ישמח משה, ויחי ט׳Yismach Moshe, Vayechi 9
א׳ומולדתך אשר הולדת אחריהם לך יהיו על שם אחיהם יקראו בנחלתם (בראשית מח ו). כבר כתבו הר"א מזרחי והרמב"ן הוכחות שונות דלא הוי ליוסף זרע אחר רק אלו השנים, ופירוש רש"י (ד"ה ומולדתך) אם תוליד, כולה מוקשה אחת, דאף דמצינו אם, בלשון אשר שהוא ודאי, אבל לא אשר בלשון אם שהוא ספק, עיין ברא"ם שנדחק מאד בזה. ועוד קשה דהולדת הוא לשון עבר. ועוד הקשו המפרשים דלא יתכן שהנביא יסתפק בעת השראת רוח הקודש. ועוד דאיך ח"ו כתבה התורה דבר בטל, כיון דלא מצינו בנים ליוסף מלבד אלו. והנ"ל לישב כל זה, דהרמב"ן חולק על רש"י דלא יתכן שלא יהיה שום נפקותא במה שנחלק שבטו של יוסף לשני שבטים רק לענין הכבוד, רק דהעיקר הוא כמסקנת הגמרא שם שכתב דכל שבט נטל חלק אחד מי"ב וביניהם נתחלק לגברים, ואם כן יש נפקותא גדול, עד כאן דבריו. ונמצא לפי זה כל אחד מבני יעקב ירש חלק אחד מי"ב בארץ, והבן. והנה הרשב"ם פירש על הא דנאמר בתורה קודם איך שבירך יעקב את בני יוסף, ואחר כך סיפר המעשה במה שרצה יוסף להסיר יד אביו (בראשית מח יז) וכל הענין, דזה היה קודם שברכן, רק דמקודם סיפר הברכה שברכן, ואחר כך מפרש הגלגולים שנתגלגל עד שנתהוה זה, עיין עליו. ובאמת הכי הוא פשוטו של מקרא, דמקודם אמר התכלית שהיא הברכה, ואחר כך מספר המאורע. והנה לפי זה נראה דאמירה זו ה' נראה אלי וגו' (בראשית מח ג), היה אחרי ככלות הכל, רק דמקודם אמרה התורה התכלית העיקר שיש צורך להודיע לנו איך להתנחל הארץ, ואחר כך הברכה, ואחר כך המאורע, והוא נכון. ויש ראיה ברורה לדברי, דאיך לא הרגיש יוסף באמירת יעקב שאמר אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי (בראשית מח ה), שהקדים אפרים למנשה שלא כסדר, דודאי אינו במקרה בפי הנביא, ולמה לא אמר על הסדר שאמר ראובן ושמעון. והנה מפרשי התורה (עיין רשב"ם פסוק י"ז) פירשו שסבור היה יוסף שאביו סובר שהוא הגישן שלא כסדר, ואם כן קשה על אמירה זו מה חישב, אלא ודאי דזה היה אחר כך, והוא נכון. והנה הברכה היה וידגו (בראשית מח טז), היינו כדגים הללו שפרים ורבים (ב"ר צ"ז ג'), ובאמת נתקיים בבני יוסף, שנאמר (יהושע יז טו) אם עם רב אתה עלה לך היערה. והנה הולדת הוא מבנין הכבד, עיין כלי יקר ריש פרשת תולדות, והנה רש"י (ד"ה וירא) פירש שנסתלק רוח הקודש מעל יעקב כשרצה לברכן, עד שהתפלל יוסף ואז חזר רוח הקודש ובירכן. והנה לפי זה יוסף גרם להברכה של הריבוי שלא על פי טבען, והוי כאלו הוא הוליד לכולן, והבן. והנה יעקב רצה לומר הנפקותא שיש לו במה שחילקן, שלא יסבור שיתחלק הארץ לקרקפתא דגברי, ואם כן אין לו נפקותא רק לענין הכבוד וכמוהו כאפס, לכך ביאר לו ואמר ומולדתך אשר הולדת אחריהם, היינו הריבוי שגרם למנשה ואפרים, לך יהיו היינו שיטלו חלק על שם אחיהם וגו', ואין חילוק בין רב למעט דלשבטים יתחלק, ואם כן יש לך נפקותא גדולה במה שנתחלק לשנים, והבן כי הוא פירוש נפלא בס"ד.
1