ישמח משה, יתרו א׳Yismach Moshe, Yitro 1
א׳וישמע יתרו וגו' (שמות יח א), עד אני חותנך יתרו בא אליך ואשתך ושני בניה עמה (שמות יח ו). ויש לדקדק טובא. (א), אהא דפירש רש"י (ד"ה וישמע) מה שמוע שמע ובא, קריעת ים סוף ומלחמת עמלק, למה דוקא אלו השנים. (ב), קשה דאחר שנאמר את כל אשר עשה אלקים למשה ולישראל עמו, אם כן הרי הכל בכלל, ולמה נאמר אחר כך כי הוציא וגו'. (ג), וכי הוציא בוא"ו העיטוף מבעיא ליה. ועיין רש"י (ד"ה כי) שכתב זו גדולה על כולם, ר"ל דלכך פרט זאת בפני עצמו ולא כתב בוא"ו העיטוף, דוא"ו משמע טפילה, כנ"ל ביאור דברי רש"י, ומכל מקום הוא דוחק בפסוק. (ד), הנה בזבחים (דף קט"ז ע"א) בגמרא מה שמוע שמע ובא ונתגייר, מהיכי ידעינן זאת דבא להתגייר, דילמא רק להביא למשה אשתו ובניו. (ה), על אומרו אחר שלוחיה, עיין ברשב"ם הקשה דמקודם היה להתורה לכתוב ששלחה משה, ר"ל אם היה התורה רוצה להודיענו זאת, אלא ודאי דאין התורה מודיע לנו זאת דממילא מובן, לכך פירש ששלח לה נדונייתא עיין עליו. והוא דוחק, וכן האבן עזרא נדחק. (ו), עוד יש לדקדק דבקרא שאחר ויקח יתרו נאמר (שמות יח ג) ואת שני בניה, תלה הזכרים בה, וכן בדברי יתרו אני חותנך יתרו וגו' ושני בניה, ובקרא (שמות יח ה) ויבא יתרו וגו' נאמר ובניו, תלה הזכרים במשה.
1
ב׳וכדי ליישב כל זה, נ"ל בהקדים מ"ש מהרי"ט בתשובותיו בזרעו של עשו אינם נחשבין לזרעו, וכן זרעו של לוט, דמשנת מ"ח לאברהם יצא הוא וזרעו וכל הנלוים אליו מכלל בני נח, וכיון דעשו ועמון ומואב נשאו נשים נכריות ולא גיירן, אם כן בנך הבא מן הנכריות אינו קרוי בנך אלא בנה (יבמות י"ז ע"א), ולאו בניהם המה, עד כאן (ועיין מ"ש על פי זה בפרשת תולדות בפסוק (בראשית כו לד) ויהי עשו, עיין שם). והנה קודם שניתנה התורה לא נתפרסם תורת ישראל רק ליחידי סגולה מזרעו של אברהם, כאמרם (יומא כ"ח ע"ב) אברהם זקן ויושב בישיבה היה, וכן אמרו עמרם זקן ויושב בישיבה היה במצרים, אבל באומות לא נתפרסם רק הטובים שבהם החזיקו בשבע מצות ודיניהם המקובל להם מנח ובניו, וזה ברור. ונקדים מ"ש הפרשת דרכים (בדרך האתרים דרוש ראשון) על המאמר (ילקו"ש רמז רל"ד) שוטה שבעולם אתה דן שוגג כמזיד ואונס כרצון, עיין שם. אבל האמת בחוט מתון ומסיק יורה דרכו דלא היה שם אונס, דלא מצינו שהכריחן לעבוד ע"א רק מתוך שיעבוד וטירוף הדעת היה, ונידונים כשוגג דלבם בל עמם, ולפי זה מוכח בפירוש דיצאו מכלל בני נח, דאצל בני נח שוגג כמזיד. והנה במלחמה עמלק דרשו (במדרש תנחומא (בשלח סי' כ"ה) ובמכילתא) ויבא עמלק (שמות יז ח), לפי שבטלו ישראל מדברי תורה, ופירשו המפרשים דהך ויבא עמלק מיותר (ר"ל תיבת ויבא), דהיה די לומר וילחם עמלק עם ישראל ברפידים, דודאי כיון דנלחם שם בא לשם. אלא ויבא, ר"ל שבא בטענה דהוא בן אליפז בן עשו, ובא בטענת והיה כאשר תריד (בראשית כז מ), עד כאן. והנה לפי זה קשה למה נענש, מיהו אם אמרינן דיצאו מכלל בני נח משנת מ"ח לאברהם, אם כן הרי אינו מזרעו של עשו, ומה להם לטענת והיה כאשר תריד וכו', והבן זה.
