ישמח משה, וירא ט״וYismach Moshe, Vayera 15
א׳בזוהר במדרש הנעלם (זוהר ח"א ק' ע"א) מהו יקח נא מעט מים וגו' (בראשית יח ד), ואקחה פת לחם וגו' (בראשית יח ה), וימהר אברהם וגו' (בראשית יח ו), כד אתא ר' דימי אמר לא מצאה הנשמה תועלת לגוף, אלמלא מה שרמז בכאן רמז הקרבנות, בטלו הקרבנת לא בטלה התורה, האי דלא אעסק בקרבנות ליעסק בתורה ויהני ליה יתר, דאמר ר' יוחנן כשפירש הקב"ה הקרבנות, אמר משה רבונו של עולם תינח בזמן שיהיו ישראל על אדמתם, כיון שיגלו מה יעשו, אמר לו יעסקו בתורה ואני מוחל להם בשבילה יותר מכל הקרבנות שבעולם, שנאמר (ויקרא ז לז) זאת התורה בשביל עולה, בשביל מנחה, בשביל חטאת, בשביל אשם. והקשה הגאון אלגזי בספר מעולפת ספירים בעמוד תורה סוף ע"א, היכא מוכח דגדול יותר, דלמא שקולים הם. והנ"ל בזה, דהוא מוכח דגדול תלמוד תורה יותר מן כל הקרבנות, שנאמר (שמואל א' ג יד) אם יכופר און בית עלי בזבח ומנחה, ואמרו רז"ל (בר"ה דף י"ח.) בזבח ומנחה אינו מתכפר, אבל מתכפר הוא בדברי תורה. אך מכל מקום היה מקום לומר דהוא אינו מוכרח דתלמוד תורה גדול יותר, דהא חזינן דבקרבנות גופה יחדה התורה על חטא זה קרבן זה מכפר, ועל זה קרבן זה, ומשום זה אינו מוכרח דקרבן זה גדול מקרבן זה, דכשם שזה אינו מכפר על של זה, כך זה אינו מכפר על של זה והבן, אם כן הכי נמי בתורה אם היא מיוחד לעון של בית עלי שאין קרבנות מכפרים, לעומת זה התורה אינה מכפרת על מה שהקרבנות מכפרים, ואין זה מדת הקל וחומר, דכך טבע של הכפרה שיהיה לכל חטא כפרה מיוחדת, כמו שמצאנו בקרבנות גופיהו כמ"ש לעיל. אבל אחר שמוכרח מפסוק זאת התורה וגו', שהתורה מכפרת על כל מה שהקרבנות מכפרים, אם כן ממילא מוכח דתלמוד תורה גדול יותר מכח הא דבית עלי, שהרי מכפר אפילו מה שאין הקרבנות מכפרים, ודו"ק.
1
