ישמח משה, ויצא ד׳Yismach Moshe, Vayetzei 4
א׳ויפגע במקום (בראשית כח יא). בברכות (דף כ"ו:) ובב"ר (פס"ח ט') איתא תפילות אבות תקנום, אברהם תיקן תפלת שחרית, שנאמר (בראשית יט כז) וישכם אברהם בבוקר אל המקום אשר עמד שם, ואין עמידה אלא תפלה וכו'. יצחק תיקן תפלת מנחה שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב, ואין שיחה אלא תפלה וכו'. יעקב תיקן ערבית, שנאמר ויפגע במקום וילן שם, ואין פגיעה אלא תפלה וכו'. להבין דברי חכמים מה שדרשו אין עמידה ושיחה ופגיעה אלא תפלה, ולכאורה יפלא וכי לא נאמר עמידה ושיחה ופגיעה, ופירושו כמשמעו, וכמו כן דרשו בהרבה מקומות אין זה אלא זה מגשמי לרוחני, כמו (סוטה מ"ב ע"ב) אין איש אלא הקב"ה, והוא תמוה דח"ו נראה שאינו אמת, דהכי נוכל להכחיש דאיש נאמר פעמים רבות עצמו מספר על אישי בני אדם. וכיוצא בזה מה שדרשו אין זה אלא הקב"ה, ואין זאת אלא תורה (ע"ז ב' ע"ב), צריך ביאור. והנ"ל בזה כי רז"ל רמזו בזה לדברי השל"ה הקדוש, באמרו כי לשונינו היא לשון הקודש, ר"ל אלו הענינים שאנו קוראין כל אחד בשמו, זה אינו שמו בעצם רק מושאל, ועצם השם הוא למעלה בקדושה, עיין שם בארוכה בהקדמה בבית נאמן. ועל פי זה פירשתי הנה אביעה לכם רוחי (משלי א כ"ג), פירוש רוחניות (לאשר כי הרוח היותר רוחני שבכל הארבע יסודות, לזה יכונה כל דבר רוחני בשם רוח), ואגב זה אודיע דברי אתכם, כי התורה מדברת בעליונים ומרמזת בתחתונים כידוע והבן. ולזה כיוונו רז"ל בכל מקום שדרשו מגשמי לרוחני, ושלא תאמר כי היינו רק בדרך השאלה, לזה אמרו כי אדרבה שהלשון הזה עיקרה ברוחני, והגשמי הוא בדרך השאלה. וכמו כן יובן מה שדרשו כאן שעיקר לשון עמידה, ושיחה, ופגיעה, היא תפלה. ומה שפירושו כמשמעו הוא בדרך השאלה, והיא פירוש יקר בעזר"ה וכלל גדול. ובגוף הפלוגתא אי תפילות אבות תקנום או כנגד תמידין תקנום, אלו ואלו דברי אלקים חיים ושניהם בקנה אחד עולים, כי לכאורה קשה הרי היום הולך אחר הלילה, והוה ליה לאברהם לתקן ערבית, ויצחק שחרית, ויעקב מנחה. אך כנגד תמידין תקנום, ובקדשים הלילה הולך אחר היום (חולין פ"ג ע"ב), והבן.
1