2
ג׳והנה יתרו קודם ביאת משה פירש מעבודה זרה, כמו שפירש רש"י בפרשת שמות (ב טז, ד"ה ולכהן), אבל לא נדבק בתורת ישראל ולא ידע מזה, רק נדבק בדיני בני נח. והנה כאשר בא משה לשם ויואל משה לשבת את האיש (שמות ב כא), כי כשושנה בין החוחים הוא, כי גם כזה לא היה מצוי אז, ובודאי השתדל עמו להכניסו לגמרי תחת כנפי השכינה, וגילה לו מתורת ישראל שהם מובדלים מתורת בני נח, אבל לא הועיל עמו כי לא האמין בזה, וכדאיתא במדרשים שאסרו בבית הסוהר, והנה ודאי לא הסכים שיגייר את ציפורה, רק דציפורה הייתה לבבה שלם עמו, כמבואר ביונתן בן עוזיאל דפירנסו בצינעה, ובודאי גיירה בצינעה דמשה יחיד מומחה היה וכבית דין חשוב, דבלאו הכי לא היה לוקחה משה דאשה כושית יוכיח, אבל אביה לא ידע מזה. והנה כאשר הלך עמה למצרים ואחר כך החזירה ושלחה, היה קשה לו לכתחלה מאי קסבר ולבסוף מאי קסבר, דלא ידע מעובדא דאהרן שאמר לו על הראשונים אנו מצטערים וגו' (מכילתא), והיה סובר שלקחה משה כדי לגיירה שהוא היה מעכב בדבר. והנה כאשר שמע מקריעת ים סוף והיה קשה לו מה נשתנו אלו מאלו הללו ע"א, והגם שהיה מתוך שיעבוד וטירוף הדעת ורק כשגגה יחשב, מכל מקום הלא גם שוגג חייב כי בדיני בני נח הוי ידע, ומאז נדמה לו כי בודאי יפה אמר משה שדיניהם חלוקין מדיני בני נח מימות אברהם והם עם קרובו ואינם נענשים על השוגג, וגם שמע ממלחמת עמלק שנענש עמלק כל כך, והיה קשה לו הלא בא בטענה, מזה הבין דמשה אמת ותורתו אמת, ואם כן אין טענתם כלום דבנך הבא מן הנכרית וכו', דודאי גילה לו משה זה כשרצה לגיירה והוא היה מעכב והוכרח לגיירה בצינעה, ואם כן לפי זה ציפורה אשת משה היא, אף דנכרית לא תפסי בה קדושין, הלא גיירה במצרים, ובודאי קדשה אז, דהוא היה סבור דעל מנת כן לקחה למצרים, אבל הבנים שהיו לה קודם שגיירה, היה סבור דאינם בניו רק בניה, וכיון שנודע לו שדברי משה אמת רצה להתגייר, וגם לגייר שני בני ציפורה.
3
ד׳ועל פי זה יתפרש הגמרא בזבחים שם מה ראה יתרו שבא ונתגייר, דאלו לא רצה רק להביא למשה אשה ובנים, אין צריך לזה לשמיעה מה שעשה ית"ש לישראל עמו ניסים ונפלאות, רק כדי להתגייר הוצרך לשמיעה מה שעשה וגו' כמו שיתבאר, ומפרש מה השמיעה שיגרום לזה, ומפרש ר' ישמעאל מלחמות עמלק, שהרי כתיב בצידה (שמות יז יג) ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב, וקשה הלא בא בטענה ולמה יהיה לפתגם דחרב, והיה די להציל את ישראל, אלא ודאי דיצא מכלל בן נח מימות אברהם וכו', וכיון שהאמין במדריגת ישראל, רצה להתגייר לדבק במדריגה העליונה הלזו. רבי אליעזר אומר קריעת ים סוף שמע, ומזה הבין דאינם בכלל בני נח כנ"ל ולכך רצה להתגייר, ורש"י כתב שניהם דאלו ואלו דברי א' חיים הם כיון דאינם סותרים זה את זה. ועל פי זה יתפרשו הפסוקים וישמע יתרו, ר"ל שהבין יתרו (כמו והם לא ידעו כי שומע יוסף, בראשית כב כג) את כל אשר עשה וגו', ר"ל מזה שעשה הקב"ה לישראל דהיינו קריעת ים סוף ומלחמת עמלק, הבין כי הוציא ה' את ישראל ממצרים דייקא, דהיינו שעם שיצאו ממצרים, הם אינם כשאר עם רק ישראל, ונקראו ישראל קודם מתן תורה, וכרבי יהודה בחולין (דף ק"א ע"ב) רבי יהודה אומר אף בטמאה, ולכך רצה לגייר, והפירוש את, כמו בפרשת עקב (דברים י