ישמח משה, וירא כ׳Yismach Moshe, Vayera 20
א׳ותצחק שרה בקרבה לאמר אחרי בלותי היתה לי עדנה ואדוני זקן (בראשית יח יב), ויאמר ה' אל אברהם למה זה צחקה שרה לאמר האף אמנם אלד ואני זקנתי (בראשית יח יג). פירש רש"י (ד"ה ואני) שינה הכתוב מפני השלום, שהרי היא אמרה ואדוני זקן. כבר עמדו על זה כל חכמי לב הלא חותמו של הקב"ה אמת (שבת נ"ה ע"א), ועיין במפרשים. ועוד יש לדקדק על מה שנאמר כאן ב' פעמים לאמר, דלכאורה שפת יתר הם, כי איננו אמירה לזולתו. עוד יש לדקדק מה שצחקה לאמר אחרי בלותי היתה לי עדנה, ופירש רש"י (ד"ה עדנה) וסת נדות. הלא כבר ראתה שפירסה נדה. והנ"ל בזה שהיא לא ידעה שזה המבשר הוא מלאך, רק שסברה שהוא איזה אורח רמאי, וכששמע שפירסה נדה מחמת שלחם לא הביאה והוא גם כן פלא, על כן אמר כך, אבל מכל מקום חשבה שזה שקר, דפריסת נדה שכיח לעיתים רחוקים אף בזקנות על דרך מקרה והזדמן, אבל הלידה היא חוץ לטבע וכדכתיב (בראשית יז יז) הבת תשעים תלד. והכי פירושו ותצחק שרה בקרבה לאמר אחרי בלותי וגו', ר"ל משום שראה שאחרי בלותי היתה לי עדנה שפרסה נדה אמר כך ורמאי הוא, ואדוני זקן דבן מאה כאלו עבר ובטל מן העולם (אבות פ"ה מי"א), ושכלו חלש לכך יכולין לרמאות אותו. ויאמר ה' לה למה וגו', ולא כתיב ויחר אף ה' בה, כי אין כאן חרון אף כי מנין היה לה לידע שזה הוא מלאך וכמה רמאים איכא בשוקא, רק האמירה היה כדי להודיע לה האמת כי ממנו יצאו הדברים, ואמר למה זה צחקה שרה לאמר, ר"ל שכונת הצחוק היה דברים האלה האף אמנם אלד ואני זקנתי, ואין כאן שקר כלל, רק השינוי היה במה שהעלים ולא אמר יתר הדברים שאמרה ואדוני זקן, שלא יחר לאברהם שמחזקת אותו לנעדר השכל כנ"ל.
1
ב׳באופן אחר נ"ל לפרש כל הענין, כי יש לדקדק במקראי קדש אלו טובא. (א), מה שאמרה (בראשית יח יב) אחרי בלותי היתה לי עדנה בלשון עבר, ולכאורה הוה ליה [למימר] בלשון עתיד תהיה לי עדנה. (ב), הלא כבר ראתה שפרסה נדה שמחמת זה לחם לא הביאה. והנה שני קושיות האלו יש לישב על פי מה שכתב סקני מהרש"א ז"ל דלא פרסה נדה עדיין, רק דיודעים היו המלאכים שתפרוס נדה באותו היום והגידו לאברהם, ולכך לא אכלו לחם משום טומאה למפרע במעת לעת מדרבנן, עד כאן. ולפי זה מיושב קושית השניה כפשוטו דהא לא ראתה שום שינוי, וקושיא הראשונה גם כן לא קשה דשפיר קאמרה היתה לי עדנה, שהם נוהגין בי כאלו היתה לי עדנה כבר וק"ל, אבל דברי תורה כפטיש יפוצץ סלע.
