ישמח משה, ויצא ז׳Yismach Moshe, Vayetzei 7
א׳ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וגו' (בראשית כח יב), והנה ה' נצב עליו (בראשית כח יג). נ"ל כי זה בא להורות להוציא מהאומרים שיש לנמנע טבע קיים, רק חלילה ליחס נמנע מאתו ית', וכמו שפירשתי כבר הפסוק אל תרבו תדברו גבוה גבוה כי אל דעות ה' ולו נתכנו עלילות (שמואל א' ב' ג'). על פי מ"ש המחקרים כי לנמנע טבע קיים, ולא כן עמדי, כאשר הוכחתי מדברי רז"ל (יומא כ"א ע"א) מקום ארון אינו מן המדה, ואל יהיה רחוק בעינך, כי הוא כמ"ש הרמב"ם בספר המדע בענין הידיעה והבחירה, כי הוא גם כן שני הפנים בנושא אחד, אך כיון שהוא אינו יודע בדיעה חוץ ממנו רק הוא עצמותו, אם כן לא יושג, אם כן הכי נמי באמת יש חכמה דמשכחת ואיננו נמנע, אך החכמה הוא עצמותו ולא חוץ ממנו, ואם כן לא תושג. ונקדים כי הקב"ה נקרא גבוה, מחמת שהוא רחוק בהשגה, ודבר שלא נוכל להשיג נקרא גבוה, ולא מפני שהוא שוכן בגבוה כי לא יוחס אליו מקום, אך מה שאנו אומרים השוכן בשמי שמי קדם, וכדומה היושב בגבהי מרומים, היינו ששם מושג יותר וקרובים אל השפעתו יותר ויודעים יותר רצונו יתברך, והבן זה. וזה פירוש אל תרבו תדברו גבוה גבוה, והבן הכפל (יצא עתק מפיכם, קאי אאל האמור למעלה כמ"ש המפרשים, כלומר שלא יצא מפיכם שיש דבר נעתק ונמנע מאתו ית'), כי אל דעות ה', והבן ב' שמות שנזכרו כאן, ולו נתכנו עלילות, (י"ל אפילו הפכיות) ודו"ק היטב כי עמוק הוא בס"ד. והנה עתה נראה לי לפרש כי אל דעות ה' וגו' באופן אחר, כי הנה לפי חכמי האמת מ"ש הרמב"ם הוא היודע והידוע, וכן להעקרים הוא הרוצה והוא הרצון הוא אמת וקיים, בסוד התלבשות על ידי צמצומים רבים בחכמה בינה דעת דאצילות, אבל למעלה מאצילות הוא ית' נעלה ומרומם מכל זה, עד שאפילו החכמה נחשב נגדו ית' כביכול כעשיה גופנית, כמ"ש (תהלים קד כד) כולם בחכמה עשית, עיין בליקוטי אמרים פרק ב', כי גם החכמה והמדע נתהוה ממנו, אבל הוא למעלה מן החכמה בינה ודעת, ואם כן אין שם מבוא בחכמה בינה דעת שניתן לנו, והבן זה. ועל פי זה נראה הפירוש כי אל דעות וגו', ר"ל כי ה' אל דעות, ור"ל אל של דעות לשון רבים היינו חכמה בינה דעת שהן שכליים, הוא אל שלהם שהוא המציא אותן, אבל השי"ת למעלה מחכמה בינה דעת, ואין לחכמה בינה דעת שלנו לשפוט בו לומר ח"ו זה לא יכול עשוהו, ולכך ולו נתכנו עלילות כנ"ל, לפי זה אף דהשכל אינו סובל מציאותו, הלא ענין השגה בשכל לא שייך למעלה מן חכמה בינה דעת, אף אינו מושג לא יתכן לומר שם, כי שם אינו בסוג של השגה כלל. ועל פי זה פרשתי הפסוק (תהלים יח יב) ישת חשך סתרו, וגם (איוב כח יב) החכמה מאין תמצא, ודו"ק. ונחזור לענינינו כי מה שהוא גבוה מן חכמה בינה דעת, אינו ניתן לנו כלל ואין לנו מבוא שם, ומה בזה שעל פי השכל אין לו מציאות, הלא לא ידענו מה היא למעלה מן החכמה ושכל, ואין לשום נברא מבוא