כ) על פסוק את ה' אלקיך תירא, פירש יונתן בן עוזיאל מן קדם ה' אלהך תדחלין, עד כאן. הרי דאת משמש במקום מן, הוא הדין הכי נמי פירושו דיתרו הבין מן כל אשר עשה וגו', דהיינו קריעת ים סוף ומלחמת עמלק, כי הוציא ה' את ישראל כנ"ל. וזה שאמר ויקח יתרו את ציפורה אשת משה, ושמא תאמר הלא לדעתו של עכשיו לאו אשת משה היא, דהא לא ידע מהגירות שגיירה קודם שנשאו, לזה אמר אחר שלוחיה, אחר ששלחה החזיקה לאשת משה כנ"ל, ואת שני בניה דייקא, ולכך לא נאמר כאן ציפורה בתו, דכבר לאו בתו היא, ומכל מקום חותן נקרא, דהוא על שם החיתון דהא נתחתן בו, וזה ברור. וכן אמר יתרו וגו' ואשתך ושני בניה, בניה דייקא, ולכך נתיישב גם כן על מה דבלקיחת יתרו הקדים אשת משה לבנים, וכן בדברי יתרו אני חותנך וגו', ובסיפור התורה ויבא יתרו חותן משה, הקדים הבנים לאשה, דהלא בפרשת ויצא (בראשית לא יז, ד"ה את) כתב רש"י עשו הקדים נשים לבנים (בראשית לו ו), אבל יעקב הקדים בנים לנשים, שהצדיקים חביבין עליהם הבנים יותר מנשים, עד כאן. רק לפי מחשבת יתרו הרי האשה אשתו והבנים אינם בניו, לכך הקדים האשה כנ"ל, ולכך זמרי אמר למשה בת יתרו מי התיר לך (סנהדרין פ"ב ע"א), דהגירות קודם שנשאה לא היה מפורסם דבצינעה היה, אבל התורה העידה ויבא יתרו וגו' ובניו דייקא כי גיירה קודם שנשאה, כנ"ל נכון בס"ד.
4
ה׳ועל פי הדברים האלה יתבאר דברי המדרש (שמו"ר כ"ז ו') וישמע יתרו, הדה"ד (משלי יט כה) לץ תכה ופתי יערים, לץ תכה זה עמלק, ופתי יערים זה יתרו וכו'. בהקדים להבין מאמרם ז"ל (מדרש תנחומא תצא, סי' ט') כי עמלק חתך מילתן וזרקן כלפי מעלה. ונ"ל הטעם דאיתא בסנהדרין (דף נ"ט ע"ב) אלא מעתה בני עשו ובני ישמעאל לחייבו, ומשני כי ביצחק (בראשית כא יב), ולא כל יצחק, ועיין היטב הדרוש שבפרשת תולדות (בפסוק ויהי עשו וגו') בארוכה. והנה זה עמלק בן אליפז רצה לומר כי הוא הבכור של יצחק, והוא אותו המקצת של יצחק שנמשך אחר אברהם, ובפרט שבטלו ישראל מדברי תורה כמו שמבואר במדרש ובספרים, ופירשו המפרשים ויבא עמלק, לשון בא בטענה והיה כאשר תריד, ואם כן הוא חשב שהברכה חוזרות להבכור דהוא עשו והוא בכורו, ונמצאת אומה הישראלית אינם הבני ברית ולכך חתך מילתן, וכשהוכה איתגליא מילתא דיעקב העיקר. והנה כאשר יצאו ישראל ממצרים, הנה חשבו בני ישמעאל ועשו ובני קטורה לאו דעדיפא מינייהו, רק דהן כבר ישבו לבטח וכל אומה ואומה מזרעו יש לה מלך וממשלה וניר וארץ מיוחדת, ואלו הם גם כן מזרעו, והם שפלים וגרים היו בארץ מצרים, הוציאם ית' שיהיו לאומה חשובה וינחילם ארץ שישוו לשאר בני אברהם, אבל לא להיות עדיפי מינייהו, וכן עלה על דעת יתרו, ולכך לא רצה להדבק בהם כי גם מדין מזרעו, כמו שמבואר בפרשת חיי שרה (בראשית כה ב) וברבה פרשת פנחס (במ"ר פ"כ כ"ד). אבל אחר הכאת עמלק נתברר לו דהוא מצד חשיבת אומה הישראלית, ולא מצד תולדות אברהם לחוד. והיינו וישמע יתרו כהן מדין דייקא, דלכאורה מיותר הוא. ועוד את ישראל מיותר דהא בהו איירי, והוה ליה למימר כי הוציאם. ובהנ"ל אתי שפיר את ישראל דייקא ממצרים, לכך בא לגייר ולדבק בהם, וז"ש המדרש לץ תכה זה עמלק, ופתי יערים זה יתרו ודוק, (והיינו דמסיים במדרש רבה אמר אין לי לילך אלא אצל אלקי ישראל, והבן).