2
ג׳והנה המדרש מפרש שאמרה אחרי בלותי כבר היתה לי עדנה בלשון ניחותא, אלא ואדוני זקן ר"ל על זה אני מתמה, ובזה סרו מהר ב' קושיות הנ"ל. אלא דעל זה קשה (א), וכי שרה אמנו מקטני אמנה היתה שתראה בחוש שינוי גדול מדרך הטבע מה שפרסה נדה, ולא תאמין על מה שלא ראתה ולא תלמוד מהחלק על הכלל. (ב), במאמר הקב"ה למה זה צחקה שרה (בראשית יח יג), תיבת זה מיותר לכאורה, וגם לאמר אינו מובן. (ג), למה זה צחקה שרה לאמר האף אמנם אלד ואני זקנתי, הלא היא אמרה ואדוני זקן, ואיך יוציא ח"ו שקר מפיו, ואם כי יתכן שמפני דרכי שלום ידבר בענין שלא יבין אברהם תוכן הענין, אבל לא שיוציא שקר מבואר. (ד), מאי דרכי שלום איכא, וכי איזה גנאי ודופי אמרה על אברהם, הלא באמת היה זקן. (ה), קשה באמת על שרה למה לא תמהה את עצמה על זקנתה שהיא גם היא זקינה היתה, ובאמת חידוש יותר בזקינה שתלד, מזקן שיוליד. (ו), (בראשית יח יד) כעת חיה למה לי, ומאי עבידתיה. (ז), המלאך אמר (בראשית יח י) והנה בן לשרה אשתך, והשי"ת אמר כעת חיה ולשרה בן, ולא אמר אשתך. (ח), (בראשית יח טו) ותכחש שרה לאמר, אין לו הבנה האיך תכחיש האמת. (ט), התשובה ויאמר לא כי צחקת, אין לו ביאור כלל דהוה ליה למימר ויאמר צחקת. (י), למה עתה צחקה שרה לאמר וגו', הכי לא שמעה כבר מאברהם נבואתו שנאמר לו (בראשית יז יט) אבל שרה אשתך יולדת לך בן, וכי היה אברהם מעלים ממנה בשורה טובה הזו, ועוד דודאי היה מגיד לה הטעם על שמשנה שמה שלא תקרה שרי רק שרה. והנ"ל בזה, דבאמת כבר אמר אברהם לשרה מה שראה בנבואות שתלד בן, אבל לא אמר לה רק מה ששייך לה, ולא בלשון ההוא בעצמו שנאמר לו מהשי"ת אבל שרה אשתך יולדת לך בן, רק אמר לה סתם שראה בנבואה שתלד בן, והיא חשבה דאין לך בו אלא חידושו, ומהיכי תיתי להרבות בנס שזקן יוליד, רק אפשר שהוא יאסף אל עמיו ותנשא לאיש אחר. והנה כאשר פרסה נדה, חשבה שחזר לה אורח כנשים כפי מחשבתה, וכאשר אמר המבשר שוב אשוב אליך כעת חיה, חשבה בעבור שראה שינוי גדול כזה שפרסה נדה דהא לא הביאה לחם, הרגיש בדבר ועושה עצמו לנביא ואומר שתלד בן, אבל הוא אינו יודע תוך הדבר, כי באמת אף שלה נעשה שינוי גדול, מכל מקום מאן מוכח להרבות בנס, והוא אמר לאברהם שוב אשוב אליך כעת חיה כפירוש רש"י (ד"ה כעת) שתהיו כולכם שלמים וקיימים והנה בן לשרה אשתך דייקא. והשתא מיושב שפיר הא דאמרה ואדוני זקן, כי על עצמה האמינה שתלד מאחר שכבר אמר לה אברהם, אלא שזה לא האמינה שאברהם יוליד, ואדרבה מחמת שינוי הטבע בנדתה לא האמינה להמבשר שחשבה שמשום זה אמר כך. ועל זה יסוב מאמר הקב"ה למה זה צחקה שרה דייקא לאמר, ר"ל כי רק דבר הזה ראוי היה להמבשר לומר לי האף וגו' ואני זקנתי, רק היפלא מה' דבר ולזה שוב אשוב אליך כעת חיה ולשרה בן, כלומר שכן היה לו לומר לשרה דוקא ולא לאברהם, וזהו שלא נאמר כאן אשתך. והנה אברהם הבין המאמר כפשוטו ודברי הקב"ה בלשון נסתר משום דרכי שלום, והוא שלום רב, כי נראה כמצפה למיתת בעלה, והנה אברהם הוכיחה כפי מה שהבין הוא מאמרו ית'. ועל זה אמרה לא צחקתי כי באמת זאת לא צחקה, כי יראה, ר"ל להגיד לו את כל ונוכחת, ויאמר לא, פירוש זאת באמת לא צחקת, כי צחקת פירש אף על פי כן צחקת וכמו שפירשנו, ובזה מתורץ הכל על נכון.
3