ישמח משה, וישב ט״זYismach Moshe, Vayeshev 16
א׳ויראו אותו מרחוק וגו' ויתנכלו אותו להמיתו (בראשית לז יח), ויאמרו איש אל אחיו הנה בעל החלומות הלזה בא (בראשית לז יט), ועתה לכו ונהרגהו (בראשית לז כ). הנה הדקדוקים רבו. ונראה לפרש הכתובים ולהתנצל בעד שבטי יה, וגם בעד יוסף הצדיק, כי כבר כתבתי שיוסף לפי דעתו בצדקו והם בדעתם בצדקתם, כי היו מחולקים בדין אם יצאו מכלל בני נח או לא וכמ"ש לעיל, ולפי דעתם הוציא יוסף דבה בחנם, ולכך התירו לשנוא אותו, כדין הרואה בחבירו שעבר עבירת לאו, ובפרט אם שינה ושילש בה. והנה אמרו רז"ל במסכת ברכות (דף נ"ה ע"ב) לאדם טוב אין מראין לו חלום טוב, ולאדם רע אין מראין לו חלום רע, דתניא כל שנותיו של דוד וכו', ומקשה הא כתיב (תהלים צא י) לא תאונה אליך רעה וכו', ומשני דחזא ליה אחרא, עד כאן. ונמצא לפי זה לאדם טוב אין מראין לו לא חלום טוב ולא חלום רע, רק דחזא ולא ידע מה חזא כדמסיק שם הש"ס, רק אחרים חזו ליה חלום רע ולא טוב, ואדם רע הוא הרואה חלום טוב לעצמו וחלום רע לאחרים, כמבואר שם דהאי אחר הוא רע. והנה כתב שם זקני הגאון מהרש"א דלא קשה מחלומו של יוסף שראה חלום טוב לעצמו, דזה הכלל אינו רק בחלום שעל ידי שד שאינו מתקיים, רק הוא כדי לשמחו ולטרדו, או להעציבו לעוררו יותר ויותר לעבודתו ית"ש, אבל חלום שעל ידי מלאך שהוא אמת אינו בזה הכלל, עד כאן דבריו וש"י. והנה חלום שעל ידי מלאך, אינו מצוי רק בצדיק או לצורך הצדיק, וזה מבואר בכמה מקומות. והנה לפי זה הלא חלומו של יוסף היה טוב לעצמו ורע לאחיו, ונמצא לא ימלט אחת משתי פנים, או שהיה על ידי מלאך, או שהיה על ידי שד והוא רע גמור ח"ו, שרואה טוב לעצמו ורע לאחרים, ואם כן לולי הדבה היו מחזיקין אותו לצדיק לומר שהוא ראוי לחלום שעל ידי מלאך, אבל על ידי הדבה לא החזיקו אותו לצדיק, ונמצא החלום ודאי איננו על ידי מלאך, ואם כן מוכח שהוא רע גמור ח"ו, לכך (בראשית לז ח) ויוסיפו עוד שנוא אותו כדין רשע ח"ו, והיינו על חלומותיו ועל דבריו על ידי שתיהן, והבן. וזה שאמרו לו המלוך תמלוך עלינו, ר"ל אף שהחלום מורה על מלוכה, מכל מקום אם היה הרואה צדיק והיה ודאי על ידי מלאך כנ"ל, היה החלום מתקיים, אבל התמלוך עלינו, ר"ל אתה שאינך צדיק מדמה למלוך עלינו על ידי חלום זה, אתמהא, והבן זה כי הוא נכון בס"ד.
1
ב׳והנה ידוע (בב"מ דף פ"ג ע"ב) ברבי אלעזר ב"ר שמעון דאמר קוצים אני מכלה מן הכרם, אמרו יבא בעל הכרם וכו'. והנה בזה שקלו וטרו שבטי יה בדעתם, אם מצוה הוא לנקות סיג לפי דעתם ממטע אמת או לא, וזהו מאמר ויתנכלו אותו להמיתו, נתמלאו מחשבות וערמימות דהיינו מחשבת חכמה להמיתו כי למצוה יחשב, והמופת היה לדעתם על שבא אליהם מעצמו אף שיודע משנאתם אותו, ודאי שומה מאת ה' הוא ודעתו יסכל כדי שיכלו קוץ ודרדר מן כרם ה' צבאות. וזה ויאמרו איש אל אחיו הנה בעל החלומות הלזה בא, ולכך קראוהו בעל החלומות ולא בעל הדבה, שמזה מוכח שהוא רע גמור, ושמא תאמר אדרבה שהוא צדיק, לכך אמרו הלזה דלפי פשוטו הוא מיותר, אלא לרמז שבודאי אינו צדיק לפי דעתם, ואם כן על כרחך שהוא רע גמור כמ"ש לעיל. והנה בא מעצמו על דרך שנים שנים באו אל נח (בראשית ז ט), וכמו שפירשתי בפרשת וישלח בפסוק (בראשית לב יד) ויקח מן הבא בידו, שבא מעצמו, מזה הבין שזה הוא הראוי להיות מנחה לעשו, עיין שם. ועל דרך זה נאמר כאן מה שבא מעצמו, זה הוא מופת שמצוה להרגו כאמור, ואף על פי כן לא רצו להרגו בידים, דהיה ראוי להם לומר בואו ונהרגהו, ולכו משמע לשון הליכה וסילוק, וגם למה זה ונשליכהו. אך דפירושו לכו והסתלקו מהריגתו, ואף על פי כן ונהרגהו, ועל ידי מה ונשליכהו באחד הבורות וימות ברעב או בצמא, ושמא תאמר הלא זה עון גדול לצער את אבינו, לזה אמרו ואמרנו חיה רעה אכלתהו ומזה ישפוט דרשע היה, דאמר רמי בר אבא במסכת שבת (דף קנ"א ע"ב) אין חיה רעה שולטת באדם וכו' ולא יצטער עליו, וסיימו שפיר ונראה מה יהיה חלומותיו, דהוא תמוה מאד לפי פשוטו עיין רש"י (ד"ה ונראה). אבל לפי מ"ש אתי שפיר, דאמרו אם מטעי קא טעינן וחלום על ידי מלאך הוא, בודאי יצילהו השי"ת, לכך אמרו ונראה וגו' והבן, והשתא אתי שפיר דאמרו מה יהיה לשון עתיד. והנה כך דרכו של היצר הרע פותח בקל ומסיים בקשה, והנה מזה היה מקום להתיעץ ולהרגו בידים, וראובן הבין את זה, וזהו (בראשית לז כא) וישמע ראובן, כי שמיעה משמשת שני לשונות, לשון שמיעה ממש ולשון הבנה, (כמו שמע, דברים ו ד, בכל לשון שאתה שומע, ברכות י"ג ע"א, וכמוהו רבים), דהיינו ששמע מה שדברו והבין את הנולד, ולכך תיכף ויצילהו מידם. והא דלא שמרם השי"ת מדרכי הטעות כל כך, היינו כדי להשלים הגזירה עצה העמוקה הניחם על בחירתם, ודי בזה התנצלות לשבטי ישורון, ומיושבים כמה קושיות ודקדוקים בס"ד.
2