5
ו׳עוד י"ל על המדרש הנ"ל (שמו"ר כ"ז ו') לץ תכה (משלי יט כה), וגם לפרש דברי רש"י (ד"ה וישמע) מה שמועה שמע ובא קריעת ים סוף ומלחמת עמלק, והם דברי המדרש (זבחים קט"ז ע"א). גם אהא דכתיב (שמות יח א) כי הוציא ולא כתיב וכי הוציא בוא"ו העיטוף. וגם להבין בסוף פרשת בשלח מ"ש (שמות יז ז) ועל נסותם את ה' לאמר היש ה' בקרבינו אם אין (שמות יז ח) ויבא עמלק, עיין רש"י (ד"ה ויבא) הסמיכות. דהנה באמת יש לתמוה תמיה הפלא ופלא על דור דעה הלזו, איך יסכלו אחר שראו גבורות ה' באותות ומופתים במצרים, ועל הים בהפך ים ליבשה יוצא מגדר טבעי, איך יסתפקו בהשראת שכינה, ועוד שראו עמוד האש בלילה ועמוד הענן ביום. והנ"ל בזה על פי דברי רז"ל (שבת דף נ"ג ע"ב) בזה שנשתנה ונעשו לו דדים כאשה, שאמר אחד כמה גדול איש הזה, ואחד אמר כמה גרוע איש הזה שנשתנו לו סדרי בראשית, ועיין פירוש רש"י (ד"ה שנשתנו), ומ"ש זקני הגאון מהרש"א ז"ל בחידושי אגדות, דלכך היא גרוע דמנכין לו מזכיותיו, עיין שם. ולזה חששו ישראל, ועל פי זה תבין שנאמר היש ה' בקרבנו אם אין, ר"ל יש אמיתית שהוא נצחי כמו להנחיל אוהבי יש (משלי ח כא), ואם אין, על פי דאיתא בקדושין פ"ק (קידושין ג' ע"ב) אין כסף לאדון זה אבל יש כסף לאדון אחר, ועיין שם במהרש"א בשם הערוך מדכתיב (שמות כא יא) אין ביו"ד, ולא כתיב אן, דרשינן לאו והן, אין כסף יש כסף. והכי נמי כאן היו"ד מן אין הרומז ליש, כי חששו דהיש יגרום לאין, דשמא ינוכה להם מזכיותיהם בעולם הזה ולא ישאר להם לעולם הבא. והנה עמלק שהיה חכם להרע גם כן חישב כן, והבין שהוא עדיף שנחל את ארצו בדרך טבעי, ולכך בא על ישראל באופן שכל זכות אבות בידו בשלמות ולא בידם, וכן חשבו כל האומות שמזרע אברהם המה. ואחר שהוכה עמלק אז נגלה האמת שהשי"ת רצה להראות להם זאת, ולא יתכן רק על ידי עמלק ודוק. וז"ש הכתוב וישמע יתרו כהן מדין דייקא, ופירש רש"י מה שמועה שמע ובא להתגייר, קריעת ים סוף, ושמא תאמר אדרבא הם עדיפי שהתנהגו בדרך טבעי, על זה אמר ומלחמת עמלק, וז"ש הכתוב את כל אשר עשה אלקים למשה ולישראל עמו כי הוציא, פירוש כיון שהוציא והוי כמו רחם ארחמינו (ירמיה לא יט), ודוק.
6