בו, וגם חכמה ושכל המציא השי"ת וחדשו, אבל היא למעלה מן הכל, ואיך יקשה עליו ממה שהמציא. ועל פי זה נוכל לפרש מאמר שלמה המלך ע"ה (קהלת ב' יב) כי מי יבוא אחרי המלך אשר כבר עשהו, הוא דוגמת האלשיך מ"ש על הפסוק הלז, עיין עליו. ולדעתי שלזה נרמז במראה הסולם והנה סולם, דהיינו שיש מדריגות מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, דהיינו מן חכמה בינה דעת ואילך שיש מבוא בזה גם בעולמות התחתונים, וראשו מגיע השמימה הכל גבוה מעל גבוה, והנה מלאכי אלקים כולל כל כיתות המלאכים והנביאים שנקראו מלאכים וכל מלאכי השרת, כמו שאמרו רז"ל (נדרים דף כ' ע"ב) סחו לי מלאכי השרת, מאן מלאכי השרת רבנן. עולים ויורדים בו, בזה יש להם מבוא, אבל והנה ה' נצב עליו, ר"ל למעלה מהן, והבן זה. (ב) ירמוז והנה סולם מוצב ארצה וגו'. כי כל הדברים של מטה הם דוגמה של מעלה, וזה תכלית כונת הבריאה שהתחתונים יעלו למעלה ויתאחד זה בתוך זה. ועוד ראה והנה מלאכי אלקים כולם קרוים כן, אף הצדיקים כמו דאיתא בויקרא רבה (פ"א סי' א'), עולים ויורדים בו קאי על אלקים הנזכר בקרא, על דרך שכתב רש"י בשיר השירים (ז ב) בפסוק מה יפו פעמיך וגו' (ד"ה מעשי). כי הן מונין קילוסו מלמעלה למטה, לפי שהן באים לרצותו להוריד שכינתו למטה, והתכלית הנצמח מזה הוא והנה ה' נצב עליו, כי במדה שאדם מודד וכו' (מגילה י"ב ע"ב), ואמר הקב"ה אתם עשיתם אותי חטיבה אחת כדאיתא בברכות (דף וא"ו.), ואם כן הוא ית' מונה קילוסה מלמטה למעלה שהוא בא למושכם אליו כמבואר ברש"י שם, ואם כן התכלית והנה ה' נצב עליו, וזה קיים לעד כמו שכתב הרמב"ם בשורש נצב, וברישא דקרא כתיב לשון רבים, כי מצד עצמן חלוקין הן, מה שאין כן כשהשי"ת מדבקן ומושכן אליו, אין שם אלא אחדות, לכך כתיב עליו, והבן. ועיין באהבת דודים שם עיין שם על דברי רש"י, ושורש דבריו הצריך פה לענינינו הוא, כי הוא ית' צריך למשכנו אליו בקילוסו מלמטה למעלה, כי התחלת הבירור שמברר ית' על פי מעשינו הוא מעשי', ושם לא יתכן תיקון בלי מסירת הנפש. וז"ש מה יפו פעמיך בנעלים, היינו בעולם עשיה ויצירה שהם נעלים לשכינה, כשאתה בת נדיב בתו של אברהם אבינו שמסר עצמו לכבשן האש. ונקדים עוד כי אני ה' הוא היחוד השלם, כמ"ש האלשיך בפסוק (ויקרא יט יח) ואהבת לרעך כמוך אני ה', כי אני שהוא מלכות, נעשה שם של רחמים והביאו אהבת דודים שם על הפסוק (שיר השירים ז א) שובו שובו השולמית, עיין שם. וזה אומרו ית' אני ה' אלהי אברהם שמסר נפשו לכבשן האש, ואלהי יצחק שמסר נפשו לטבח, והבן. ולהמתיק דברי רש"י הנ"ל בשיר השירים נ"ל, כי בהמשכת השפע האורות העליונים שעל ידם מתגלה האלהית ממקור כל המקורות, ובהשתלשל מעילה לעלול וכו' והמשכן עליו, היינו אתערותא דלעילא הבא אחר אתערותא דלתתא לברר הנ"ק, וההתחלה מעולם העשיה הוא, ולכך מתחיל מלמטה למעלה בשיעור קומה של העולמות כנ"ל, ודו"ק.
