את עבדיו, עיין שם). ומה שמפרשין בשם הגאון מבארדוטשוב אמרם (אבות פ"ב מ"ד) אל תפרוש מן הציבור ואל תאמין בעצמך וכו', דרצון התנא בזה לבל יאמר אדם אהיה צדיק בעצמי, ומה לי להשגיח ולהדריך את הציבור, כי ואל תאמין בעצמך וכו'. אך תהיה מזכה את הרבים, ושוב אין חטא בא על ידך, והבן. והיינו דברו משה (שמות ו יב) כיון שבני ישראל לא שמעו אלי ולא זכיתי את הרבים, אם כן איך ישמעני פרעה ואני ערל שפתים בטבע (כנ"ל בפירוש הא'), וזכות הרבים אין בידי לשמרני שלא יבא חטא על ידי, והבן כי נכון הוא בס"ד. (ועוד ביאור על זה תמצא ריש פרשת בא).
3
