ישמח משה, וישב י״חYismach Moshe, Vayeshev 18
א׳וישמע ראובן ויצילהו מידם (בראשית לז כא). במדרש (ויק"ר ל"ד ח') אלמלא היה יודע ראובן שעתידה התורה לכתוב עליו וישמע ראובן ויצילהו מידם, על כתפו היה מוליכו לאביו. והנה המדרש הזה אומר דרשוני וכי ראובן הצדיק היה חושק להתפארות. עוד במדרש (ב"ר פ"ד ט"ו) אמר ראובן אני הייתי סבור שנדחתי מכח אותה מעשה, והוא מונה אותי עם אחי, שנאמר (בראשית לז ט) ואחד עשר כוכבים משתחוים לי ואיני מצילו. וגם זה אומר דרשוני, דלמה לא נימא דתכוון ראובן לשם שמים. והנ"ל בהקדים הא דאיתא במדרש (פליאה) ויאמר הילד איננו ואני אנה אני בא (בראשית לז ל), ממעשה בלהה. כי הנה ידוע מ"ש המזרחי והפרשת דרכים שאכלו מפרכסת, כי השבטים סברו דדין ישראל להם שכבר יצאו מכלל בני נח, ויוסף היה סובר שלא יצאו, ועיין מ"ש לעיל מזה בפסוק (בראשית לז ב) והוא נער וגו' נשי אביו ויבא יוסף את דבתם, בהמשך הדברים דמשום שהחזיק את בלהה וזלפה לנשי אביו כדין בני נח דבאישות תליא מילתא ולא בקדושין, לכן הביא את דבתם שאכלו אבר מן החי, עיין שם. והפוך בה דיש לומר להיפך, על פי מ"ש הרמב"ם (פ"ט מהל' מלכים הי"א) דבן נח אינו מוזהר על אבר מן החי דעוף, והם אכלו אבר מן החי דעוף דסברו דלא יצאו מכלל בני נח, ויוסף היה סובר דיצאו ודין ישראל להם, ואבר מן החי דעוף אסור וכמו שכתבתי לעיל. ועל פי זה מבואר המדרש הילד איננו, אם כן כיון שנענש, הרי מוכח דהדין עמהם דלא יצאו מכלל בני נח, אם כן ואני אנה אני בא ממעשה בלהה, דהוה ליה אשת אביו דבבן נח באישות תליא מילתא, והבן. ועל פי זה מבואר גם כן המדרש וישמע ראובן, אמר הוא מונה אותי עם אחי לפי דעתו כי לא חטאתי לפי דבריו, ואני אינו מצילו בתמיה, כי אם לא אצילו ואחזיק דראוי למות על לשון הרע כמבואר במדרש, אם כן הריני נתפס על מעשה בלהה. ועל פי זה מבואר במדרש שהתחלנו, דכמדומה לי שראיתי באיזה ספר שלכך ציוה ראובן להשליכו לבור נחשים, דהיה מסופק אם כדין עביד ואינו נידון כבעל לשון הרע, או שלא כדין עבד ונידון כבעל לשון הרע, וכבר אמרו רז"ל (ערכין ט"ו ע"ב) דעל לשון הרע ראוי להשיכו נחש, שנאמר (קהלת י יא) אם ישוך הנחש וגו' ואין יתרון לבעל הלשון, ואם כן עשה זה לנסות והבן. וממילא מבואר דאם היה ידוע לו דכדין עביד, בודאי לא היה מנסהו כלל והיה תיכף מוליכו אצל אביו. והנה בקדושין (דף ל"ט ע"ב) איתי' תניא ר' יעקב אומר אין לך כל וכו' שם, עד מחשבה רעה אינו מצרפה למעשה ומחשבה טובה מצרפה למעשה כדאיתא שם (דף מ' ע"א), ועיין שם בתוספות ד"ה מחשבה רעה, דבבן נח להיפך דמחשבה טובה אינו מצרפה למעשה וכו', וכדברי התוספת מפורש במדרש שוחר טוב (בתהלים סי' ל'), עיין שם. והנה נראה להביא ראיה דבישראל מחשבה טובה הקב"ה מצרפו למעשה, מדכתיב וישמע ראובן ויצילהו מידם, אף על גב שלא גמר ההצלה, דהא אחר כך היה בידם כשהוציאו אותו מן הבור ויהודה הצילו, רק שראובן חישב להצילו לגמרי שנאמר (בראשית לז כב) למען הציל אותו מידם להשיבו אל אביו, והיא ממש כמו מעשה דדריוש דעד הערב הצילו ממש וביקש להצילו לגמרי, ואף על פי כן כתיב לשזבותי', וכאן כתבה התורה ויצילהו מידם, אלא ודאי דבישראל מחשבה טובה מצרף ודו"ק, ומוכח דראובן נחשב כישראל דיצאו מכלל בני נח. וזה הוא דברי המדרש דאלמלא היה יודע ראובן שעתידה התורה לכתוב עליו וכו', אם כן היה מבואר לו דיצאו מכלל בני נח, ועל כן היה מוליכו על כתפיו לאביו, דלא היה צריך לנסות כלל, ודו"ק היטב.
1