1
ב׳עוד יאמר והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו (בראשית כח יב). דבאחרים עולים בדבר שמים ויורדים בעסקם, אבל הצדיקים הנקראים מלאכיו, עולים ויורדים בו הכל בו רק מקשות לרכות, והבן. (ג), עוד ירמוז והנה סולם וגו'. על פי מה שראיתי בשם גדול אחד הפירוש על הפסוק (שיר השירים א ט) לסוסתי ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי. על פי מה דאיתא במדרש (שמו"ר כ"ג י"ד) שהיה ההיפך מדרך העולם שהיה הרכב מושך הסוסים להים. והנה מטבע הבריאה היה שהנשמה ימשוך להגוף לענינו, ובעוה"ר משנין הסדר ומהפכין השיטה, שהגוף מושך את הנשמה לכל הרעות ר"ל, עד כאן. ונקדים עוד דהראש הוא המנהיג המחשבה שבמוח ועיני הרואים הכל בראש, וידוע מהמדרש (דב"ר פ"א י') המשל שהזנב של הנחש אמר להראש שהוא רוצה להיות מנהיג. ועל פי זה יתבאר והנה סולם מוצב ארצה, ר"ל שכל המדריגות מוצבים ארצה, שהכל תולה במעשה הצדיק התחתון, רק באופן וראשו ר"ל אם מנהיגו שהראש הוא המנהיג, הוא זה שמגיע השמימה דהיינו הנשמה שמגיע עד צית שמיא ומקושר למעלה אם הנשמה היא המנהיג, מה שאין כן אם הגוף הוא הראש, דהיינו שהגוף הוא המנהיג, והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו, כי בצדיק תולה עלייתן וירידתן, והנה ה' נצב עליו, ר"ל שאין על גבו אלא ה' אלהים היינו מערכת אלהית, כמו שאמרו (הוריות ט' ע"א) בנשיא ומלך שאין על גבו אלא ה' אלהיו, והיינו שהצדיק למעלה מכל הנבראים, והבן. או יאמר וראשו מגיע השמימה, דהיינו הנשמה שהיא ראשו של אדם, מגיע השמימה ואינה נכרתת משורשו, והבן. (ד), עוד יאמר והנה סולם וגו'. על פי מ"ש בפרשת תולדות (בראשית כו טז) (בפסוק לך מעמנו כי עצמת ממנו מאד), על פי היערות דבש כי הצדיק נשפט תחילה, עיין שם. ובהקדים אמרם ז"ל (ב"ר ס"ח ד') מאי עביד הקב"ה עושה סולמות וכו', ור"ל יושב ודן כי הכל באמת ובמשפט. והיינו סולם שמוריד ומעלה מוצב ארצה, עיקר העמדתו ארצה בשביל יושבי הארץ שהן צריכין להשפט, ועל ידי זה וראשו מגיע השמימה, וראשו דייקא כי הראשים הם נשפטים תחילה, והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו, קצת עולים ויורדים בו על ידי כך, כי אם שמים לא זכו בעיניו ותהלה ישים וכו', ואיך יצדקו קרוצי גושיו, והבן. (ה), עוד ירמוז והנה סולם וגו', על האדם, כי הוא המקשר עליונים ותחתונים, וזולתו או הכל מן העליונים או הכל מן התחתונים, והאדם עפר ואפר ושתול בשמים ממעל בנר ה' נשמת אדם (משלי כ כז), והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים, על דרך ששים ריבוא מלאכי השרת היה נהנים מזיו תורתו של ירבעם ואחר כך כשחטא וכו', והנה ה' נצב עליו, כי אלמלא הקב"ה עזרו לא היה יכול לו (סוכה נ"ב ע"ב), ועליו דייקא כי האדם מתחיל מלמטה, ואם כן מסייעין לו מלמעלה.
2
ג׳או יאמר כי יהו' ב"ה המורה על המהוה כל ההויות, הוא לבדו נצב עליו (בראשית כח יג), כי זולתו הכל נטפל אל האדם, וזה הטעם לעליות וירידת המלאכים על ידו, שהם נטפלים אליו שהכל נברא בשבילו, והבן. (ו), עוד יתבאר על פי מ"ש בפרשת לך (בראשית טז יג) (בפסוק ותקרא שם ה' הדובר אלי וגו'), הטעם דאין מלאך אחד עושה שתי שליחות, להורות דאין נעשה שום דבר בלי השגחת הבורא ב"ה ואינו מוסר ההנהגה לממונים, עיין שם. וז"ש והנה סולם זה האדם המקשר וכמו שכתבתי לעיל, והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בשבילו, ולא סגי ליה במלאך אחד. או הכי פירושו עולים מן השליחות, ויורדים אחרים לשליחות אחרת, ולא סגי ליה בקמייתא להורות והנה ה' נצב עליו, והבן.
3
ד׳(ז) או יאמר, כי מדינא דגמרא (ברכות ס' ע"ב) כשיכנס לבית הכסא, יאמר התכבדו מכובדים וכו'. וכתבו הפוסקים כי עכשיו אין אנו מוחזקים ליראי שמים וכו' (עיין או"ח סי' ג' ס"א). ולפי זה והנה סולם קאי על אדם, והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים על ידו, כי עולים מה שמתהוה מן המצות, ויורדים לשמירה. והשתא אתי שפיר דעליה קודם לירידה, והבן. (ח), ועוד יש לפרש והנה סולם, על השתלשלות השפע וברכה, שאין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה (ב"ר ו' ו'), והנה מלאכי אלהים עולים, שכשישראל עושים רצונו של מקום, הם עולים בתורה ותפלה במצות ובמעשים טובים, ויורדים בו כי מורידין שפע ברכה וחיים. או יאמר על דרך וא"ו המחלקת, ור"ל או שמלאכי אלהים עולים כשהם ראוים אליה, או שמלאכי אלהים יורדים כשאין ישראל עושים רצונו של מקום, ואף על פי כן העולם כמנהגו נוהג. וכללו של דבר, כשישראל ראוים, אז השפע והברכה אינו מכונה בשם ירידה דמשמע ירידת השפע, רק שהם עולים ומגיעים למעלה אליה, מה שאין כן כשאין עושים רצונו של מקום, אז הם אינם עולים, רק השפע והברכה יורד והושפל אליהם להנתן לאינם ראוים לה, ועם כל זה זן השי"ת את עולמו ברחמים, והבן. (ט), עוד יתכן לפרש והנה סולם מוצב ארצה, על בית המקדש שלמטה, וראשו מגיע השמימה שהוא מכוון כנגד בית המקדש שלמעלה, והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו שהיו מצויים בו מלאכים, והנה ה' נצב עליו (כמו ועליו מטה מנשה, במדבר ב כ), שבקדשי קדשים כתיב (ויקרא טז יז) וכל אדם לא יהיה וגו', ודרשו (ירושלמי יומא פ"א ה"ה) וכל לרבות מלאכים, (בראשית כח טז) ויאמר אכן יש ה' במקום הזה וגו' במקום שהיה ישן, ועליו שם משותף הוא ושניהם אמת. או יאמר, דקאי על בית המקדש כמו שפירשנו, והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו, יבואר על דרך רז"ל (חגיגה י"ג ע"ב) כתיב (איוב כה ג) היש מספר לגדודיו, וכתיב (דניאל ז י) אלף אלפים ישמשוני. לא קשיא כאן בזמן שבית המקדש קיים, כאן בזמן שאין בית המקדש קיים, והנה ה' נצב עליו ולא ישתנה, כמו שכתב המורה לדרכו בשורש נצב, והבן. (י), עוד יתבאר והנה סולם מוצב ארצה וגו' כל הפסוקים. על דרך שפירשתי בהסליחה אזכרה אלהים ואהמיה (הובא למעלה בהפתיחה), עיין שם באורך. והפסוק (תהלים ד' ב) בקראי ענני אלהי צדקי. ושורש הדברים כי ישראל הם ח"ו בשפל תחתית ובמדריגה שאין למטה ממנה ח"ו, אז כשקוראים אל ה', הוא יענם בודאי ותפלתם אינה חוזרת ריקם. והיינו והנה סולם מוצב ארצה, אז וראשו מגיע השמימה, והנה מלאכי אלהים, היינו ישראל שנאמר עליהם (תהלים פב ו) אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כולכם, עולים ויורדים הכל בו, דהיינו כשהן עולין עולין בו דהיינו עד לשמים, וכשהן יורדין יורדין בו דהיינו עד לעפר, כמו שאמרו רז"ל (מגילה דף ט"ז.) כך אופיה של אומה זו. והנה ה' נצב עליו לשמרו בין כך ובין כך, רק או משגיח מן החלונות, או מציץ מן החרכים (שיר השירים ב ט), והיינו ה' נצב עליו על הסולם, אם כן כשהן עולים רואים זה את זה, מה שאין כן כשהן יורדין העליון רואה והתחתון אינו רואה בגבהות כל כך, ואם כן שני הפירושים צדקו יחדיו עליו על הסולם, ועליו על יעקב לשמרו. ויאמר אנכי אלהי אברהם אביך (בראשית כח יג), מוסב על ה', כשנוהג בחסדו ואין דינין שולטין, והיינו כשעושים רצונו של מקום דלפני זעמו מי יעמוד אז אנחנו בנים, מה שאין כן בבחינת אלהי יצחק, אז הוא אדון ואנחנו עבדים, ומכאן למד יעקב ואמר ופחד יצחק (בראשית לא מב), על דרך ואם אדונים אני איה מוראי (מלאכי א ו), הארץ אשר אתה שוכב עליה, היינו אבן שתיה שהוא יסוד הכל, וממילא דכל הארץ נגרר אבתריה כטפל אל העיקר, לך אתננה ולזרעך. ועוד הארץ אשר אתה שוכב עליה ולא נקבר, כי יעמוד כישן משינתו, מה שאין כן בחוץ לארץ נקבר שאינו עומד שם, וצריך להתגלגל במחילות עד ארץ ישראל כידוע (ב"ר צ"ו ה'), והבן. ואם כן נכלל בזה כל הארץ. והיה זרעך כעפר הארץ (בראשית כח יד), והיינו שלא יכלה זרעך, כמו שכתבו התוספת (במסכת ברכות דף י"ז ע"א ד"ה ונפשי) על התפלה ונפשי כעפר לכל תהיה. (בראשית כח טו) והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך, על דרך בכל פרשת העיבור יהיה צרכיהם לפניך (ברכות כ"ח ע"ב), כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי. והנה לכאורה משולל הבנה, וכי אחר כך יעזבו ח"ו. ונראה לפרש או על דרך עד ועד בכלל, או עד עת הזאת לא אעזבך, כי אנכי אחזיק בך כיון שאין לך כח להדבק בי, מה שאין כן אחר כך אתה תחזיק בי בכחך, והבן. ועוד יש לפרש הארץ אשר אתה שוכב עליה, אף שיש בה איכות קדושה נשגבה עד מאד, אתננה לזרעך להיות נטפלים אליה, אם יהיו קדושים תשאר בקדושתה, ואם לאו תתחלל ח"ו שיבואו האויבים ויעשו כרצונם, ועל ידי זה והיה זרעך כעפר הארץ, כמו שפירשו התוספת שלא יכלו, ועל דרך שדרשו רז"ל (איכ"ר פ"ד י"ד) אלמלא לא שפך חמתו על העצים ואבנים, לא היה נשאר וכו', ועל כן אמר (בראשית כח טז) ויקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי, שאלו ידעתי לא ישנתי במקום קדוש כזה, ויירא כי אחזתו רעדה בראותו איך גוים מרקדים בהיכלו במקום שהוא קדוש כזה, ולזה בחיר שבאבות עמד שם בתפילה, עד שהשיב לנפשו (בראשית כח יז) מה נורא המקום הזה, ר"ל אף שהוא נורא אין זה כי אם בית אלהים, ואיזה בית אשר תבנו לו ובודאי הוא רק בית להתקבץ שם אוהביו, כי וזה שער השמים, וממילא דהוא נטפל לישראל כי אם אין אוהבים אין בית, ואחר זה (בראשית כח כ) אם יהיה אלהים עמדי ושמרני בדרך אשר אנכי הולך וגו', כל התפלה מוסב על העתיד, והבן.
4
